מה משקפת התעודה של הילד? / אביטל בריסק
היום נדבר על תעודות
מה משקפת התעודה של הילד?
האם היא משקפת את היכולות שלו? לא ממש. את ההשקעה שלו? לפעמים. את הידע שלו? את מקומו ביחס לבני כיתתו? גם לא בדיוק. אז למה בעצם צריך תעודות?
זוהי שאלה שאין עליה תשובה יחידה.
תעודה אמורה לתת משוב לילד הן על הדרך שעבר והן על מקום בו הוא נמצא.
אבל…. האם אנחנו כהורים יודעים לדבר עם הילד על התעודה שלו? יודעים ללמוד מתוכה דברים וליצור שיח משמעותי?
אתייחס לכמה טיפים כלליים
- אל תתנו הערכה למהות הפנימית של הילד שלכם על פי התעודה – תתייחסו להצלחות או אי הצלחות שלו, אך לא אליו כאדם. למשל “במחצית הזו באמת הלך לך פחות טוב עם מדעים, אבל יופי ששמרת על פרופיל גבוה באנגלית”. ולא “אתה ילד חכם, חבל שאתה מתעצל”, וגם לא “איזה גאון אתה! איך התעודה שלך מצויינת”.
- התייחסו להתקדמות של הילד ביחס לעצמו – אם הוא קיבל 62 במחצית א’ ו- 73 במחצית ב’, הוא עשה דרך. הדרך הזו ראויה להערכה, בטח אם הוא השקיע והשתדל.
- תתחילו את השיחה עם הילד כשאתם מציינים מה אהבתם לראות בתעודה – “איך שמחתי לראות שיחס שלך כלפי מורים ותלמידים הוא תמיד ראוי לשבח! נהניתי לראות את ההערכה של המורה ללשון על השקעתך בעבודות.” תהיו ממוקדים ואמיתיים, לא כדאי לומר “כל הכבוד” באופן כללי.
- בדקו את המודעות העצמית ודברו על דרכי התמודדות – כשאתם מתייחסים לכל קושי, בין אם לציון נמוך, בין אם להערה על התנהגות או תלמידאות, תשאלו את הילד אם זה הפתיע אותו. יש ילדים שהמודעות שלהם למקומות המאתגרים נמוכה יותר. אם זה הפתיע אותו, ציינו בנקודות למה לדעתכם זה מה שקיבל. “אתה זוכר שהיו לך כמה מריבות עם יוני, וגם היית בשיחה אצל המנהל, וראיתי גם הערה של המורה על מילים לא יפות שאמרת. נראה לי בגלל זה המורה נתנה לך ב’ ביחס לחברים”. אם הוא לא מופתע, תשאלו אותו איך אתם יכולים לעזור לו. אם זה בלימוד אינטנסיבי בקיץ, אם זה בתראפיה שתעזור לו לווסת את תגובותיו, אם זה בשיחה עם מנהל פדגוגי על עזרה שאולי קיימת בבית הספר והילד לא קיבל אותה.
- כשמדברים על הצלחות, תנסו להבין עם הילד מה עוזר לו להצליח – האם הוא מתמיד? משקיע? בעל זיכרון טוב? האם הוא נעזר בשיעורי עזר בצורה יעילה? האם הוא מנצל בצורה מיטבית את שעות השילוב שלו? אולי הוא לומד טוב יותר מאז שהוא לומד יחד עם חברים?
- תנו לילד תחושה שאתם תמיד איתו – אם תתפעלו מדי מהצלחותיו, הוא יפחד להיכשל שמא לא תקבלו אותו. אם לא תתייחסו לכישלונותיו, הוא עלול לחשוב שוויתרתם עליו ואתם לא מאמינים בו יותר. ככל שתתנו משוב מדויק, כנה ובעל חזון על מה שעובר עליו בבית הספר, הוא יסמוך עליכם ובעיקר על עצמו, שעל כל דבר אפשר להתגבר, ושלא ימדוד את עצמו רק לפי ציונים בתעודה.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך לפתח חוסן – בקישור הזה
ועל למה לא כדאי לפחד מכישלון – בקישור הזה
האם גיל ההתבגרות אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD מאתגר יותר? / אביטל בריסק
ראיתי באחת הקבוצות שאלה:
האם גיל ההתבגרות אצל ילדים עם הפרעת קשב מאתגר יותר? קשה יותר?
המחקרים מעידים שלרוב כן, זאת משום שהתקופה הזאת מעצימה קשיים שגם כך הילד מתמודד איתם.
מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדים מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD?
לדעתי המפתח הוא הכנה – תכינו את הילד מה מצפה לו.
קודם כל, כמובן שיש לדבר על השינויים הפיזיולוגים הצפויים ועל המשמעות שלהם.
מומלץ לעשות זאת בשיח פתוח, אשר מותאם לגיל של הילד ולתפיסה התרבותית שלכם על מיניות.
אם אתם מתלבטים איך לעשות את זה תוכלו למצוא מידע ספציפי בנושא החינוך המיני – בקישור הזה
במקרה הצורך, ניתן ואף רצוי גם להתייעץ עם אנשי המקצוע הרלוונטיים.
על מה עוד צריך לדבר?
כמובן שנושא המיניות הוא אחד הנושאים הראשונים שעולים לראש כשמדברים על גיל ההתבגרות. אבל… הוא לא השינוי היחיד בחיי הילד בגיל הזה וחשוב לדבר גם על שאר הדברים שהוא צפוי להתמודד איתם בהמשך הדרך.
לכן, היום רציתי לדבר בעיקר על הכנה למצבים רגשיים והתנהגותיים המייחדים את התקופה הקרובה.
בהקשר זה, אני ממליצה לדבר עם הילד על הנושאים הבאים:
- מה זה אומר להתבגר? ספרו לילד המתבגר מהו התפקיד של גיל ההתבגרות. דברו איתו על תהליך הספרצייה (היפרדות) מהורים, על גיבוש זהות עצמית, הצורך לבדוק תפיסות ועמדות של הורים על ידי קבוצת השווים (בני הגיל). דברו על כעסים של המתבגרים על הוריהם וההפיך. דברו על מרד, על כך שזה תקין וטבעי, ועל כך שהמרד הוא חלק מבדיקת גבולות האני ותפיסת האני.
- אני והחבר’ה – דברו על לחץ חברתי, מה תפקידו ולמה קל ליפול במצבים כאלו למקומות לא רצויים. זה חשוב במיוחד עבור מתבגרים עם נטייה לאימפולסיביות, שעלולים ליפול מאוד בקלות במצבים האלו. ממש תרגלו אמירות אסרטיביות, ואיך אפשר לענות שאומרים לך: מה, אתה תינוק? מה, את פחדנית? למדו אותו אמירה אסרטיבית היא אמירה בטוחה, כמו למשל: “לא מתאים לי”, “לא, תודה”, ללא תוקפנות, אך גם ללא הסתמכות על אחרים (כמו לדוגמה: יתפסו אותנו, ההורים שלי לא מרשים, יעיפו אותנו לבית הספר).
- תוכלו למצוא הסבר על איך לסרב בצורה מנומסת – בקישור הזה
- וכדאי גם לראות את ההסבר על דגלים אדומים במערכות יחסים – בקישור הזה
- ממה להיזהר ומה לא כדאי לעשות – דברו עם הילד על התנהגויות סיכון, כמו עישון, שתייה, שוטטות ובריונות. ספרו לו למה בני נוער עם הפרעת קשב וריכוז ADHD נמצאים בסיכון גבוה יותר להתנהגויות אלה בהשוואה לבני גילם. סיפרו על קושי לרסן את עצמו, על תנועתיות וצורך באקשן, על תחושת ערך עצמי נמוך אם יש קשיים בלימודים, על קשיים חברתיים שמלווים נערים רבים עם הפרעת קשב וריכוז. בנוסף, סיפרו לו על אפשרויות להוציא לפועל את הצורך בעשיה ושייכות בצורה חיובית ובונה. כמו למשל – התנדבות, מד”א, קבוצות הנהגה של נוער, חוגים, מש”צים, עבודה, תנועת נוער, הדרכה. דברו גם על הריק שהתמכרויות באות למלא, על הצורך לזהות את הריק הזה ועל הדרכים הבריאות למלא אותו.
- סערת רגשות – דברו ובעיקר הכילו תנודתיות במצב רוח, שמאפיינת כל מתבגר, אבל את הקש”רים במיוחד. דברו שזה בסדר אם היי מטורף מתחלף בדאון ותחושת דכדוך. תגידו שזה בסדר עם לפעמים אתה מתעייף מאנשים ורוצה את השקט שלך, אבל גם שלפעמים השקט עלול להיות מסוכן לך ושבמצב הזה חייבים לדבר עם מישהו. דברו שתחושת “אני עף על עצמי ואני הכי מדהים בעולם” מתחלפת פתאום בחווית אפס, שאתה לא שווה כלום ואין לך חברים באמת. וששתי התחושות נועדו לעזור לך לבנות את אישיותך, ולא משקפים בכלל את המציאות. תזכירו לו ולעצמכם שאין יציבות בגיל הזה, וזה בסדר.
- מידע נוסף על הקושי בוויסות רגשי שמאפיין אנשים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
- ועל התמודדות עם התפרצויות רגשיות תוכלו ללמוד – בקישור הזה.
אחרון חביב
בעיקר, ההכנה הכי חשובה, תעשו לעצמכם.
זה אומר להוריד את רמת השיפוטיות למעשיו, להזכיר לעצמנו את הגיל הזה בלי סוף, לזכור שנפילות, שטויות, חוצפות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הבניה של האישיות העצמאית שלו, וככל שתיבהלו יותר ממה שהמתבגר שלכם עושה, כך הוא יותר בקלות ירגיש שאין לו סיכוי, והכל אבוד, ועכשיו כבר לא משנה מה יעשה, כי הרי הוא גם כך כישלון טוטאלי.
הכלה אין פירושו לא להציב גבולות, הכלה היא שיקוף כמו “אנחנו מבינים ממה נובעות ההתנהגויות שלך, ואנחנו סומכים על היכולת שלך לקום ולהמשיך הלאה. טעות אחת או אפילו רצף של טעויות לא עושות אותך אדם פחות טוב, כל עוד אתה יודע לקום.”
אז קחו אוויר – ושיהיה לכם בהצלחה!
אביטל בריסק
*כתבתי בלשון זכר מטעמי נוחות, כמובן כל האמור נכון לשני המגדרים.
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא את כל הפוסטים של אביטל – בקישור הזה
ואם כל הנושא הזה עשה לכם כאב ראש גדול מידי, אתם מוזמנים לשפר את המצב רוח עם השיר שנמצא – בקישור הזה
על התמודדות עם ילדנו ועל גיוס כוחות להתמודדות עם משברים / אביטל בריסק
מצב משברי הוא מצב בו אדם חש כי אין לו משאבים מספיקים להתמודד עם איומי המציאות.
לדעתי בתור הורים לילדים עם קשיים התנהגותיים אנחנו חיים תחת לחץ מתמיד שלפעמים הופך למשבר.
אז מה מאפיין משבר?
משבר מאופיין בקושי לראות תקווה, קושי להתמקד במציאת פתרונות, הרגשה של שבירת רציפויות החיים, הרגשה של איבוד שליטה וחוסר אונים.
איך נוכל לעזור לעצמנו במצבי משבר?
כשמקבלים טלפון מבית הספר בפעם הלא יודעת כמה שהילד הלך מכות, או משתולל, או חטף התקף זעם, ותחושת חוסר אונים וחוסר וודאות היא נוראית!
אבל, כמו שאנחנו יודעים, משברים טבעיים הם הכרחיים לצמיחה של אדם, כמו מעבר לגן, ואז לבית הספר, עזיבת הבית, מעבר דירה. כל מצב כזה הוא מיני משבר, טבעי והכרחי להתפתחותנו. המשברים הבלתי צפויים, אמנם, קשים יותר וחזקים יותר, אנחנו פחות בעלי כלים וידע כדי להתמודד איתם, ולכן נראה כי לא נצליח. אך, גם משברים כאלה יש בהם הזדמנות לצמיחה והתפתחות, גם אם אף אחד לא היה מבקש את זה מראש.
ידוע שלכל אדם פרשנות שונה למצב, וגם הדרך בה הוא מתמודד עם המצב היא שונה.
מדברים על 7 כיווני התמודדות מרכזיים שאנשים משתמשים בהם על מנת להתמודד עם המשבר. BASIC PH או, בתרגום לעברית, גשר מאח”ד.
ג – גופני. אנשים רבים זקוקים להפעלת הגוף על מנת להחזיר תחושת שליטה ובטחון. חלקם יעשו ספורט, חלקם יבנו משהו, יטיילו, ילכו לחוג פילאטיס, וכו. גם ילדנו הרבה פעמים זקוקים לפעילות גופנית – לא רק על מנת להוציא מרץ, אלא כדי להרגיש את חווית השליטה והחיבור לגוף, סיפוק מהצלחה בתחום הזה.
ש- שכל. מידע, זה כח עצום. אנשים יחקרו, יקראו, ילמדו, יחליפו מידע. מאמרים, הרצאות, קבוצות, הנחית הורים, קאוצ’ינג, קבוצות ואתרים ברשת – כל אלה באים לספק לך ידע על המצב ואף דרכי פעולה שטרם נחשפת אליהם. אנשים רבים מרגישים רגיעה כאשר יש בידם מידע רב, זה עוזר להם בהתמודדות מול חוסר אונים ונותן בסיס לחזרה לניהול חייהם.
על ילדים עם קשיים התנהגותיים יש אינספור חומר, הדרכות, טיפולים ומידע. שווה להיעזר בזה.
ר – רגש. בכי, כעס, אמפטיה, צחוק מוזר, דכאון, כל תגובה רגשית היא לא רק תוצאה של המצב, אלא גם כלי ריפוי. זה מרגיע אותך לבכות? תבכה. אתה חש עצבני? זה טבעי, ואפשר לומר את זה בקבלה והבנה. מרגיש אפיסת כוחות? זה בסדר לבלות במיטה יום שלם כדי לאסוף את הכוחות הדרושים להמשך התמודדות. לא להשתיק את התגובות הרגשיות, הן לגיטימיות והן עוזרות להמשיך הלאה.
מ – מוסיקה ואמנות. התחום הזה הוא בלתי נגמר. כתיבת שירים, שמיעת מוסיקה, ציור ופיסול, סרטים, צילום, ריקוד, תכשיטנות, נגרות, בישול. כל העולה על רוחכם. חלק מביעים דרכם את המשבר (כשבני חלה, כתבתי שנתיים סיפורים רק על ילדים חולים), ובשביל חלק זה הפוך, אחיזה בחלק הבריא והנורמטיבי של החיים, תחושת מסוגלות וסיפוק, ושוב עוזר מאוד לא להרגיש חסר אונים.
א – אמונה. לא משנה במה אתה מאמין, אדם יכול למצוא דרך חיבור וביטוי לאמונה שלו. אתן דגומה מיהדות: זה תפילה, תהילים, לימוד, הפרשת חלה, צדקה, שיעור, קריאת ספר. זה יכול להיות כל דבר שמחבר את האדם לאמונה ולמקור הרוחני. לא כל אדם מאמין פונה לאפיק זה של התמודדות בעת משבר, ולפעמים הפוך, אדם לא בוחן את אמונתו כן יחפש אותה בעת משבר.
ח – חברה. טוב, זה מה שאנחנו עושים פה. תחושה של לא לבד, תמיכה ממי שהיה במקום שלי ושרד, מקור לאמונה שיש בכוחנו להתגבר על המשבר, יצירה של קשרים ומעגלי שייכות חדשים אחרי שלפעמים הישנים מתרופפים בעקבות משבר. אם זה עוזר לכם, חשוב מאוד לזהות את מעגלי התמיכה שלכם.
ד – דמיון. לחלום, לדמיין, לעוף קדימה, לברוח קצת מהמציאות. אנחנו, הקש”רים, אלופים בלעופף, נכון?
אז שיהיה לכולנו בהצלחה ושנדע להתמודד היטב עם המשברים הבאים!
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על מה לעשות כשהכל לא בסדר ושאתם מרגישים נורא – בקישור הזה
ואיך לבנות שגרה של תחזוקה עצמית – בקישור הזה
על אלו שתמיד קמים / אביטל בריסק
שני אבות צופים בילדים המשחקים בגינת שעשועים.
אחד שואל: “מי זו הבת שלך? זו שנופלת כל הזמן?”
עונה לו האבא: “לא, זו שכל הזמן קמה”.
את המשל המקסים שמעתי מזמן ואני מנסה לתרגם אותו לחיי היום יום של ילדים.
ילד שנוטה להתפרץ, או להתחצף, או להשתולל, רגיל לאכזב את הסביבה ואת עצמו. הוא רגיל לכעס ולגערות.
כשהוא שומע את המשפט “עוד פעם אתה…”, לרוב בא לו להיעלם.
מה הוא יעשה שדרכו מלאה בנפילות? כן, הוא נפל. ושוב נפל.
כנראה הוא ימשיך ליפול, גם אם יבטיח שיותר לעולם לא. אבל האם קיים מישהו שרואה אותו כשהוא קם?
לפני כמה שנים התלוננה הבת שלי שיש להם מבצע בכיתה – הילדים שמפריעים הרבה מקבלים הרבה כרטיסים, גם אם ישבו בשקט רק 10 דקות.
אבל… היא, שישבה בשקט שיעור שלם, לא מקבלת כרטיס.
עוד לפני שהספקתי לענות לה, מתוך הזדהות עם חוסר הגינות, ענה לה אחיה הגדול:
“כמה מאמץ את משקיעה כדי לשבת בשקט? כלום. כמעט כלום. זה בא לך טבעי ובלי בעיה. אבל הילד הזה שכל כך קשה לו להיות בשקט, בשבילו גם 10 דקות זה נצח”.
