סוגיית האבחון בגיל הרך / חן ספקטור
שימו לב:
זהו נושא חשוב אבל מורכב ורגיש, לכן יש להתקדם בזהירות. כמו כן, אני לא רופאה ולא מומחית ספציפית לגיל הרך. נא להתייחס לדברים בהתאם ולשמור על כללי הדיון של הקהילה. את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב, תוכלו לקרוא – בקישור הזה.
ועכשיו נתחיל
הפרעת קשב היא מולדת – נולדים איתה ומתים איתה. היא לא צצה או נעלמת בשלב מסוים בחיים. זה אומר שכן, אנשים עם הפרעת קשב היו קודם ילדים עם הפרעת קשב, שהיו קודם תינוקות ועוברים עם הפרעת קשב. אבל… זה לא אומר שצריך לאבחן את כולם כבר ברחם. ממש לא. אז – **מתי לאבחן??**
התשובה: **ברגע שעולה החשד או הקושי**
מדוע?
בדרך כלל השאלה “האם לאבחן או לא?”, פשוט לא עולה אם אין קושי.
לכן עצם העלאת שהשאלה מצביעה על כך שיש משהו שמציק לילד וכדאי לברר מהו.
שימו לב:
לא בטוח שמה שמציק לילד מסוים זו דווקא הפרעת קשב. זאת משום שיש הרבה דברים שנראים דומה, אך מצריכים טיפול אחר. כמו כן, גם במקרים שבהם יש הפרעת קשב, צריך לזכור שהיא בדרך כלל לא באה לבד. בעקבות זאת, תמיד צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהפרעת הקשב היא לא הדבר היחיד או העיקרי שמציק לילד. כדי לדעת איך לטפל צריך קודם כל לדעת במה מדובר. זו בדיוק הסיבה שהולכים לבדוק את החשד למקור/ות הקשיים. כל חשד צריך לבדוק אצל אנשי המקצוע הרלוונטיים במסגרת אבחון מקצועי מלא.
חשיבות האיתור המוקדם
הבנת הבעיה היא חצי מהדרך לפתרון. חשוב לדעת מה המקור לקושי, כדי לתת לו מענה הולם בשלב מוקדם ככל הניתן. יש לכך שתי סיבות עיקריות:
- כאשר הטיפול ניתן בשלב מוקדם, אפשר למנוע או לצמצם החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות. בגיל הרך זה עוד יותר משמעותי, משום שהמוח מאוד גמיש בגיל הזה. כתוצאה מכך, יש הרבה דברים שקל יותר לטפל בהם בשנים הראשונות, אך קשה יותר ויותר לטפל בהם ככל שהילד גדל. כמו כן, יש הרבה תקופות קריטיות בהתפתחות שאם הילד מפספס קשה עד בלתי אפשרי להשלים.
- גורמים שונים לקושי מצריכים טיפולים שונים. מעבר להזנחת המקור האמתי לקשיים, טיפול לא מתאים במקרה הטוב לא יעשה כלום פרט לבזבוז משאבים, במקרה הרע הוא עלול אף להחמיר את המצב. לכן מאוד חשוב לדעת מה המקור לקשיים **לפני** שמתחילים לבנות תכנית טיפולית.
מטרת האבחון היא לברר את מקור הקושי, לשלול או לאמת את החשד בנוגע לגורמים, להפנות לבדיקות המשך במקרה הצורך ולהוות בסיס לבניית התכנית הטיפולית.
אבל…. האבחון בגיל הרך מאתגר ולכן צריך ללכת לאנשי מקצוע טובים שמתמחים בגיל הזה, להיות זהירים, לא להתבייש לבקש חוות דעת שנייה ולעדכן באופן מתמיד את התכנית הטיפולית על פי התגובה וההתקדמות.
מדוע האבחון בגיל הרך מאתגר ואיך מתמודדים עם זה?
בגילאים צעירים מאוד קשה להשיג משוב אינפורמטיבי מהילד. זאת משום שהוא עוד לא רכש את השפה ברמה מספיק גבוהה, או שעדיין לא יודע להביע את עצמו בצורה ברורה ברמה הרעיונית. קחו בחשבון שתחושות, רגשות ותהליכי מחשבה הם דברים מורכבים ומאתגרים להבעה גם עבור אדם בוגר. כמו כן, יש לא מעט היבטים התפתחותיים שבהם עיקוב של בין חצי שנה ואפילו עד שתיים, עדיין נחשב לטווח שונות נורמלית. הבעיה היא, שהרבה פעמים הדרך היחידה להבדיל בין עיקוב התפתחותי תקין לבין לקות או הפרעה, היא לחכות ולראות אם זה עובר לבד או לא. אם זה עובר לבד מה טוב, אם לא פספסתם זמן יקר של טיפול.
בהתחשב בכך, עבור גילאים צעירים הרבה פעמים משתדלים שלא לקבוע אבחנה חד משמעית. במקום זאת מציינים ש”עלה חשד ל…” או ש”נראתה נטייה ל…”, יחד עם המלצה על מערך טיפולי ראשוני, הפניה להמשך בדיקות (אם צריך) וביצוע של מעקב תקופתי.
