הסרטון של Paul Micallef (פול) מערוץ היוטיוב Autism From The Inside, עוסק בשאלת ההתאמה של טיפול רגשי מסוג CBT לאנשים עם אוטיזם. הוא מתאר את השיטה באופן כללי ומתייחס גם להיבטים שרלוונטיים לאנשים עם הפרעת קשב, כפי שאסביר בהמשך.

שימו לב:

אין לבלבל בין CBT שהיא שיטת טיפול רגשית שבה יתמקד הפוסט, לבין CBD שמתייחס לשימוש רפואי בקנאבידיול.

• תוכלו למצוא הסבר על CBD אשר מופק מצמח הקנאביס – בקישור הזה

מה זה CBT?

CBT הן ראשי התיבות של Cognitive Behavioral Therapy, או בעברית: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

זהו טיפול רגשי המשלב בין שתי גישות פסיכולוגיות:

• Behavior Therapy – “פסיכותרפיה התנהגותית” או “טיפול התנהגותי”, אשר פותח על בסיס עקרונות ההתנהגות הביהייביוריסטים, לפיהם ההתנהגות מיוחסת להשפעות הסביבה החיצונית ותהליכי התניה.
• Cognitive therapy – “טיפול קוגניטיבי” או “טיפול הכרני”, אשר פותח על בסיס ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות.

חשוב להדגיש שחרף השם המבלבל, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי CBT לא מיועד לשפר יכולות קוגניטיביות כמו קשב וריכוז. כמו כן, הוא אינו מיועד לתת מענה התנהגותי ברמה התפקודית-אסטרטגית, לבעיות שנובעות מקשיים בתחום ההתארגנות והניהול העצמי.

מדובר בטיפול פסיכולוגי-רגשי שנועד לתת מענה לקשיים הנובעים ממקורות רגשיים.

שימו לב:

באופן כללי טיפול רגשי לא נועד לתת מענה ישיר לפגיעה של התסמינים של הפרעת קשב בתפקוד. עם זאת, הוא יכול לתת מענה לקשיים רגשיים ראשוניים שקיימים במקביל להפרעת קשב, אך לא קשורים אליה. כמו כן, הוא יכול לתת מענה לקשיים רגשיים משניים שהתפתחו בעקבות הפרעת קשב, לאור ההשלכות הרגשיות-חברתיות של הפגיעה של התסמינים בתפקוד.

• הסבר נוסף על טיפול רגשי בהקשר של הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה

מה CBT יכול לעשות?

כאמור, CBT מבוסס על ההנחה המשולבת שרגשות מושפעים הן ממחשבות והן מנסיון העבר, אשר כולל תהליכי למידה רגשיים והתגבשות של דפוסי התנהגות מסויימים.

פול נותן דוגמה שממחישה איך כל המרכיבים האלו משפיעים אחד על השני:

נניח שיצא לי להיתקל בכלב תוקפני שמאוד נבהלתי ממנו. סביר להניח שבפעם הבאה שאתקל בכלב כלשהו, הזיכרון מאותה חוויה מפחידה יתעורר ויגרום לי להרגיש לא בטוחה גם בסביבת הכלב החדש. במצב זה, התגובה הרגשית לכלב החדש מתעוררת מיידית מעצם הדמיון לחוויה הקודמת. כלומר, היא מתעוררת עוד לפני שנספיק להתרשם מאופיו של הכלב החדש, אשר יכול להתגלות בהמשך ככלב תוקפני נוסף או דווקא ככלב רגוע ונחמד.

אם אמנע מקרבתו של הכלב החדש, לפני שהספקתי להתרשם מאופיו, ההתרחקות מהסיטואציה שנתפסה בעיני כמסוכנת על סמך נסיון העבר, תוביל להקלה ברמת הפחד. ההקלה שאחוש בעקבות ההתרחקות מהכלב החדש תעודד אותי להימנע מקרבתם של כלבים גם בהמשך. זהו תהליך למידה שמכונה “התנייה” לפי הגישה הביהביוריסטית. אם אתם רוצים ללמוד עוד על הנושא, חפשו בגוגל את המחקרים המפורסמים של איוואן פבלוב בכלביו. הוא גילה באופן מקרי שכלבים מתחילים לרייר לא רק בתגובה לאוכל, אלא גם כתגובה על גירויים שמסמלים את בוא האוכל על פי נסיון העבר שלהם. למשל, בתגובה להופעתם של האנשים שנוהגים להביא את האוכל לחדר, גם כאשר אותם אנשים לא הביאו עימם מזון.

הבעיה היא, שאם אני מניחה על סמך נסיון בודד (או חלקי) שהיה לי עם כלב אחד, על אופיים של כלל הכלבים, תפיסת העולם שלי מתחילה להתרחק מהמציאות, שבה אומנם יש גם כלבים מפחידים ותוקפניים, אך גם כלבים רגועים ונחמדים מאוד. כמו שהכלבים של פבלוב מניחים ש”אנשי האוכל” תמיד מביאים איתם מזון, למרות שהם יכולים גם להופיע בידיים ריקות.

עם זאת, יש לציין שבעיית ההערכה המוטעית שלי לגבי אופיים של כלל הכלבים, היא זניחה ביחס למטרות של המנגנון הרגשי שתיארנו, אשר למעשה התפתח אבולוציונית כדי לתת לנו יתרון הישרדותי משמעותי וחשוב.

מנגנון הפחד והתנהגויות ההימנעות, התוקפנות או הקפיאה שהוא נוטה לעורר, לא מיועד למצבים שבהם רוב הסיכויים שלא נהיה בסכנה קיומית אם נרשה לעצמינו לבדוק פעם נוספת את הגורם שעורר את הפחד. למעשה, הוא נועד למצבים שבהם אם נשתהה ולו מעט באיזור הסכנה, לא נזכה לעשות דבר נוסף. למשל, אם במקום כלב פגשנו בנמר תוקפני, שגם רץ באופן חופשי לעברינו. הרי שבמצבים כאלו, מאוד כדאי שלא נשתהה לבדוק אם אכן הנמר מסוכן כפי שהוא נראה. בנוסף, ממש לא כדאי שננסה לחפש לעצמנו הזדמנויות להיפגש עם נמרים אחרים, רק מתוך מטרה לברר האם כל הנמרים מסוכנים, או רק הנמר שבו הזדמן לנו להיתקל בפעם הקודמת.

במצבים כאלו עדיף שנימנע ממקור הסכנה במהירות האפשרית בלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.

מאחר שבחיים המודרניים, רוב הסיכויים שחוויות היום יום שלנו אינן מהוות סכנה פיזית מיידית, ברוב המקרים ישתלם לנו לבדוק, האם דבר מה שעורר בנו פחד, אכן מסוכן עבורנו והאם מדובר במקרה חריג או בדוגמה מייצגת. במקביל, ישנם מקרים קיצוניים, יותר שבהם הימנעות מהבדיקה הזו יכולה להיות מסוכנת באופן משמעותי לבריאות הנפש שלנו, לאיכות החיים או לרמת התפקוד.

התהליך הטיפולי של CBT נועד להקנות לנו כלים לשבור ולשנות את תהליך ההתניה הרגשית, במקרים שבהם דפוס התגובה שגיבשנו על סמך נסיון העבר לא משקף את המציאות, באופן שפוגע בנו בצורה משמעותית. אומנם הפחד הוא דוגמה בולטת ונפוצה לתהליכים אלו, אבל הם יכולים להתקיים עבור כל טווח הרגשות האנושי, זאת משום שבאופן כללי, הרגש נועד לסייע לנו להבין את המציאות הפנימית והחיצונית שלנו. לכן, כשהוא תואם את המציאות, הוא חיוני וחשוב, גם אם אנחנו פחות אוהבים את המציאות שהוא משקף. לעומת זאת, ההשפעה שלו עלולה להפוך ממועילה למזיקה, כאשר הוא אינו תואם את המציאות, גם אם אנחנו לא מודעים לחוסר ההתאמה או מעדיפים אותה.