הורים יקרים, כשהילד נופל, תדעו לראות את המאמץ שהשקיעה כדי לא ליפול.
שימו לב על הדרך שהוא עבר.
כך תהיו הורים לילד הזה, שתמיד קם, לא משנה כמה יצא לו ליפול.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את הפוסט על פחד וכישלון – בקישור הזה
ואת הפוסט על בניית חוסן אישי – בקישור הזה
כאב וחולי – אמתי, פסיכוסומטי או תירוץ? חומר למחשבה על גוף ונפש / אביטל בריסק
ידוע כי אנשי קש”ר (הפרעת קשב וריכוז ADHD) מתמודדים עם הרבה קשיים רגשיים לעומת האוכלוסייה הכללית. חלקם באים לידי ביטוי בתלונות על תחושות גוף שונות, כגון: כאב, חולשה, בחילה וכד’. כשאנחנו מדברים על התופעה הזו, אנחנו מתארים את התחושות האלה בביטוי “זה רגשי”. בואו נראה למה מתכוונים באמרה הזו וכיצד ניתן לעזור במקרים כאלו.
תשמעו סיפור
באחד מספרי הפנטזיה האהובים שלי הייתה סיטואציה מעניינת. גיבור הסיפור קיבל בטעות קסם שמשתיק את הכאב. הקסם היה חזק כל כך שבמשך שבוע הגיבור לא יכל להרגיש שום כאב. רופאים הזהירו אותו שזה מאוד מסוכן. למה מסוכן? כי כאב הוא לא דבר רע.
הכאב הוא סימן שמשהו בגוף השתבש, ודורש את תשומת לבנו.
מכירים את זה שהילד מספר לכם כמה כואב לו הראש\הבטן\הרגל כדי לא ללכת לבית ספר? ואם לא בטוחים אם הוא דובר אמת, האם באמת כואב לו או זה רק תירוץ.
בואו נזכר מה קורה לנו כשאנחנו במתח גדול או לחץ. רבים האנשים שממש מרגישים ברגעים כאלה כאבי בטן, בחילה, רעד, ההזעה, כאבי ראש. הם יודעים, שההרגשה שלהם לא נובעת ממחלה, אבל הם באמת חווים את התחושות האלה ולא ממציאים אותם.
חשוב להבין שגם אם הילד לא חולה, הוא לרוב מתלונן על כאב אמיתי. הסיבה לכאב היא מתח, פחד, עצב או בדידות.
אי אפשר להתעלם מהכאב הזה, כי הוא דורש את תשומת לבנו.
אם ניתן לילד תחושה שאנחנו לא מאמינים לו, נפגע בו מאוד ובעצם לא ניתן לעצמנו הזדמנות להבין על מה הגיע איתות המצוקה הזה.
אז מה כדאי לעשות?
יש כמה דברים שכדאי לעשות במצבים של כאב או חולי על רקע רגשי:
- להסביר לילד שרוב האנשים חשים לפעמים דברים בגוף כשקורה להם משהו בנפש או בלב. גם ילדים קטנים בני 4 יכולים להבין את זה.
- לחשוב יחד איתו מה יכולה להיות הסיבה.
- להמליל את הסיבה ואת הרצון שלו להימנע ממשהו. למשל:
- “אתמול רבת עם תומר ואתה לא בטוח אם לא תריבו היום שוב.”
- “נכון, המבחן הזה ממש מלחיץ ובא לך להפסיד אותו.”
- להסביר לילד שהנפש דרך הגוף מאותת שמשהו לא טוב לה ומבקשת עזרה – בוא נחשוב יחד איך אפשר להתגבר על פחד\כעס\תסכול. מי יעזור לך? מה יעזור לך?
רגע לפני סיום
ולסיכום משהו מאוד חשוב – כאבים פסיכוסומטיים מאפיינים ילדים רבים, אבל אוטיסטים עוד יותר, כי הם מתקשים לבטא את עצמם ואף להיות מודעים לעצמם מספיק. בני האוטיסט היה בכיתה ו’, לפני מעבר לחטיבה, קצת בעיות חברתיות. הוא התלונן על כל מיני דברים לא ממוקדים והיה ברור לנו שזה רגשי. בנס ולא באופן מכוון התגלה אצלו גידול נדיר שהיה אחראי על זה.
לכן, אם הילד מתלונן על משהו באופן עקבי, תשללו מצב פיזי קודם כל!
המון בריאות!
אביטל בריסק
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את שאר הפוסטים של אביטל – בקישור הזה
ואת השיר של דודי על סודות לשעת מצוקה – בקישור הזה
למה ילדים אלימים? / אביטל בריסק
השאלה “למה ילדים אלימים?” עולה הרבה, אבל לא מספיק.
יותר אנשים שואלים: מה לעשות עם ילד שמרביץ?
בואו ננסה בכל זאת להבין למה זה קורה בעיקר אצל הילדים שלנו, ואז איך אפשר לעזור להם.
מה יכול לגרום לילד להתנהג בצורה אלימה?
- העברת מסר – הילד רוצה שמי שעומד מולו “ילמד את הלקח”. הוא רוצה לומר בעצמה הכי גבוהה שיש “אתה מעצבן אותי!”\”נפגעתי”\”זה לא היה מתאים”\”אני מפחד”. הוא לא יודע באילו דרכים ניתן לעשות את זה כדי שיהיה עצמתי דיו, כדי שישקף כראוי את רמת הסערה שמתחוללת בתוכו.
- יצירת תחושת מוגנות – אשליה של “שווה להרביץ לו פעם אחת ואז יעזבו אותי בשקט”. “אראה להם שאני חזק ולא כדאי להתעסק איתי”. כאשר אין מי שיכול להגן על הילד בלי שהוא יצטרך לפנות למבוגר לעזרה, הוא יעדיף לפתור את המריבות על ידי הפגנת כוח.
- ייאוש – הכל אבוד. העולם קרס. אני חסר תקנה. אני מפורק. ומי שעומד כאן, הוא האחראי להתפרקות הזאת. אני פורק עליו את תחושת הסוף הדרך שלי.
- נקמה – עשית לי רע, אני עושה לך רע גם. שתבין מה אני מרגיש. אולי פעם הבא לא תעשה לי את זה, אולי על ידי נקמה אני ארגיש חזק יותר, שווה יותר. מנצח. אחזיר לעצמי את הכבוד שלי שנרמס ע”י מישהו.
- איבוד שליטה – זהו מצב נדיר מאוד, הרבה יותר נדיר ממה שנדמה לנו. ברוב המוחלט של המקרים לא מדובר באיבוד שליטה, אלא בקושי לנהל שליטה עצמית. מצב שבו הילד מאבד שליטה לגמרי ולא שולט על מעשיו, הוא מצב קיצוני אשר מצריך הערכה פסיכיאטרית בהקדם.
הסברים נוספים על גורמים להתנהגות אלימה, תוכלו למצוא בפוסט על קורבנות אלימים והתברינות לבריונים – בקישור הזה
רמת השליטה העצמית והקשר להפרעת קשב וריכוז ADHD
שליטה עצמית היא לא במצב מתג +\-. היא על רצף בין שליטה עצמית מלאה לבין איבוד שליטה מוחלט. הפרעת קשב וריכוז ADHD גורמת לקושי בשליטה עצמית. תגובות אימפולסיביות, קושי באיזון עוצמת רגשות, דימוי עצמי שלילי בהקשר של יכולת ניהול עצמי גורמים לילדי קש”ר לאבד שליטה יותר בקלות, לא להאמין ביכולת שלהם לנהל נכון מקרים מורכבים, ואז להתקבע על תפיסה עצמית של “רגזן”, “אני לא שולט על זה”, “פתיל קצר” וכו’.
מה אפשר לעשות?
אז קודם כל הייתי מבררת עם הילד אחרי אירועי אלימות שחוזרים על עצמם, מה המניע שלו מאחורי הפעלת כוח. אם נהיה ביקורתיים מדי, הילד יספק לנו תשובות בלי לקחת אחריות: “היצר הרע השתלט עלי”, “אני לא מבין איך זה קרה לי” וכדומה. חשוב לזכור שפעמים רבות המעמד של בירור הסיבה לאלימות עלול לגרום לילדים להרגיש מותקפים. כשמבוגרים אומרים שאין שום דבר שמצדיק להגיב באלימות, זה רק מחזק אצלם תחושת חוסר מוגנות וחוסר צדק.
תהיו אמפתיים לרגש, לא למעשה.
אמרות לדוגמה:
– ואו, נשמע שזה מאוד הכעיס אותך
– אני מבינה. אם שומעים כזה דבר, ממש קשה להתאפק ולא להגיב.
– זה כל כך תסכל אותך, ולא ידעת להסביר לו מה הבעיה
בנוסף, תוכלו למצוא סרטון הסבר על אמפתיה – בקישור הזה
הקנייה של דרכי תקשורת חיוביות ויעילות יותר להעברת מסרים
אחרי שהילד נרגע, תציעו לו לומר לצד השני את מה שהוא ניסה להבהיר לו קודם לכן.
הילד עלול לבחור במילים קשות, תתרגמו אותם עם ריסון של רגש למשהו מקובל חברתית.
ילד: בא לי לפוצץ לו את הצורה!!!
אימא: אתה רוצה שיכאב לו?
ילד: כן, שישרגיש את מה שאני מרגיש כשהוא צוחק עלי!!
אימא: אתה רוצה שיבין כמה כואב לך, ורוצה שיחוש קצת כאב כזה?
ילד: כן, שיעזוב אותי כבר!
תחשבו יחד איתו מה המחסום שלו.
נסו להבין מה מפריע לילד להפעיל אסטרטגית התמודדות יעילה יותר בזמן אמת.
- האם זה קושי שפתי? ילד שמתקשה להביע את עצמו מילולית יגיב יותר מהר בתוקפנות.
- האם זו עוצמת כעס גבוהה מידי?
- אולי ניסיון להתאפק ארוך מידי שמביא בסופו של דבר לפיצוץ?
- אולי חוסר אמונה שפתרון לא אלים יכול להיות יעיל?
- אולי תחושה שהוא כבר מסומן כילד בעייתי, ואין טעם לעשות שינוי?
שיקוף, הסברה ותיווך של הסיטואציה
אחרי השיחה שניהלתם תשקפו לילד שבעצם אלימות היא לא פתרון יעיל. הרי אם זה היה פתרון יעיל, הוא היה צריך ללכת מכות רק פעם אחת וזהו. לעומת זאת, מה שקרה בפועל הוא שהילד השני לא לומד את המסר. הילדים האחרים לא מפחדים ממך וממשיכים להציק לך. לכן ההתפרצות לא עוצרת את מה שקורה, אלא להפך, הן רק מחמירות את המצב.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר של ברקלי על שליטה על התנהגות במצבים חברתיים ורגשיים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר של ג’סיקה על המשחק החברתי – בקישור הזה
אחים גדולים, לאחים קטנים באותו בית ספר / אביטל בריסק
היום נדבר על אחים גדולים, לאחים קטנים באותו בית ספר.
יש כמה סוגי תפקידים שאחים גדולים ממלאים כלפי אחיהם הקטנים, בואו ננסה ללמוד את החלקים היפים וחלקים שדורשים את מעורבותינו.
“אני במקום אבא ואימא”
אלו אחים ואחיות דאגנים מאוד. הם יבואו לבקר את האח הקטן הרבה פעמים, ידאגו שהוא יאכל, שלא יילך לאיבוד, לעדכן את המורה במה שקרה בהפסקה ואת האימא במה שקרה בשיעור. הם הרבה פעמים גם יהוו כתובת לאח הצעיר לפתרון בעיות בהפסקות, בהסעות ובכלל.
- החלק היפה: הדאגה האמתית והכנה של אח גדול לאח קטן. ההורים רגועים יותר, גם הילד כמובן מרגיש מוגן יותר ויש לו אוזן קשבת תמיד.
- ממה להיזהר: לפעמים כשהאח הקטן משתף עם זה פעולה, קשר כזה מתפתח לתלות והצעיר לא רוכש מיומנויות עצמאות, לא מפתח דימוי עצמי כבעל מסוגלות, ולפעמים אף לא יוצר קשרים חברתיים רבים כי מסתמך על האח. בנוסף, אם הילד הקטן לא משתף פעולה, הוא עלול לחוות את האח הגדול כנודניק, מציק, לדחות באופן גלוי את עזרתו ולהביא להרס של מערכת יחסים.
“שאף אחד לא יתעסק עם אחי”
אמנם זה מתאים לבנים קצת יותר, אבל גם בנות בהחלט יכולות להיכנס לנישה הזאת. הם מגנים על הקטנים בפני חבריהם לכיתה: פותרים ריבים, דורשים שיצרפו את אחיהם למשחק, לפעמים אף מאיימים על ילדים אחרים שלא יציקו לאחיהם. קרו מקרים בהם היו מכות בין האחים הגדולים כניסיון לא מוצלח לפתור ריב של אחיהם הקטנים.
- החלק היפה: אחים גדולים משדרים דאגה והגנה לאחיהם הקטנים. הקטן מרגיש שמישהו מקשיב, מגיב במיידי, פנוי לפתור את הקשיים שלו.
- ממה להיזהר: ברוב המוחלט של מקרים הילד הצעיר לא זקוק להגנה. האח לא פותר את הקושי, אלא גורם להסלמה של קונפליקט ומונע לפעמים מילד גם לפתח את כישורי ההתמודדות שלו, וגם לפנות במקרה הצורך למבוגרים: הורים ומורים, אלא מסתמכים על הטיפול של אח. זה גם גוזל מהאח הגדול פנאי, אנרגיות, מפריע ליחסים החברתיים שלו ודורש ממנו לטפל בבעיות שגדולות עליו. לפעמים הקטנים נהנים מבלאגן סביב ובאים להתלונן לאח הבוגר הרבה ממה שהיה הגיוני לכתחילה.
“אני ואחי חברים הכי-הכי”
מצב זה קורה לרוב כשהאחים קרובים בגיל. אם הם חברים טובים בבית, לפעמים גם בבית הספר מכניס הגדול את הקטן למעגל החברתי שלו, או ששניהם משחקים יחד, כמו שרגילים בבית, או שהגדול משתלב בחבורה שנוצרה אצל הצעיר. לרוב זה יקרה לילדים בעלי אותו מגדר.
- החלק היפה: כיף שלאחים יש יחסים קרובים, ומצוין שעל ההתחלה נכנס האח לחברת ילדים מגובשת ומרגיש שייך.
- ממה להיזהר: יש להם את כל החיים להיות יחד. כדאי לעודד ליצור לכל אחד את החברה שלו, משחקים משלו, מקום שבו מכירים את ילדכם בתור “דסי” או “חן” ולא “האחים כהנא, אין לי מושג מי מהם מי”.
“אנחנו מכירים?”
קורה שאחים נכנסים לשטח בית הספר ומנתקים כל מגע ביניהם. ברמה של לא לומר שלום כשנפגשים במסדרון. רק מי שמכיר אותם קודם יקלוט שבעצם יש כאן אחים.
- החלק היפה: ילדים בונים אוטונומיה, לכל אחד יש את מקומו, חבריו, כל אחד מתמודד לבד ומגיע לתוצאות בזכות עצמו.
- ממה להיזהר: אולי מצב כזה מצביע על קושי מסוים במערכת יחסים בין האחים, ושווה לבחון את זה. לפעמים אחד האחים באמת זקוק לעזרה של השני, וחבל שמערכת היחסים ביניהם תתקבע על מצב של נתק מוחלט. אפשר לעודד עצמאות, אבל חבל שזה יגיע לניכור.
“רחוק מהבית, נסגור חשבונות”
גם הילדים בדרך כלל לא אוהבים להוציא את הכביסה המלוכלכת שלהם החוצה. לא משנה כמה צרחות נשמעו אתמול בבית, מול העולם מציגים האחים לרוב חזית אחידה. אבל… במקרים מסוימים המריבות, הקנאה או מצבים לא פתורים מגיעים גם לבית הספר. אם זה הצקות, לפעמים אף העלבות בפני חברים, הפצת שמועות “אח שלי חסר שכל”, “אחותי עדיין ישנה עם מוצץ, קולטים?”
- החלק היפה: נשמע שהמצוקה שלהם גדולה וזו הדרך שלהם לפנות לעזרת הסביבה.
- ממה להיזהר: מצב כזה לרוב דורש התערבות. הצקות בקטנה הם מצב נורמטיבי לחלוטין, אך אם יש תלונות בלתי פוסקות של אחד הילדים על השני או של שניהם, שבו עם הצוות החינוכי וחשבו על דרכי פעולה.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את שאר הפוסטים של אביטל – בקישור הזה
ולראות את הסרטון על כישורים חברתיים והפרעת קשב – בקישור הזה
מבט של יועצת על קשב, ריכוז ובעיות חברתיות / אביטל בריסק
היום רציתי לדבר אתכם קצת על קשיים חברתיים שחווים ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
כמובן, הפרעת קשב לא תמיד פוגעת בתפקוד החברתי ויש ילדים עם הפרעת קשב שמשתלבים חברתית נהדר. עם זאת, חלק ניכר מילדי הקש”ר (=> קשב וריכוז) כן יסבלו מקשיים חברתיים כאלה ואחרים. לכן חשוב להיות מודעים לנושא. בוודאי שמה שאני כותבת כאן הוא הכללה, ולא הכל רלוונטי לכל ילד. אבל יכול להיות שלפחות חלק הוא אכן מתאים לילד שלכם.
מהן הסיבות לקשיים חברתיים?
- חוסר קשב – ילד עם הפרעת קשב לפעמים אינו קשוב מספיק לנעשה סביבו. הוא מפספס הבעות פנים, מילים, התרחשויות. ככל שיש יותר ילדים סביבו, כך הוא יתקשה לעקוב אחרי האינטראקציות, יעשה או יגיד דברים לא מתאימים, או יחווה הרגשה של חוסר שייכות.
- אימפולסיביות וחוסר בקרה על התנהגות – ילדים כאלה יגיבו ויפעלו מתוך דחף ראשוני ללא מחשבה מקדימה. הם עלולים להיתפס בעיני הזולת כילדים מעצבנים או אלימים. כתוצאה מכך ילדים פגיעים יתרחקו מהם כדי לא להיפגע, וזה יגביר את תחושת הבדידות שלהם.
ילדים אימפולסיביים לא מודעים מספיק למעשיהם לפעמים, וחווים שכולם כועסים עליהם ולא ברור להם על מה ולמה. במקרים אחרים הם יהיו מודעים להשלכות של המעשים, אבל יחשבו על זה רק רגע אחרי שהדבר כבר נעשה. כלומר, אחרי שכבר מאוחר מידי. - חוסר ויסות רגשי – ילדי קש”ר רבים מתקשים לווסת הן את הרגשות והן את התגובות. הם חווים כל דבר בעוצמה אחרת: שמחה, התרגשות, פחד, כעס, עצב. הם ייפגעו בקלות, יכנסו לחרדה בקלות, יכעסו בקלות. הסביבה תעביר להם מסר של “הלו, מה יש? תרגע!” והם חווים את עצמם לא מובנים, לא מקבלים לגיטימציה לעוצמת הרגשות שלהם, לא לומדים לווסת אותם באופן נכון ורבים מהם יחוו התקפי זעם כתגובה לעוצמת הרגש המציפה אותם.
חברים לא בקלות מכילים את העוצמות הרגשיות האלו, במיוחד בגיל הילדות. לכן הם נוטים שלא ליצור קשרים מעמיקים עם ילד לא מווסת רגשית מחשש להיפגע. - תחושת ערך עצמי ירוד בלמידה – הילד נמצא במסגרת לימודית שבה יש דגש על הישגים לימודיים. כדי להיות בעל ערך עצמי, כל ילד רוצה להרגיש מסוגל להתמודד עם דרישות המסגרת. במידה ולא מצליח, הוא חווה את עצמו כשווה פחות, מתוסכל, וממילא לא יצליח להיות בעמדה חברתית מובילה. במצב כזה הוא עלול לבחור את תפקיד המפריע, הבריון, המציק. זאת משום שבתפקיד הזה הוא מרגיש שיצליח ובגדול.
- קושי להתמיד בפעילות או משחק – כדי ליצור קשר חברתי משמעותי, על הילד לשתף פעולה עם ילדים במשחקים מתמשכים. משחק דמיון, קלפים, אפילו כדורגל. ילדי קש”ר מאבדים ריכוז ועניין מהר. כתוצאה מכך ילדים אחרים עלולים להימנע מלהזמין אותם להצטרף למשחק. האי אם הם ממילא יעזבו באמצע, אז עדיף שלא יצטרפו מלכתחילה.
- קושי להפסיד בכבוד – רבים מילדי קש”ר חווים הפסד במשחק ככישלון ולכן מגיבים כלפיו בעוצמה רבה. חלק יבכו, יכעסו או יאשימו אחרים ברמאות. אם זהו דפוס קבוע, לא יזמינו אותם לשחק כדי להימנע מדרמות בסוף המשחק.
איתור המקור לקשיים – מאיפה זה בא?
נסו להבין מהו המקור העיקרי לקושי של הילד שלכם. האם הוא רוצה תמיד להוביל ולנצח? האם הוא מתעצבן או נעלב בקלות? האם הוא מציק מתוך ניסיון ליצור קשר? האם מתפרץ ברגעי תסכול? האם נדחף לתוך מערך עובד של קבוצה או שיח? האם מתבודד ומוותר על ניסיונות ליצור קשר? האם מצפה שכולם יזהו מה הוא מרגיש בלי שיגיד?
ניתן להיעזר במורה, לערוך תצפיות בגן שעשועים, חוג או מפגש חברתי. במקרה הצורך אל תהססו להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים. אבחון או הערכה רגשית יכולים לתת לכם הרבה מידע. אם תזהו את מקומות הקושי, זה ייתן לכם הרבה יותר בטחון מאשר סתם “יש לו בעיה חברתית”.
שיקוף
כלי ראשון שרוב ילדי הקש”ר זקוקים לו הוא שיקוף.
שיקוף שונה מביקורת. שיקוף הוא הפניית תשומת ליבו של הילד למה שמתרחש סביבו ולפי אילו סימנים היה יכול לזהות את זה בעצמו.
דוגמא:
ילד א’ משחק עם מי שיושב לידו (ילד ב’) משחק קצת אגרסיבי. ילד א’ צוחק, נראה שהוא נהנה מהמשחק. ילד ב’ מחמיץ פנים. הוא מנסה להדוף את הידיים של ילד א’, פניו מאדימות, נראה שעוד שנייה הוא יבכה.
התסריט הרגיל:
לרוב המורה הייתה פונה לילד א’ ואומרת לו: מספיק! והוא היה עונה בתמימות שהם משחקים.
אולי ילד ב’ היה מתלונן עליו והמורה הייתה כועסת על ילד א’, והוא היה מרגיש ששוב סתם כועסים עליו.
איך אפשר לשקף את זה?
פניתי לשניהם במשפט: תראו, אחד צוחק ואחד כועס.
ילד א’ הסתכל בהפתעה גמורה על ילד ב’ וזיהה שזה ממש לא מרוצה מהמשחק.
הוא נהיה נבוך וביקש סליחה מילד ב’.
באופן זה הפניתי את תשומת ליבו של ילד א’ להבעת פניו של מי שמשחק איתו, כדי שידע להסתכל עליו להבא.
שיקוף עוזר מאוד גם לילדים המתקשים להפסיד בכבוד.
“אתה מתעצבן שנטע ניצחה אותה, אבל תראה, עכשיו היא עצובה. לא נעים לה, ולא נראה לי שתרצה לשחק איתך שוב”.
המללה
כלי שני הוא המללה (מהמילה “מלל” => היכולת להסביר את הדברים במילים).
ילדים אלו זקוקים להמון תרגום מילולי מצדנו. למשל:
“רצת מהר כי התרגשת, ולא שמת לב שדחפת את התיק. רבקה נעלבה כי היא חושבת שדחפת אותו בכוונה. מה כדאי (ולא צריך) לעשות?”
תנו שמות לרגשות. תהיו אמפתיים לרגש, לא למעשה. “עבדת על זה שעות ואח שלך שבר את זה. זה נורא מתסכל ומכעיס!”
אני נוהגת לתרגם קללות לרגשות.
“שונאת אותה!” => “אתה נורא כועס עליה!”
“מורה מטומטמת!” => “זה מתסכל שהיא הוציאה אותך מהכיתה למרות שהשתדלת לא להפריע”
מיתון
כלי שלישי להתמודדות עם קשיים חברתיים הוא מיתון.
דיברנו על עוצמה רגשית גבוהה, ושניסיון להגיד לילדים “זה לא כזה נורא”, משאיר רושם של זלזול ברגשותיהם ואי לגיטימציה.
במקום זאת, אפשר לתת מקום לרגש תוך כדי הפחת העצמה שלו.
דוגמאות:
“הוא בגד בי. תקע לי סכין בגב!” => “ואי, נשמע שאתה פגוע מאוד ונעלב”
“כולם שונאים אותי. איזה זבלות הילדים בכיתה!” => “נראה לך שילדים בכיתה לא מחבבים אותך. זה כמובן הרגשה מאוד לא נעימה”.
“אני מטומטמת ברמות! פשוט ילדה מפגרת!” => “זה בהחלט מבאס לשכוח בבית עבודה, הגיוני שאת כועסת על עצמך”.
ילדים מתארים אירועים בית ספריים לעתים בדרמתיות רבה. אם מורידים את טון השיחה ועוצמת החוויה, לפעמים ניתן לשמוע אופטימיות ותקווה בסיפור. כך הילד לא חוזר יום למחרת בחוויה של דיכאון וייאוש, אלא עצב וגיוס לעבודה.
מפגשים מובנים
כלי רביעי הוא יצירת מפגשים יזומים ומובנים עם חברים.
שכן ילדי קש”ר מתרגשים מבואו של חבר, אך לא תמיד יודעים לבנות את המשחק המשותף.
תבנו תכנית מראש.
גם לראות ביחד סרט ופיצה זה מעולה. גם לשחק בווי.
לשחק חצי שעה ולאכול ארוחת ערב עדיף משעתיים משחק שלפעמים נגמרים במריבה.
ילדים אנרגטיים גדולים יותר אני מכוונת החוצה.
לפארק, לשחק כדורגל, לאכול גלידה בקניון, לשחק באולינג, לנסוע באופניים.
גם להביא מידי פעם משחק לכיתה הוא סוג של מפגש חברתי יזום.
טיפ – אל תביאו משהו יקר או יקר לליבו של הילד.
קחו בחשבון שהמשחק או החלקים שלו עלולים לספוג נזק במהלך הפעילות. אפשר גם להכין את הילד מראש לאפשרות הזו ואז לבחור ביחד מה כדאי להביא לכיתה.
טיפול תרופתי
ראינו שטיפול תרופתי מסייע לא פעם לילד לקבל מקום חברתי טוב יותר ולמצוא את עצמו בחברה. עם זאת חשוב לזכור שטיפול תרופתי הוא רק חלק ממענה רב תחומי ומותאם אישית. לכן אין לצפות שיפתור כשלעצמו את כל הקשיים ועדיין יש צורך לעבוד על מיומנויות חברתיות ומיומנויות וויסות וריסון עצמי.
אהבתם?
קחו את ידה של ילדה עם הפרעת קשב ותנו לה להראות לכם את ה- ADHD שלה – בקישור הזה
וצפו בסרטון ההסבר על יצירת קשרים חברתיים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
התבריינות לבריונים – מי הקורבן?/ אביטל בריסק
מי שלא הוזמן לבית הספר בעקבות אלימות של הילד שלו ולא שמע ממנו ‘הם מציקים לי!’, לא יבין כנראה על מה אנחנו מדברים.
ישנם ילדים שהפתיל שלהם מאוד קצר. או שיש להם הפרעת קשב, או שהם חמי מזג מטבעם, או שהם עוברים תקופה קשה בבית ורגישותם לעולם עולה, וסיבולת שלהם לאחרים יורדת.
תהה הסיבה אשא תהה, ילדים אלו מאבדים את עצמם בקלות ונענשים הרבה.
ההתמודדות עם בעיות התנהגות ואלימות בבית הספר היא מורכבת ומאתגרת כשלעצמה. מה שעלול להחמיר את המצב עוד יותר, הוא ילדים אחרים שנמצאים בסביבתו של אותו הילד ומאוד נהנים לראות אותו “מתפוצץ”. על זה נדבר היום.
מקרה שהיה כך היה
לפני שנתיים צפיתי במחזה מדהים. ילד, נקרא לו אבי, חזר מהפסקה עצבני, עם אגרופים קמוצים, מתנשף וכועס. הוא עבר ליד ילדה בשם, נניח, דנה. דנה הביטה בו ולפתע הוציאה לו לשון. סתם רגע של ליצנות. אבי קפץ אליה עם אגרוף מורם באוויר, ואני עצרתי אותו רגע לפני מכה.
“המורה, לא עשיתי לו כלום!”, – אמרה דנה עם דמעות בעיניים, וחברות שעמדו סביבה הנהנו.
“שקרנית!!” – צעק אבי, מתחיל לבכות מרוב תסכול ששוב יאשימו אותו. הוא מבין שהסתבך, מבין שהכל אבוד לו והוא, הילד “הבעייתי”, יקבל עונש.
הוא יודע שאין מהמעגל הזה יציאה. או לפחות, כך לימד אותו הניסיון המר שחווה עד עכשיו.
מה בעצם קרה שם?
דנה אפילו לא שקרה. היא בסך הכל הוציאה לשון. זה לא מעשה חמור, נכון?
בטח שלא מגיע לה מכות על זה!
(אגיד בסוגריים ששום מעשה כמובן לא מצדיק מכות, אבל באמת במקרה כזה כביכול התגובה לא הייתה פרופורציונלית).
שאלתי את אבי על מה הוא כעס, והוא סיפר שדנה הוציאה לשון.
שאלתי את דנה למה היא הוציאה לשון דווקא לאבי.
נהיתה דממה.
ידעתי את התשובה
התשובה פרדוקסלית – היא הוציאה לשון לאבי כי זיהתה שהוא הילד שהכי יתעצבן מזה.
איזו מתיקות של שליטה וכח! כמה קל להפעיל ילד מתעצבן!
כמה כיף בהינף יד לגרום למישהו לאבד עשתונות ולנוח על זרי הדפנה של קורבן ומסכן!
אבי הסתכל עלי בפליאה.
הוא לא ציפה להבנה מצד מבוגרים, הוא לא חשב שמישהו יגן עליו, על הילד הפוגע בילדה טובה ועדינה שלא עשתה לך כלום.
ילדים כאלה, שנחשבים לילדים בעיתים, גם במערכת וגם בבית, הם בעצם קורבנות להצקות קטנות מצד הסביבה.
כיף להצית אותם. כיף להישאר הטובים והתמימים. כיף אפילו במחיר מכות שהמציקים לפעמים חוטפים מהם.
איך זה נראה בצד השני?
אביא כאן שיחה עם הילד בכיתה ו’:
“המורים אומרים לי לא להרביץ אלא לבוא אליהם ולבקש עזרה. אני בא ואומר להם שקובי מוציא לי לשון. המורה מתעצבנת ואומרת שאני לא תינוק. אני חוזר למקום עצבני, כבר לא סומך על המורה. אני יודע שהם עושים את זה בכוונה. בפעם ה30 אני מאבד את זה ומעיף לקובי כאפה. אין לי בעיה עם זה שאני נענש, לא הייתי בסדר. אבל תסבירי לי, למה רק אני נענש?”
מוסר ההשכל
אם זה המצב שהילד שלכם מתמודד איתו, לעולם אל תתנו לגיטימציה לתגובות לא מתאימות, אך תנו הבנה מלאה למה שהוא מרגיש ותערבו את המסגרת בבקשה לטפל באופן חמור במציקים.
אהבתם?
צפו גם בסרטון על התמודדות עם התפרצויות רגשיות של הפרעת קשב – בקישור הזה
ועל התמודדות עם אנשים רעילים – בקישור הזה
הבהרה: הפוסט מבוסס על מקרה אמתי, אך לצורך שמירת הפרטיות של הילדים שונו פרטים מזהים וכל השמות בדויים.
איך ליצור שיתוף פעולה מול בית הספר לקראת שנת הלימודים? / בריסק אביטל
עוד רגע מתחילה שנה ילדים רבים יפגשו מחנך חדש. השיח על שיתוף פעולה נשמע נדוש, אבל איך אפשר ליצור שיתוף פעולה באמת?
אשמח לשמוע מניסיונכם, ואשתף קצת בטיפים שאספתי בדרך משני צידי המתרס, כאימא וכחלק ממערכת חינוכית.
- תנו למורה קצת זמן להכיר את הילד. מורים רבים מבקשים לא לקבל מידע לפני שרואים את הילד. שבוע זה זמן מספיק, ואז כדאי לקבוע פגישה או שיחה טלפונית. במקרים מורכבים, כשצפויים התמודדויות כבר על ההתחלה, או כשיש מידע שעל המורה לקבל מיידית, כדאי ליזום מפגש עוד לפני תחילת השנה, או להכין מכתב ולמסור אותו למורה במפגש המקדים.
- העבירו את כל המידע הנחוץ. לא כדאי להסתיר דברים כדי ‘להתחיל דף חדש’. אם הדברים מפסיקים להיות רלוונטיים, המורים שוכחים מהר מידע לא שימושי.
- ספרו למורה מה נקודות הכח של הילד. במה הוא מצליח, גם אם זה לא קשור ללמידה. ספרו אילו שיטות עובדות איתו הכי טוב. חשבו ביחד איך ניתן להשתמש בנקודות הכח לצורך העצמה שלו.
- במה המורה יכולה לעזור לילד שלכם? לכם? תזכרו שלמורה יש כיתה שלמה. תמקדו את העזרה בדברים הקריטיים באמת, אחרת זה יירד לתמיון. אל תבקשו שתרשום לו ביומן, אבל כן תשאלו איך הוא יכול להשלים אם לא הספיק. במידה וגם אתם מתמודדים עם הפרעת קשב, שתפו את המורה שיש משימות שאתם תתקשו בהם, כמו מעקב אחרי הכנת מערכת או שיעורי בית.
- חלוקת תפקידים ברורה. סכמו תחומים אותם אתם לוקחים על אחריותכם. אם זה הכנת מערכת, בדיקת ציוד, השלמת פערים לימודיים, מעקב אחרי נטילת כדור, עבודה על מעמד חברתי. אילו תחומים הם באחריות הילד? מה יקרה אם לא יכין שיעורי בית או ישכח ציוד?
- מה חשוב לכם לדעת? סכמו עם המורה על “נוהל דיווח”. חישבו על אילו מצבים נשמע לכם דחוף וחשוב לקבל מידע מהמורה במהלך שנת הלימודים (אם הילד לא אוכל טוב, אם יש קשיים חברתיים, אם לא הכין שיעורים?).
- סכמו דרך תקשורת נוחה למורה ולכם. שעות, האם עדיף טלפון או הודעה. יש המשתמשים במייל, יש המעדיפים ווטסאפ, ויש המקפידים על טלפון בבית כדי ליצור גבולות לתקשורת.
- בררו מה המסגרת יכולה לתת לילד שלכם. האם זה בתחום העשרה או סיוע, קבוצה חברתית או תראפיה רגשית. אולי כדאי שיהיה במועצת תלמידים? אולי להשתלב במסגרת שיעורי עזר אחר הצהריים?
- עידוד תקשורת בין אנשי המקצוע. ספרו מה הילד מקבל אחר הצהריים (ריפוי בעיסוק, טיפול רגשי, מורה פרטית). הציעו להיות בקשר זה עם זה, מאוד חשוב.
- איך כדאי להתמודד עם בעיות התנהגות? במידה ויש קשיי התנהגות, תבררו מראש מה עמדת המורה ומה אומר התקנון. הציגו את עמדתכם וכיצד אתם מטפלים במידה ויש אירוע אלימות. חשוב מאוד לגבש דרכי תגובה משותפות לבית ולבית הספר אם צפויים קשיי התנהגות של הילד.
- האם יש טיפול תרופתי? אם כן – עדכנו את המורה על סוג הטיפול התרופתי במידה ומקבל ומאילו תופעות לוואי סובל. כמה שעות הוא פועל? האם צריך כדור נוסף בצהריים?
שתהיה לכולנו שנה טובה ומוצלחת!
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם על זכויות התלמיד – בקישור הזה
ואת החוברת של משרד החינוך בנושא הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: By Mummelgrummel CC BY-SA 3.0
האם התסמינים שיש לי או לילדי נובעים מהפרעת קשב? או בקיצור, האבחנה המבדלת האפשרית / אביטל בריסק
הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, כמו למשל:
- קושי בהפניית קשב – היכולת לבחור את המשימה שבה אדם מעדיף להתמקד, מתוך שלל הגירויים המתחרים בסביבה.
- קושי בהתמדה בקשב – היכולת לגייס קשב לאורך זמן.
- קושי בפיצול קשב – היכולת לעשות שני דברים או יותר בו זמנית.
- אימפולסיביות – פעולה ללא הפעלת בקרה לפני הפעולה.
- פעלתנות יתר – קושי להישאר במקום אחד ללא תזוזה, דברנות רבה וכו’
- קושי בתפקודים ניהוליים – תהליכים מטה קוגניטיביים המאפשרים לאדם לפעול ביעילות ולווסת את ההתנהגות שלו.
אנשים עם הפרעת קשב יכולים לחוות את כל הקשיים הללו, אך ייתכן שיחוו רק חלק מהם. כמו כן, יש לקחת בחשבון שבעוד שקשיים בקשב יכולים בהחלט לנבוע מהפרעת קשב, יכולים להיות להם גם גורמים אחרים.
בהמשך נציג גורמים אפשריים לקשיי קשב שאינם הפרעת קשב. עם זאת, חשוב לזכור שהפרעת קשב אינה סותרת את קיומם של מצבים אחרים והם אינם סותרים את קיומה. לכן גם אם אתם או ילדכם מאובחנים עם הפרעת קשב, זכרו שהיא באה לא פעם עם דברים נוספים, כגון קושי בוויסות חושי, לקות למידה, קושי חברתי וכד’. היזהרו לא להזניח את החלקים האלה בגלל שלכאורה הילד מאובחן ואין כביכול צורך לחפש קשיים נוספים.
כדי לדעת אם יש הפרעת קשב, משהו אחר שנראה כמו הפרעת קשב, או שילוב של הפרעת קשב עם גורמים נוספים לקושי – צריך לעשות אבחנה מבדלת אצל אנשי המקצוע המתאימים. כדי לקרוא את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן. בהמשך נציג את אנשי המקצוע הרלוונטיים לגורמים האפשריים האחרים לקשיי קשב.
בעיה תחושתית (סנסורית)
כאשר ילד מציג סימנים של אי שקט מוטורי או תנועתיות יתר, שווה תמיד לבדוק אם יש לו קושי בוויסות חושי. גם ילדי ADHD מאובחנים יכולים לסבול מקושי סנסורי וחשוב להיות מודעים לטכניקות עבודה איתם: הברשות, ישיבה על פיתת בלאנס או כדור פיזיו, התעסקות עם חפצים שיכולים לעשות גרייה חושית. אבל גם ילדים ללא הפרעת הקשב הסובלים מקושי בעיבוד סנסורי יתקשו להשאר במקום, ינועו על כיסא, דעתם תהיה מוסחת בגלל חוסר\יתר גרייה חושית.
האבחון והטיפול בוויסות חושי הוא דרך ריפוי בעיסוק.
אם הרגישות היא בעיקר שמיעתית, כדאי לבדוק האם מדובר במיסופוניה. לפרטים נוספים – לחצו כאן.
ירידה בשמיעה או עיכוב שפתי
ילד שנראה מרחף מאוד, לא קשוב, מפספס דברים והוראות, לא בעניינים בגן או בבית ספר, חשוב להתחיל בירור מבדיקת שמיעה, ואז לשקול גם ייעוץ של קלינאית תקשורת. בעיה בשמיעה או עיכוב שפתי יכולים ליצור תמונה של קשיי קשב. תדמיינו את עצמך יושבים בכיתה בה הלימודים מתקיימים בשפה זרה שהשליטה שלכם בה לא מצויינת. גם אתם תתקשו לשמור על קשב לאורך זמן גם אם מאוד תתאמצו.
אבחון וטיפול בלקות שמיעה וקשיים שפתיים הוא דרך קלינאית תקשורת. בנוסף, רופא אף אוזן גרון יכול לבדוק מצבים רפואיים שעלולים לפגוע בשמיעה.
קושי רגשי
אדם שמתקשה להתרכז יותר מאשר בעבר, ילד שמגלה חוסר פניות ללמידה, פיזור, בעיות זיכרון, תחושה של ירידה באנרגיה ויעילות, חוסר מוטיבציה, כל אחד מסימנים אלה יכול להצביע על קושי רגשי, כגון דיכאון או חרדה. גם פוסט טראומה עלולה לגרום לירידה נכרת ביכולת קשב. גם מצב לחץ מתמשך גורם לירידה מתמשכת ביכולת קשב (מתח בבית, הגירה, מחלה מתמשכת של אחד מבני הבית וכד’).
כמובן שילדים ואנשים רבים עלולים לפתח קשיים רגשיים בעקבות התמודדות עם הפרעת הקשב שלהם, כמו כן הם בקבוצת סיכון לפיתוח מצבים רגשיים קשים. בעיה רגשית דורשת מענה, אם זה ע”י טיפול פסיכולוגי ואם זה ע”י טיפול תרופתי.
במקרים אלו כדאי לעשות את האבחנה המבדלת אצל פסיכיאטר, שמתמחה גם בהפרעת קשב וגם בבעיות רגשיות. במקרה הצורך הפסיכיאטר ידע לעשות את האיזון התרופתי הנדרש עבור כל מקרה לגופו. בנוסף, לקשיים רגשיים יתכן שיהיה צורך גם בטיפול רגשי אצל פסיכולוג או דרך תרפיה כלשהי.
קשיי התנהגות
אם הילד לא מסתדר במסגרת, מרבה לריב או להתחצף, מסתובב בכיתה המון, גם בבית נמצא באי שקט מתמיד, זה לא בהכרח מצביע על הפרעת קשב. אמנם קשיי התנהגות מלווים לא מעט ילדים עם הפרעת קשב. אך קושי התנהגותי יכול לנבוע מסיבות רבות אחרות: טראומה שילד עבר, קושי בעיבוד וויסות רגשי, ביטוי של חרדה או תסכול, ביטוי ללקות למידה אם בעיית ההתנהגות מופיעה בעיקר סביב מסגרת לימודית או דרישה לימודית. ODD (תסמונת המרדנות-התנגדות ), לרוב מלווה ע”י ADHD, אך לא תמיד. קשיי התנהגות אופייניים לילדי הספקטרום האוטיסטי בכלל, ובפרט ילדים מבלבלים, בתפקוד גבוה, שלא מאובחנים בזמן ולא מטופלים בזמן.
כדי לבדוק את המקור לקשיי התנהגות על רקע רגשי יש לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג. אבחון דידקטי או פסיכודידקטי מיועד לבדיקת קשיי למידה, כפי שיתואר בהמשך.
קשיי למידה
לקויות למידה עלולה לגרום לילד לאבד מוטיבציה, לוותר מראש, לא להיות קשוב, להפריע במהלך השיעור, ולפעמים ילד כזה נראה חסר שקט ומאוד לא מרוכז. לקויי למידה מאובחנים ע”י מאבחן דידקטי או פסיכודידקטי. להסבר מפורט יותר על אבחון דידקטי – לחצו כאן.
מחלות או מצבים רפואיים אחרים
מחסור בברזל או אנמיה, גרד קבוע, פסוריאזיס, ועוד מחלות רבות אחרות עלולים לגרום לחוסר קשב, אי שקט, חוסר פניות ללמידה, תנועתיות, חוסר אנרגיה.
כמו כן ישנן תרופות הגורמות לאי שקט, תנועתיות, או לחילופין, ישנוניות וחוסר אנרגיה. אצל ילדים הטיפול באסטמה ובאלרגיות, למשל, יכול להביא לסימנים של בעיית קשב. לגבי ילדי ADHD, אם הם מקבלים טיפול בונטולין, סטרואידים, אנטי היסטמינים וכד’, הטיפול הזה יכול להחמיר סימפטומים של קשב. אצל מבוגרים, המגוון של תרופות הוא רחב הרבה יותר, תתייעצו עם רופא.
כדי לעשות בדיקה כללית של המצב הרפואי יש ללכת לרופא משפחה ואם עולה חשד לבעיה בתחום מסוים, יש לפנות לרופא המתמחה באותו התחום.
אהבתם?
קראו גם את ההסבר על אבחון נוירולוגי – בקישור הזה
ואת ההסבר של ברקלי על השאלה “מתי קושי הופך להפרעה?” – בקישור הזה
תמונה: By Alterego CC-BY-SA-3.0
אבחון נוירולוגי / אביטל בריסק
אבחון נוירולוגי מאבחן הפרעות נוירולוגיות שונות אצל ילדים, כגון הפרעת קשב, טיקים, תסמונת טוראט, וכד’. אם נוירולוג ילדים מתמחה גם בהתפתחות הילד, הוא יכול לזהות עיכוב התפתחותי, ספקטרום אוטיסטי, להפנות להערכות פרא רפואיות וכד’.
נוירולוג לא יכול לקבוע אם יש לילד לקות למידה או בעיה רגשית, אבל הוא יכול לחשוד בקיומן ולהפנות לגורמים רלוונטיים. להסבר על אבחון דידקטי לאימות או שלילת החשד ללקויות למידה – לחצו כאן
אבחון נוירולוגי כולל בדיקת הילד (שלרוב היא תקינה), תצפית על התנהגותו בחדר, שיחה איתו ועם ההורים, כמו גם עיון בשאלונים שבית הספר מילא. כל זאת כדי לקבל תמונה מלאה ככל הניתן. עדיף להביא לפגישה איתו מכתב מבית הספר וסרטונים שמתעדים דברים שמפריעים לכם בבית.
לרוב נוירולוג יפנה את הילד לבדיקה ממוחשבת, אך אין חובה בכך. היום קיימות בשוק מבחני T.O.V.A, MOXO, BRC. הנוירולוג יפנה את הילד לבדיקה שמתאימה לקושי המתואר, אין בדיקה טובה יותר או טובה פחות. לפעמים הנוירולוג יהיה חייב לעשות את הבדיקה הממוחשבת בגלל דרישה של קופ”ח או איזשהו הליך ביורוקרטי. להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לבדיקות הממוחשבות – לחצו כאן
אם נוירולוג לא מתרשם מקושי בקשב, בעיקר בגילאים צעירים, זה לא אומר שההפרעה נשללה לחלוטין. תמיד אפשר לחזור לבדיקה חוזרת ולעשות חשיבה מחדש.
הורים רבים מתנגדים לאבחון נוירולוגי בטענה שהפתרון היחיד שיציעו להם זה טיפול תרופתי, והם לא מוכנים ולכן אין טעם באבחון. אבל זוהי הנחה מוטעית.
חשוב מאוד לדעת בשביל לבנות עבודה נכונה עם הילד אם הוא סובלת מהפרעת קשב או שמא בעיות קשב שלו נובעות ממקור אחר. מצד שני, לפעמים מערכת לוחצת על ההורים לבצע הערכה, הם מתנגדים, בסוף אחרי מאבקים רבים עושים והנה, לילד אין הפרעת קשב נוירולוגית! חשוב לזכור שגם לשלול משהו זה חשוב ועוזר מאוד גם למטפלים בילד וגם לכם.
אם נוירולוג מאבחן הפרעת קשב ומציע לילד טיפול תרופתי, חשוב מאוד להקפיד להיות במעקב שלו. צריך לעדכן מידי פעם את המינון, לעקוב אחרי השפעה, להתעדכן על תופעות לוואי. אם אתם מתרשמים אחרי כמה ניסיונות להתאים תרופה שזה לא הולך, שווה לעבור למעקב פסיכיאטרי, כי לפסיכיאטר יש מגוון רחב הרבה יותר של תרופות לאיזון קשב מאשר לנוירולוג.
אהבתם?
להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן
להסבר על אבחון בגיל הרך – לחצו כאן
אבחון דידקטי / אביטל בריסק
דידקטיקה היא תורת ההוראה. אבחון דידקטי נועד לבדוק מה מפריע לילד להגיע להישגים לימודיים המצופים מבני גילו ולשלול או לאמת את החשד לקיומן של לקויות למידה. זהו אבחון שמיועד לרוב לילדים מכיתה ב’ ומעלה, מכיוון שלפני כן לא הייתה התנסות דידקטית מספקת. יחד עם זאת, לאחרונה מפותחים יותר ויותר כלים לגיל הרך שמטרתם למפות קשיים העלולים להצביע על קיומה של לקות למידה. מבחינה רשמית לא נהוג לאבחן ילד כלקוי למידה לפני השלב הזה, אך ניתן בהחלט לעשות הערכה דידקטית כבר מגיל הגן, במיוחד במטרה לבנות תכנית עבודה יעילה יותר.
אז מה בודק אבחון דידקטי?
ראשית, את הידע שהילד אמור היה לרכוש עד שלב הזה של הלמידה. מודעות פונולוגית, יכולת אנליזה וסינטזה של הצלילים, הכרת עיצורים ותנועות, יכולת לקרוא הברות, מילים, משפטים, טקסטים. הכרת פעולות חשבון, תפיסה כמותית, תפיסה חשבונית. הבנת הנקרא. הבנת הוראות דבורות. הבנת הנשמע לעומת הנקרא. אבחנה חזותית ואבחנה שמיעתית. יכולת זיכרון, אסטרטגיות בקרה.
אבחון דידקטי בודק גם אם יש רמזים לקיומה של הפרעת קשב. למשל, אם תפקוד הילד מאוד לא אחיד, נצפית מוסחות, קריאה אימפולסיבית ללא בקרה, עלייה של קשיים ככל שהעומס עלה ועוד הרבה סימנים יכולים להביא את המאבחן לחשוש בקיומה של הפרעת קשב.
מאבחן דידיקטי לא יכול לאבחן קשב וריכוז!! זה לא בסמכותו. יותר מזה, לפעמים הם מתקשים לעשות אבחנה מבדלת בין לקות למידה לבין הפרעת קשב שמפריעה לתפקוד הלימודי ומציירת תמונה הדומה לזו של לקות למידה. לא פעם ראיתי המלצה לבצע בדיקת קשב ואז לחזור על חלק מהאבחון כדי להבין ממה נובע הקושי.
מה נותן האבחון הדידקטי?
אחרי איסוף הנתונים המאבחן מסכם מה הן נקודות החוזק של התלמיד ומה נקודות החולשה, על מה כדאי להישען בעבודתו ומה כדאי לעקוף.
למשל, ילד שמתקשה מאוד בזיכרון שמיעתי, אך זיכרון חזותי שלו טוב משמעותית, כדאי שיסגל לעצמו דפוס למידה המבוסס על סיכום החומר, טבלאות, תרשימי זרימה וכד’. ילד שרכש את אבני היסוד של הקריאה, אך נוטה לנחש את המילה על פי משמעותה, כדאי שיתרגל קריאה רק עם מילים חסרות משמעות כדי ללמד אותו לקרוא ולא לנחש.
אבחון דידקטי בלבד בבית ספר יסודי לא מקנה זכאות לשילוב, הוא דורש בנוסף הערכה פסיכולוגית, אחרת לא נחשב מסמך קביל. חלק מבתי הספר יכולים לעשות הערכה פסיכולוגית דרכם, בעזרת הפסיכולוגית של השפ”ח. בתיכון ולקראת הבגרות אבחון דידקטי מקנה זכאות להתאמות ברמה 1, 2 בלבד.
להנחיות של משרד החינוך בנוגע להתאמות בדרכי היבחנות – לחצו כאן
אז למה לעשות אבחון דידקטי ולא ישר פסיכודידקטי?
ראשית, עלות. אבחון דידקטי עולה כ800 שח, כאשר אבחון פסיכודידקטי סביב 2000-2500 ש”ח.
אבחון דידקטי הוא מצוין ככלי משלים. למשל, ילד הגיע עם אבחון פסיכולוגי מהגן ויש לו זכאות לשילוב, אבל בשביל לבחון את קשייו שמופיעים בשלבים מאוחרים יותר של בית הספר ולעזור לבנות תכנית עבודה מסודרת יותר, לפעמים כדאי לעשות אבחון דידקטי.
אם ההורים מרגישים שהיו רוצים לעזור לילד שלהם עם קשיי למידה מינוריים ולהבין איך הוא לומד בצורה מיטבית.
אם לקראת הבגרויות הילד זקוק להתאמה מסוימת שגם אבחון דידקטי מקנה אותה, חבל להשקיע באבחון פסיכודידקטי.
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את הדגשים להנחיית הורים בנוגע לאבחון דידקטי לפני כיתה ב’ – בקישור הזה
ולצפות בהרצאה של שלומית אלחנני על האבחון בשירות ההורה – בקישור הזה