אם ניתנת אבחנה מפורשת בגיל הרך, זה בדרך כלל משום שהמצב מובהק מאוד ואינו משאיר מקום לספק. דבר זה מאפיין בדרך כלל את המקרים היותר קשים שמן הסתם יותר חשוב לטפל בהם מוקדם. חשוב לציין שגם אם לא ניתנת אבחנה מפורשת בשלב זה, האבחון עדיין מספק מידע חשוב מאוד שמסייע בבחירה מושכלת של הכיוון הראשוני של הטיפול. כמו כן, אבחון בגיל הרך יכול לשמש כמדידת בסיס למעקב אחרי ההתפתחות. כלומר, כאשר תחזרו בגיל מבוגר יותר יהיה למה להשוות את הממצאים החדשים. המידע הזה יכול להיות לעזר רב למאבחן הבא שיפגוש את הילד וייתן לכם תמונת מצב יותר ברורה.
מענה לחששות נפוצים בעקבות מידע מטעה וסטיגמה:
- האבחון לא משנה את הילד – הוא רק מתאר את המצב הקיים (מה שיש לו או אין לו). אם יש לילד משהו זה היה לפני האבחון ויהיה גם אחרי, אבל אחרי האבחון יהיה לכם יותר ידע וכלים כדי לעזור לו.
- האבחון לא מחייב אתכם לשום דרך טיפולית – אחרי קבלת תוצאות האבחון, תוכלו לקחת את הזמן ולהתייעץ בנחת עם כל המומחים הרלוונטיים, כדי לגבש את התמונה השלמה ולחשוב ביחד מה הדרך הטובה ביותר לעזור לילד. בבקשה בבקשה, אל תתנו לחשש מטיפול מסוים למנוע מכם ללכת לאבחון. להסבר נוסף ראו את הפוסט על הסכנה בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה. קודם כל תבררו האם הטיפול שאתם חוששים ממנו בכלל רלוונטי, הרי יכול להיות שההוא לא נחוץ בכלל במקרה שלכם. אם הוא כן רלוונטי, תבחנו את כל האפשרויות ותקבלו החלטה מודעת לכאן או לכאן. האבחון לא מחייב אתכם לכלום, רק נותן מידע.
- סודיות – האבחון אמור להיות סודי והדו”ח צריך להיות מוגש רק לכם. תבררו את זה מראש בפגישה המקדימה או בשיחה טלפונית, כדי להיות בטוחים. אתם לא צריכים להעביר את המידע לאף גורם אחר אם אתם לא מעוניינים לעשות זאת. כמו כן, אתם לא מחויבים לחתום על “וויתור סודיות” אם אתם לא מעוניינים בזה.
אמנם ישנם מקרים שבהם יתכן שתתבקשו לחתום על וויתור סודיות, בדרך כלל כדי לקבל אבחון פנימי ומסובסד מטעם מערכת החינוך או גורם רשמי אחר. אם אתם לא מעוניינים בכך, תמיד יש לכם אפשרות לעשות את האבחון גם באופן חיצוני ללא וויתור סודיות (עם כי לעתים זה עלול להיות יקר יותר – שיקול שלכם). בנוסף, אם אתם עושים אבחון חיצוני ורק חלק מהדברים בו רלוונטיים למערכת החינוך, ניתן לבקש מהמאבחן להכין גרסה מיוחדת לבית הספר ולהשאיר אצלכם את הדו”ח המלא. - תיוג – ילדים יודעים. תכלס, ילדים יודעים. תשאלו כל ילד בגן וביסודי עם מי הכי כיף לשחק, עם מי הכי כדאי ללמוד, עם מי הם לא רוצים להיות וכו’ – הם ידעו. הם רק לא ידעו למה ולאותו הילד לא יהיו כלים לשפר את מצבו. כאן עולה גם החשש שהסביבה של הילד תאשים אותו בדברים שלא בשליטתו, מה שמאוד פוגע ביחסים עם הסביבה ובדימוי העצמי של הילד. ברגע שיש אבחון אפשר לקבל הדרכת הורים מאנשי מקצוע מתאימים ולחשוב ביחד אם, מתי ואיך הכי טוב לספר לילד, לחברים ולאנשי החינוך.
לסיום
מטרת הטיפול היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים.
השיקול היחיד בבניית התכנית הטיפולית צריך להיות טובות הילד.
עם זאת, הרבה פעמים קשה לדעת מה טוב ומה לא. כמו כן, ישנם לא מעט מקרים גבוליים שבהם לא ברור אם המחיר מצדיק את התועלת.
איסוף מידע מתמיד, התייעצות עם מומחים רלוונטיים, יד על הדופק, הקשבה לילד, הקשבה לבטן שלכם, קשר טוב עם כל המטפלים ואנשי החינוך, ראש פתוח, ים של סבלנות, אסרטיביות, הדרכת הורים, שחרור קיטור, נשימות עמוקות, תמיכה קהילתית, הקפדה על מילוי אנרגיות הוריות (זה צורך ולא מותרות), מבט ישר קדימה והמון המון אהבה לילד ולעצמכם.
אתם יכולים לעשות רק ככל יכולתכם.
אי אפשר יותר מזה, אבל אתם מדהימים והילד שלכם הכי מדהים שיש!
יאללה – תנו בראש בתגובות
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי בכיתות היסוד – בקישור הזה
ולראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה