אם לא שמתם לב הפרעת קשב היא הפרעה מאוד ידידותית. כתוצאה מכך היא בדרך כלל לא באה להתארח בין הנירונים שלנו לבדה, אלא נוטה להזמין כל מיני “חברים” על דעת עצמה.

חלק מהשונות בין אנשים עם הפרעת קשב נובעות בין היתר גם מסוג וכמות ה”חברים” שהיא מביאה איתה בכל מקרה. למצב כזה שבו לאדם מסוים יש יותר ממקור אחד לקשיים קוראים “תחלואה נלוות” או “קומורבידיות”. כדי לסבך את העניינים קצת יותר, חלק מהמצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב יכולים להופיע גם בלעדיה ולהראות דומה מאוד. מכאן החשיבות הרבה של האבחנה המבדלת. כלומר, איתור המקור או המקורות המדויקים של הקשיים עבור כל מקרה לגופו. אם אתם רוצים ללמוד איך מבדילים בין הפרעת קשב למצבים אחרים שנראים כמוה, קראו את ההסבר של אביטל – בקישור הזה.

אחד המצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ו/או להידמות לה הוא OCD, המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית.

אז בואו נכיר אותה!

קודם כל חשוב להבדיל בין הפרעה טורדנית-כפייתית שהיא OCD, לבין ODD שהיא הפרעת התנגדות. אמנם יש רק הבדל של אות אחת בשם, אבל מדובר על שני מצבים שונים לגמרי. הפוסט הזה עוסק כאמור ב- OCD ואם מעניין אתכם ללמוד על ODD אתם מוזמנים לשמוע את ההסבר על הפרעת התנגדות – בקישור הזה.

דבר נוסף שכדאי לשים לב אליו הוא שלפעמים אנשים עם הפרעת קשב יכולים לפתח התנהגות דומות ל- OCD כמנגנון פיצוי. עם זאת, למרות הדמיון החיצוני מדובר במנגנון שונה לגמרי. הטקסים של הפרעה טורדנית-כפייתית נועדו להרגיע מחשבות טורדניות שהאדם לא מצליח להשתחרר מהן. אותן מחשבות לא בהכרח מעוגנות במציאות והן יכולות להמשיך להטריד את האדם גם כשהוא מודע לכך לגמרי וחרף רצונו או מאמציו לחדול מכך. להבדיל, הצורך של אנשים עם הפרעת קשב לחזור ולבדוק נובע ממודעות לקשיים בתפקודים ניהוליים. במילים אחרות, אדם עם הפרעת קשב שנוטה לפשל, יכול לנסות לפצות על קשיי הארגון הממשיים שלו עם בקרה מוגברת (בהצלחה כזו או אחרת).

עבור אנשים עם הפרעת קשב הבקרה יכולה גם להתבצע על ידי אדם אחר שיש להם אמון בו. למעשה, במקרים רבים הם יעדיפו זאת. זאת משום שסביר שאנשים עם הפרעת קשב יסמכו יותר על אדם שאין לו את אותם התסמינים שיש להם, כמו למשל חוסר תשומת לב לפרטים, אשר מובילים לצורך בבקרה מלכתחילה. להבדיל, את הטקסים של OCD האדם חייב לבצע בעצמו. זאת משום שהמטרה שלהם אינה בדיקה של המציאות החיצונית או פיצוי על קשיי התארגנות, אלא הרגעה של המחשבות הפנימיות. כאמור, שני המצבים הללו יכולים לבוא בנפרד או בצוותא. לכן לפני שמתחילים טיפול, חשוב מאוד לעשות אבחנה מבדלת אצל המומחים המתאימים.

הבהרה – אני לא רופאה ולא פסיכיאטרית. כמו כן איני מתמחה ב- OCD או ODD.
אז תתייחסו לדברים בהתאם ואם אתם מוצאים אי דיוקים בתיאורים, אשמח שתתקנו אותי ואעדכן את הפוסט 🙂

סלבים עם קשיים בלתי נראים

כמו בהפרעת קשב וריכוז, גם הפרעה טורדנית-כפייתית יכולה להופיע אצל אנשים מצליחים מאוד. אחד מהם הוא ג’ון גרין, הסופר של “אשמת הכוכבים“. בסרטון הזה הוא מספר על החוויה האישית שלו.