מה CBT לא יכול לעשות?

באופן כללי, היעילות הגבוהה של CBT עבור קשיים רגשיים רבים, הפכה אותה לשיטה פופולרית במיוחד. בנוסף, היא מומלצת רבות לאנשים עם הפרעת קשב, משום שהיא נחשבת לממוקדת ופרקטית יותר, בהשוואה לטיפולים רגשיים פסיכותרפויטים מסורתיים, משום שהתהליך הטיפולי האופייני ל-CBT יכול להיות ידידותי יותר לאנשים עם קשיי קשב, ויסות וניהול עצמי.

• על הקושי של אנשים עם הפרעת קשב להפיק תועלת מטיפול רגשי מסורתי תוכלו לקרוא – בקישור הזה

עם זאת, לא מדובר בשיטת פלא והיא לא בהכרח תתאים לכל האנשים ולכל הבעיות הרגשיות האפשריות. זה נכון באופן כללי וגם בנוגע לאנשים עם הפרעת קשב.

קודם כל, לא כל תגובה רגשית עוצמתית אינה תואמת מציאות. למשל, בדוגמה שבה נמר רץ לקראתנו, הפחד תואם את המציאות והתגובות ההתנהגותיות שהוא מעורר (הילחם-ברח-קפא) הן הסתגלותיות, כך שלא נרצה חלילה לשנות אף אחת מהן.

כמו כן, ללא קשר לעוצמת הרגש, חשוב מאוד לא לקטלג אוטומטית את עצם קיומם של רגשות שליליים כבעיה שיש לפתור. כאשר אדם מתמודד עם מצבים קשים או תקופות מאתגרות, “חשיבה חיובית” שאינה מבוססת מציאות עלולה להקשות על האדם להבין את טיבם או עצם קיומם של האתגרים העומדים מולו. מכאן נובעת האמרה ש”ידיעת הבעיה היא חצי מהפתרון”. בהקשר זה חשוב להבדיל בין עידוד, תמיכה רגשית או גישה אופטימית, שכבודם במקומם, לבין הימנעות או התכחשות לבעיות אמיתיות שקיימות במציאות חייו של האדם.

עם זאת, יש גם מקרים שבהם חוסר המודעות למציאות הוא הישרדותי – במיוחד במצבים טראומטיים שמחוץ לשליטתינו, אבל זה כבר נושא אחר שלא נרחיב עליו הפעם. רק אציין שדברים שמסכנים את המשך הקיום של הנפש שלנו כיחידה רגשית תפקודית, לא פחות חשובים להמשך קיומנו האנושי מדברים שמסכנים את הגוף שלנו כיחידה תפקודית פיזיולוגית. למעשה, יש לא מעט גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות שמתייחסות לאדם כשילוב של גוף-נפש, כמו גם ממצאים מחקריים שמעידים על ההשפעות ההדדיות של הגוף על הנפש ושל הנפש על הגוף.

למען הסר ספק – מצב טראומטי בהחלט מצריך טיפול רגשי, אך לפעמים צריך קודם או במקביל לטפל בסיטואציה הטראומטית עצמה, להרחיק את האדם מהסכנה הממשית שהוא נמצא בה או לאפשר לו להגן על עצמו מפניה. כמו כן, הטיפול הרגשי באנשים שחוו או חווים מצבים טראומטיים צריך להיות מותאם ברגישות רבה למאפיינים הייחודיים של מצבים אלו והדינאמיקה הרגשית שמאפיינת אותם.

אפשרות נוספת היא שלל מצבים המאפיינים את הקיום האנושי, שלא בהכרח יוצרים מצבים טראומטיים, אך בהחלט יכולים לבאס, להפחיד או להקשות על התפקוד, כמו העובדה שעומדות לרשותנו רק 24 שעות ביממה ושאף אחד לא חי לנצח. המודעות לדברים מסוג זה תואמת מציאות, ולמרות שהם מהווים בעיה משמעותית, לא ניתן לשנות אותם. במקרים אלו ההתייחסות ההסתגלותית היא להכיר במצב, לקבל אותו וללמוד להפיק את המיטב במסגרת גבולות המציאות.

כלומר, חשוב לזכור שטיפול CBT נועד למצבים שבהם הקושי נוצר מפירוש שגוי של המציאות על סמך נסיון קודם שהוכלל יתר על המידה, באופן שגורם לאדם לפרש מצבים חדשים בצורה שגויה שאינה הסתגלותית. לכן, בעוד שלמצבים אלו CBT יכול להיות מענה הולם ויעיל, הוא לא צפוי להתאים לקשיים שמתקיימים חרף פירוש נכון של המציאות, או מצבים שמשקפים מנגנון הגנה הסתגלותי למציאות חריגה.

אציג לכם שתי דוגמאות נוספות כדי להמחיש את הנושא.

את הדוגמה הראשונה ניקח מהסרטון, שבו פול מספר שיש לו “אפקט שטוח”. זהו מצב שבא לידי ביטוי בטווח רגשות מצומצם, לצד קושי להרגיש ולהביע רגש. במסגרת זו הוא גם חווה אנהדוניה (Anhedonia), שהיא מצב המונע מהאדם להרגיש הנאה מדברים שנחשבים למהנים. חשוב להדגיש שלא מדובר בטעם שונה, אלא בהשטחה או הנמכה כללית של תחושת ההנאה. אנהדוניה יכולה להיות גם תסמין של דיכאון.

פול מסביר, שאומנם מקרים של דיכאון או חרדה, אשר מוחמרים בעקבות ספירלות מחשבתיות או דפוסי התנהגות לא הסתגלותיים, יכולים להפיק תועלת רבה מהכלים של CBT, המיועדים לסייע לאדם להשתהות ולבחון את התגובות הרגשיות שלו, אך עבור מקרים של אפקט שטוח, אותם הכלים עלולים לעשות יותר נזק מתועלת, משום שבמקרים אלו הקושי הוא לא להתרחק מהרגשות אלא להתחבר אליהם, לחוש אותם ולהביע אותם. כלומר, דרושה כאן התערבות בכיוון הההפוך.

במילים אחרות, CBT יכול לעזור מאוד לאנשים שצריכים לחזק את החשיבה הרציונלית שלהם, אבל עלולים להזיק לאנשים שהחשיבה הרציונלית שלהם כבר דומיננטית יתר על המידה, באופן שמקשה עליהם להתחבר לפן הרגשי.

באופן דומה, חיזוק החשיבה הרציונלית לא צפוי לעזור גם במקרים שבהם החשיבה הרציונלית תקינה והקשיים הרגשיים נובעים מגורם אחר. למשל, מקרים שבהם יש קושי בוויסות רגשי, האופייני לאנשים עם הפרעת קשב.

קושי בוויסות רגשי לא מתייחס למצבים שבהם הרגש מתעורר בצורה שלא תואמת מציאות, הן מבחינת התכנים והן מבחינת העוצמה הראשונית של הרגש. למעשה, קושי בוויסות הרגשי מתייחס למצבים שבהם לאחר שרגש מסויים התעורר, כתגובה תקינה לאירועים בעולם החיצוני או הפנימי של האדם, אותו אדם יתקשה, או כלל לא יהיה מסוגל, לשלוט בעוצמה של הרגש בהתאם לצורך. קושי זה יכול להתקיים ולהתמיד חרף המודעות של האדם לצורך לווסת את רגשותיו.

למשל, אם אתם עומדים במסדרון ומישהו דורך לכם על הרגל. התגובה המתבקשת היא שילוב של כעס והפתעה, אבל… אם אותו אדם ממהר להתנצל, לשאול לשלומנו ולבדוק אם הוא יכול לעזור – זה הזמן של הכעס לדעוך ולפנות את מקומו לסליחה.

CBT יכול לעזור במקרים שבהם יוצאים מתוך הנחה שאם מישהו גרם לך לכאב, הוא בטוח התכוון לכך ולכן התגובה הנכונה היא תמיד לכעוס. כאן המודעות לאפשרויות נוספות, כמו העובדה שכאב עלול להיגרם גם בטעות ובתום לב, יכולה לעזור. אבל… אם האדם כבר מודע לכך שלא היו כוונות זדון לצד השני ועדיין לא מצליח לשכך את כעסו, הסבר נוסף על כוונות הזולת לא צפוי להועיל.

• מידע נוסף על קשיים בוויסות הרגשי תוכלו למצוא – בקישור הזה

סיכום ביניים

כאשר שוקלים לפנות לטיפול רגשי, חשוב מאוד לוודא קודם כל שאכן קיים קושי רגשי ושלא מדובר בתגובה רגשית תקינה והסתגלותית למצב קיים במציאות. אם אכן מדובר בקושי רגשי, הצעד הבא הוא לוודא שסוג הטיפול הרגשי מותאם הן לקושי הרגשי, הן לגורמים שלו והן לנסיבות בהן הקושי התעורר.

מעבר לסוגיית היעילות, טיפול לא מתאים עלול, לא רק לשמר את המצב הקיים במקום לשפר אותו, אלא אף לגרום להחמרתו. ההחמרה יכולה להתרחש בצורה ישירה שמובילה להחרפת הקשיים, או בצורה עקיפה, בעקבות הזנחת המקור האמתי לקשיים, באופן שלרוב מוביל לפתיחה של פערים והתפתחות בעיות משניות. בנוסף, מעבר לבזבוז המשאבים הכרוך בטיפול לא יעיל, החוויה של התמשכות הקשיים חרף קבלת טיפול שאמור לכאורה לסייע, עלולה ליצור פגיעה בדימוי העצמי ובחוסן הרגשי של האדם.

• תוכלו למצוא מידע נוסף על המחיר הלא כספי של טיפולי סרק – בקישור הזה

אם אתם תוהים איך אפשר לדעת אם ואיזו בעיה רגשית יש לכם, או איזה טיפול עשוי להתאים לה, התשובה היא, אבחון רגשי על ידי איש מקצוע שמוסמך לכך. באופן כללי, ניתן לפנות לפסיכולוג, אך במקרים של הפרעת קשב רצוי לפנות לפסיכיאטר, משום שפסיכיאטר מוסמך גם לאבחן הפרעת קשב ולכן יוכל לערוך אבחנה מבדלת בין מקורות רגשיים לבין השלכות רגשיות של תסמיני הפרעת הקשב. כך או כך, בכל דוח אבחון אמורות להופיע המלצות טיפוליות במקרה הצורך. כמו כן, ניתן ואף רצוי לשאול עליהן בעל פה – במועד מסירת הדוח או בפגישה נפרדת (כי לפעמים פגישות האבחון יכולות להיות מציפות).

• על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו ללמוד – בקישור הזה
• ואת אמות המידה של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב (שכוללות אבחנה מבדלת), תוכלו לקרוא – בקישור הזה

משמעות ההכשרה וההתאמה של איש המקצוע

מעבר למטרת הטיפול וסוג הקשיים הרגשיים, סוגיה נוספת שחשוב לשים לב אליה, היא רמת ההכשרה ומידת ההתאמה של איש המקצוע למאפיינים האישיים של האדם ולמטרות הטיפוליות.