ג’ון מעלה את הקושי לדבר על כאב נפשי. לטענתו זה נובע בין היתר מכך שהדברים שקורים בתוכינו לא נגישים לחושים – לא ניתן לראות אותם, לגעת בהם או לשמוע אותם. הוא מדבר על כך שהמאפיינים המוכרים בציבור של OCD הם בעיקר אלו שניתן לראות כלפי חוץ. זאת למרות שהם לא בהכרח המאפיינים הדומיננטיים או המשמעותיים יותר של הפרעה טורדנית כפייתית. כשחושבים על זה, התופעה הזו משותפת גם להרבה עמדות בנוגע להפרעת קשב בציבור. בהקשר זה, אתם יכולים לצפות בהסבר נרחב יותר אודות מיתוסים של הפרעת קשב  – בקישור הזה.

כדי לנסות להבהיר את הדברים, ג’ון גרין מתאר איך הוא מרגיש את ההשפעות של OCD על החיים שלו. הוא מסביר איך המחשבות האובססיביות פוגעות בתפקוד שלו, אבל הוא לא עוצר שם. החוויות האלו מעלות אצלו גם כמה שאלות פילוסופיות קיומיות יותר. הוא מדבר גם על הסטיגמה של בעיות רגשיות לצד הרומנטיזציה שלהן. גם כאן יש דמיון להפרעת קשב, כמו שתוכלו לראות בהסבר של ברקלי על כך שהפרעת קשב אינה מתנה – בקישור הזה.

ג’ון מדגיש שהוא לא חווה את כל אותם יתרונות שפעמים רבות מיוחסים ל- OCD בסדרות וסרטים של התרבות הפופולרית. במקום זאת הוא מספר מה הוא כן חווה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What OCD Is Like (for Me) של ג’ון גרין, תתרשמו מהחוויה שלו ותרשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אבל לא רואים עליו?

נו, אז במיוחד בשבילכם הוא הכין גם את הסרטון Framing, אחרי שנפגש עם יוטיוביסט אחר, שגם לו יש OCD. למעשה כרונולוגית זה היה לפני הסרטון הראשון, אבל לא נהיה קטנוניים 😉
אותו יוטיוביסט שאל את ג’ון את השאלה שג’ון רצה גם לשאול אותו – “איך אתה מצליח להראות כל כך מאופס בסרטונים שלך?” התשובה גם היא הייתה זהה לשניהם – “עריכה”.

מכיוון שג’ון גרין הוא כזה מלך, הוא אפשר לנו הצצה לחלק של הסרטון הגולמי לפני העריכה. מדובר בכמה שניות שבהן הוא חוזר על הקטע של הפתיחה שוב ושוב ושוב, כשבעיניו רואים את התסכול ההולך וגובר. לי אישית כאב להסתכל על זה, התחלתי לחשוב על כמה נורא זה לחיות ככה ואז הוא אומר שזה רק חלק מקטע של כמה דקות…. זה גרם לי להעריך את הסרטונים שלו עוד יותר, למרות שלא חשבתי שדבר כזה אפשרי כי הוא כבר אחד האנשים המופלאים בעיני.

גם כאן הוא מעלה שאלות גדולות יותר בנוגע לאותנטיות ולאמת האישית של כל אחד כפי שהוא בוחר להציג אותה כלפי חוץ. זאת משום שהעריכה שמה מסגרת סביב ההיבטים שהעורך רוצה להציג ומשאירה בחוץ את כל השאר. הוא מדבר גם על ההבדל בין התמונה או הייצוג של משהו לבין הדבר עצמו. הוא מנסה להזכיר לעצמו שה- OCD הוא אמנם חלק מהחיים שלו, אבל זה לא כל החיים שלו. אני חושבת שגם זה מאוד דומה לשאלות הזהות העצמית שעולות לנו בקשר להפרעת קשב – איפה היא נגמרת ואנחנו מתחילים?

אתם כבר מספיק סקרנים?

אז בואו תראו גם את הסרטון השני שלו. אחר כך תכתבו לנו בתגובות מה אתם לוקחים מכל העסק הזה 😉

עוד לא סיימנו

למעשה, כדי לתאר יותר טוב את החוויה של OCD, הוא בחר לכתוב את הספר החדש שלו “צבים כל הדרך למטה” עם דמות ראשית שיש לה הפרעה טורדנית-כפייתית. את הפרק הראשון של הספר אפשר לשמוע מפיו של ג’ון גרין בכבודו ובעצמו – בקישור הזה. מומלץ בחום.

אהבתם?

צפו גם בעדות האישית של ריק גרין על הפרעת הקשב שלו – בקישור הזה

ובפאנל מרתק של יוטיוביסטים (כוכבי יו-טיוב) בנושא בריאות הנפש – בקישור הזה

תמונה: By Pink Sherbet Photography CC BY 2.0