הסרטון מתייחס לנהוג בארצות הברית, ובמדינת ישראל הדברים עובדים קצת אחת, אך לא בהכרח לטובה. למרבה הצער, בארץ התחום פרוץ מבחינת פיקוח ממסדי. כתוצאה מכך, הוא כולל מגוון הכשרות רחב מאוד, שמשפיע על אופי ויעילות הטיפול. לכן חשוב מאוד לשים לב להכשרה המדויקת של כל איש מקצוע המציע טיפול CBT, לפני שמתחילים את התהליך הטיפולי.

שימו לב – אם איש מקצוע מסרב לפרט או להציג מסמכים רשמיים אודות ההכשרה המקצועית שלו, זוהי נורה אדומה. כמו כן, כל תגובה שאינה מקצועית, אינפורמטיבית ומכבדת, לשאלות בסוגיית ההכשרה, גם היא נורה אדומה, ללא קשר לתוכן התגובה. במקרים אלו עדיף להיפרד בברכה ולבדוק אפשרויות אחרות.

אציג לפניכם את סוגי ההכשרה העיקריים שיצא לי להיתקל בהם בתחום עד כה, אך בהחלט ייתכנו וריאציות נוספות, במיוחד עם העלייה ברמת הגיוון של מסלולי ההכשרה והשימוש המקצועי שנעשה בטיפול CBT, או שילוב של אלמנטים מתוכו בטיפולים אחרים.

• פסיכולוגים קליניים (או אנשי מקצוע אחרים המוסמכים לטיפול רגשי על פי חוק), אשר למדו לטפל בשיטת CBT כחלק מההכשרה הבסיסית שלהם, או במסגרת השתלמות והעשרה מקצועית כלשהיא, כהרחבה של ארגז הכלים הטיפולי. מאנשי מקצוע עם הכשרה זו ניתן לצפות למענה מקצועי איכותי.
  • יתרון נוסף של מטפלים עם הכשרה כללית לטיפול רגשי, שיודעים לעבוד גם בשיטת CBT, הוא עבור מקרים כמו זה המתואר בסרטון. מאחר שפול הגיע למפגש הראשון כשהוא כבר למוד ניסיון בחוסר ההתאמה האישי שלו לברירת המחדל המערכתית, הוא העלה את הנושא מול הפסיכולוג, ויחד הם הבינו, שעדיף לעבוד בדרך שונה עבור המקרה הספציפי שלו.
  • היות שמטפלים רגשיים מוסמכים לומדים יותר משיטה טיפולית אחת, הוא היה יכול להמשיך את התהליך עם אותו הפסיכולוג ולא היה צורך להתחיל מחדש את התהליך של איתור, רישום והיכרות עם איש מקצוע חדש. זה משמעותי במיוחד לאנשים כמונו, שהפן הבירוקרטי והטכני עלול להוות עבורם חסם או מכשול משמעותי להמשיך הטיפול.
• אנשים ללא הכשרה טיפולית קודמת, או עם הכשרה מקצועית כלשהי שאינה עומדת בקריטריונים הנדרשים על פי חוק לצורך טיפול רגשי, אשר עברו קורס של מספר שבועות או חודשים בודדים בטיפול CBT – מהם אין לצפות למענה מקצועי איכותי.
• אנשי מקצוע מומחים בתחומם, שאינם מטפלים רגשיים ולא מציגים את עצמם ככאלו, אשר משלבים אלמנטים מתוך עולם ה- CBT בתהליך הטיפולי שלהם. כל עוד לא נוצר שום רושם שמדובר בטיפול רגשי, ואיש המקצוע יודע לברור ולהתאים את הכלים המקצועיים למאפיינים האישיים ולמטרות העבודה, לא אמורה להיות בעיה, משום שכל איש מקצוע בכל תחום יכול להעשיר את ארגז הכלים שלו בכל דרך שהוא רואה לנכון – זהו חלק בלתי נפרד משיקול הדעת ותהליך ההתפתחות המקצועי.
  • שימו לב – דברים אלו נכונים רק כל עוד איש המקצוע לא חורג מהתחום שבו הוא מוסמך לטפל, לא מטעה ולא פוגע במטופל או באיכות הטיפול. בהתאם לכך, הדגש העיקרי אמור להיות תחום ההתמחות הרשמי של איש המקצוע ולא הטיפול הרגשי. כמו כן, השימוש בכלים שפותחו עבור בעיות רגשיות אמור להיות מדוד ומצומצם, במיוחד אם לא נעשו השינויים וההתאמות הנדרשים עבור השימוש בהם במסגרת תחום ההתמחות הרשמי של איש המקצוע.
  • הבעיה העיקרית היא, שלציבור הרחב יהיה קשה לשפוט, האם מדובר בהעשרה מקצועית לגיטימית, או חריגה מתחום הסמכות. במקרים אלו הייתי ממליצה, לשאול במפורש את איש המקצוע, כיצד הוא בוחר לשלב אלמנטים של CBT בתהליך הטיפולי, ומדוע לדעתו יש להם יתרון עבור המקרה הספציפי שלכם.
  • אם אתם מקבלים תשובה ברורה והגיונית, זהו כיוון טוב, ותרגישו חופשי לאמת את הדברים מול מקורות חיצוניים שנגישים לכם. אם איש המקצוע לא מצליח או לא מעוניין להסביר בצורה ברורה והגיונית, זהו דגל אדום. אם הוא מגיב בכל צורה שהיא לא אדיבה, נעימה ומקצועית – גם זה דגל אדום.
• הכשרות ייעודיות עבור מטרות טיפוליות שונות המבוססות על CBT (או משלבות את השיטה בצורה דומיננטית בתהליך הטיפולי). בתוך קטגוריה זו יכולות להיות שלל הכשרות ברמות שונות למטרות שונות, כולל הכשרות מקצועיות איכותיות, המשלבות את ה- CBT או אלמנטים ממנו באופן מותאם ויעיל עבור המטרות הטיפוליות וקהל היעד המוצהרים של ההכשרה. עם זאת, לא כולן עושות זאת ברמה גבוהה די הצורך והצפי בהתאם.
  • גם כאן, בהיעדר פיקוח מוסדר, יהיה קשה לציבור לאמוד את איכות ההכשרה ומידת התאמתה ללא ידע מקצועי רלוונטי.
  • מעבר לתשאול ישיר של המטפל הפוטנציאלי (כמתואר בסעיף הקודם), הייתי ממליצה גם לקרוא על השיטה או ההכשרה הרלוונטית בגוגל (ואם אתם לא מוצאים חומרים רציניים – זה דגל אדום), ולבדוק באופן כללי את איכות ואמינות המוסד שבו נרכשה ההכשרה (אפשר גם ליצור איתם קשר ולבקש הסבר על התהליך).

כמובן שמעבר לנושא ההכשרה הרשמית, חשוב לשים לב גם לכימיה הבינאישית – איש מקצוע מסוים יכול להיות מוביל בתחומו ונהדר להמון אנשים אחרים, אבל… לא בהכרח יתאים לכם, ואין זה מפחית מכבודו או מכבודכם. אם אתם מרגישים חוסר התאמה, בין אם אתם יכולים להסביר זאת בצורה הגיונית ובין אם מדובר בתחושת בטן בלבד, היפרדו לשלום וחפשו לעצמכם מטפל מתאים יותר.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Is CBT harmful for Autistic Adults (Effects of Cognitive Behavioural Therapy nobody talks about!) ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סימנים לצורך בטיפול רגשי – בקישור הזה

ואת ההסבר של ברקלי על קשיי ויסות רגשי והשתלבות חברתית בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה