הרגלי צריכה לא מווסתים – קווים לדמותם וסיפור מהחיים / חן ספקטור

יו, חסר לי שמפו (או סבון, או חלב, או ביצים, או…) – אני צריכה לקנות.
אוי, שכחתי לקנות – אני צריכה לקנות שמפו.
שוב שכחתי לקנות – אני צריכה לקנות שמפו.
איך שכחתי לקנות שמפו הפעם?
כנ”ל עוד 2 עד 2,000,000 פעמים, עד ש…
די, כמעט נגמר לי השמפו – אני ממש צריכה לקנות עכשיו.
אני על הסוף של הסוף של השמפו – דחוף דחוף דחוף בהזדמנות הראשונה.
ואז, אחד משלושת הבאים:
  1. ניסיתי מספיק פעמים כדי שמבחינה סטטיסטית אחד הניסיונות יצלח.
  2. אשכרה זכרתי בפעם הבאה שבה הייתי איפה שאפשר לקנות.
  3. נגמר, הייתה פדיחה ולא הייתה ברירה, אז הלכתי במיוחד.

איזה יופי – יש שמפו!

למה קניתי עוד אחד? כבר יש שמפו – טוב, נו, לא נורא.

אוף, קניתי עוד שמפו ושכחתי שיש לי.
מה אני הולכת לעשות עם כל כך הרבה שמפו?
עוד כמה כאלה… ואז:
אני חייבת להפסיק לקנות שמפו כי כבר אין מקום במגירה/מדף.

ואז:
איפה עוד אני יכולה לשים שמפו? + אה, כבר שמתי פה פעם שמפו עודף, חבל שלא זכרתי אותו כשהיה לי חסר.
ואז:
להפסיק לקנות שמפו!
להפסיק לקנות שמפו!
להפסיק לקנות שמפו!

וזהו!!!!!

 

תם הטקס, וזכיתי לכמה שבועות/חודשים (תלוי במוצר) של שקט קיומי ומרחב דירתי שהולך ומתפנה.

ואז, ביום בהיר אחד, משום מקום…

הי, נראה לי שעומד להיגמר לי השמפו…

כדאי שאקנה עוד אחד.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הסיפור על מה שקורה כשהפרעת קשב הולכת אתך לסופר – בקישור הזה

ואת ההסבר על התמודדות עם פעולות התחזוקה לאור קשיים בתפקודים הניהוליים – בקישור הזה

שמירה על ניקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים, פילוסופיה ובריאות הנפש / KC Davis עם הסברים של חן ספקטור

בהרצאת הטד הזו KC Davis מציגה פילוסופיה חדשה לניקיון שמכוונת להיות ידידותית לבריאות הנפש, במיוחד עבור זו של אנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים.

מהם תפקודים ניהוליים?

התפקודים הניהוליים הם אוסף של יכולות קוגניטיביות, המאפשרות לאדם לנהל את ההתנהגות של עצמו באופן מכוון מטרה. כלומר, היכולת לעשות את מה שצריך, מתי שצריך ואיך שצריך כדי להשיג את מה שרוצים להשיג.

על פי רוב, הגשמת מטרות דורשת פעולה כלשהי מצד האדם ולכן היא מצריכה את היכולת הכללית לפעול. עם זאת, יכולת הפעולה הכללית של יצורים אנושיים אינה נתונה ללא הגבלה, כך שקיומה מצריך מהם רמת תחזוקה מינימאלית של עצמם ושל סביבת המגורים שלהם. בהתאם לכך, תפקודים ניהולים כוללים בין היתר לא רק את מה שצריך למען הגשמת מטרה מסויימת, אלא גם את מה שצריך כדי לאפשר את הביצוע של הפעולות הנדרשות לאותה מטרה. כלומר, תפקודים ניהוליים כוללים גם את יכולת ההתמדה וההתארגנת סביב פעלות תחזוקה שגרתיות.

תוכלו ללמוד  עוד על תפקודים ניהולים והפרעת קשב  – בקישור הזה.

למה צריך לעשות דברים כדי להצליח לעשות דברים?

לשם גיוון אמחיש את העיקרון בתחום חיים אחר – בית הספר וההשכלה הגבוה.

והרי הדוגמה:

כדי להצליח במבחן צריך ללמוד – את זה מלמדים את כולם מכיתה א’ וכל ילד ידע לדקלם לכם את זה בעיניים עצומות.

מה ששוכחים להגיד, זה שכדי ללמוד צריך זמן.

הנטייה לשכוח לציין במפורש את העובדה שפעולת הלמידה דורשת זמן, או לייחס לה חשיבות באופן ייעודי כלשהו, היא משום שהיא נוטה להיות ברורה מאליה לנוירוטיפיקליים (אנשים בלי בלאגנים במוח), שאינם סובלים מבעיות של ניהול זמן. אבל זו נקודה ראשונה שאנשים עם הפרעת קשב יכולים ליפול בה, בגלל עיוורון הזמן שהיא נוטה ליצור.

  • תוכלו ללמוד עוד על עיוורון הזמן בהקשר של הפרעת קשב  – בקישור הזה.

כלומר, זה לא שאנשים עם הפרעת קשב לא יודעים שפעולת הלמידה לוקחת זמן, אלא שזה לא משהו שחופרים לכולם מכיתה א’ ללא הרף. הבעיה היא שהקשר בין ההבנה בצורך בזמן לבין היכולת לפנות ולהקדיש זמן בפועל – לא תמיד עובד כשאין לך מספיק דופמין במוח.

לכן בהקשר של הפרעת קשב, אם לא מתייחסים לנושא של הזמן באופן יעודי, בולט ובמפורש, את ההשלכות הכואבות שלו נוטים להרגיש רק בדיעבד, כשכבר אין הרבה מה לעשות בנידון.

זו הרמה שמתחילים לפתוח כשמתעסקים עם הפרעת קשב ו… בדרך כלל הדיון נעצר בנקודה הזו, או מסתבך סביבה.

אבל זה לא כל מה שצריך כדי ללמוד למבחן.

הבעיה הנוספת היא שיש עוד רמה שעליה כמעט לא מדברים גם בהקשר של הפרעת קשב, למרות שהיא לא פחות קריטית וההשפעה שלה לא פחות משמעותית – זמן הוא לא כל מה שנחוץ כדי לבצע פעולה.

זה נכון בין אם מדובר בלמידה או כל דבר אחר.

כלומר, אנחנו מדברים פה על שני דברים שונים לגמרי:

  • היכולת לפנות מספיק זמן לפעולה מסויימת.
  • היכולת לפעול במהלך הזמן שפונה – להתחיל, להמשיך ולסיים.

למשל – פעולת הלמידה מצריכה מוח עירני, שנוטה להתעייף כשמשתמשים בו ולכן לא יכול לעבוד באופן בלתי מוגבל. כתוצאה מכך, אם תפנו לכם יותר זמן ממה שהמוח שלכם מסוגל לתפקד בו ברצף, לא תוכלו להתמיד בפעולה לאורך כל הזמן שיועד לה. כמו כן, ככל שתתחילו את הלמידה כשאתם עייפים יותר, כך תצליחו להשתמש בפחות זמן לצורך הפעולה הזו.

אופס

לכן יש עוד נקודה שמאוד מאוד מרגיזה, אבל קיימת, והיא שלא ניתן ללמוד ברצף לאורך יותר מדי זמן מבלי לאכול, לשתות, לישון וכו’. כך שכדי ללמוד למבחן, בנוסף לזמן שמפנים לפעולת הלמידה עצמה, צריך גם להקציב זמן לשעות שינה, לדאוג למזון זמין, להכין ולאכול אותו וכו.

אומנם לא מדברים על זה, אבל עדיין אי אפשר להצליח ללמוד למבחן בלי זה.

למה?

כי זה מה שמאפשר לעשות את מה שצריך לעשות כדי להגשים את מה שרוצים להגשים.

אבל אבל…

אם זה נראה לכם מסובך, אז קחו בחשבון שיש גם פן רגשי לכל העסק וגם הנפש נוטה להישחק ללא תחזוקה מתאימה.

כן כן, זה נושא שקשה לנו לקבל אותו. אבל בסופו של דבר, הפגיעה בתפקודים הניהוליים היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב, ובעקבות זאת אנחנו נוטים להתמקד במטרה, פחות מכך בכל מה שצריך לעשות כדי להגשים אותה וכמעט שלא שמים לב למה שאנחנו צריכים לעשות כדי שנהיה מסוגלים לבצע את הפעולות האלו.

לנטייה הזו יש השלכות רגשיות, שגם הן עובדות בשתי רמות. הראשונה היא תוצאה של הפגיעה המעשית-טכנית בתפקוד, אשר מובילה לתסכולים וכשלונות חוזרים ונשנים עם כל המשמעויות וההשלכות שלהם. השנייה היא בעקבות ההקשר החברתי, במיוחד בעולם שלרוב האנשים בו אין קשיים בתפקודים ניהוליים, ובתרבות שבאופן מסורתי מתייחסת לנושא הסדר והנקיון בצורה ערכית.

לכן אהבתי מאוד את הקישור ש- KC Davis עושה בהרצאה שלה בין ההתייחסות הפילוסופית-חברתית לפעולות התחזוקה השגרתיות לבין הבריאות הנפשית.

עם זאת, הפרעת קשב היא רק גורם אפשרי אחד לקשיים בתפקודים ניהוליים, אשר יכולים להיפגע גם מהרבה דברים אחרים.

  • כדי לדעת מה המקור או המקורות המדוייקים לקשיים עבור כל מקרה לגופו יש לעשות אבחנה מבדלת שאליה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.

בהתאם לכך ההרצאה הזו לא מיועדת באופן ייעודי לאנשים עם הפרעת קשב, אלא באופן כללי לכל מי שיכולת הניהול העצמי שלו נפגעה מכל סיבה שהיא וכדרך חיים של קבלת השונה, המאפשרת חמלה עצמית.

KC Davis מתארת בהרצאה שלה מספר מקרים שבהם אנשים מגיעים לנקודות שבר בחייהם, בעקבות הצורך להמשיך לתפקד במצב תחזוקתי ירוד, כאשר מסיבה כזו או אחרת אין להם את האפשרות להשקיע בתחזוקה שתשפר את מצבם. היא מדברת המון גם על ההתייחסות החברתית למצבים כאלו, שנוטה להתעלם הן מנקודת השבר (הקודמת, הנוכחית, או המאיימת להתממש כל רגע) והן מהסיבות הריאליות של אדם מסויים להתקשות לתחזק את עצמו ואת סביבתו כראוי.

אומנם פעולות תחזוקה לא נוטות להיות פעילות מועדפת על רוב האנשים, אך לרובם הן לא דורשות טרחה או מאמץ משמעותי. לכן הן נתפסות כמטרד שולי שהוא חלק מהאחריות הבסיסית של אדם בוגר. כתוצאה מכך אנשים שפעולות כאלו מהוות אתגר משמעותי עבורם, לא זוכים להכרה עבור המאמצים והמשאבים החריגים שהם צריכים להשקיע בתחזוקה על חשבון דברים אחרים. לכן גם קשה לאותם אנשים לקבל הבנה, תמיכה ואמפתיה כשהם לא מצלים לעמוד במשימות תחזוקתיות.

כמו כן, קשה לאנשים עם קושי בתחום זה לקבל הבנה או לגיטימציה להימנעות מפעולת תחזוקה מסויימות, שהמחיר שלהן ספציפית עבור אותו אדם, גבוה באופן לא פרופורציונאלי לתועלת. למרבה הצער, זה נכון גם במצבים שבהם השקעתו של מחיר זה תחמיר את המצב של אותו אדם במקום לשפר אותו. על פי רוב הדבר קורה משום שהצד ה”שופט” אינו מבין שישנם מקרים, אשר בהם יש לדברים אלו משמעות שונה מזו שהוא מורגל בה מתוך הנסיון האישי שלו.

עם זאת, השיפוט הערכי לא תמיד קשור לצורך הפרקטי/טכני בתחזוקה, אלא קשור יותר לנורמות תרבותיות, מסורות ומנהגים. כך שלמעשה, לא כל מה שנחשב לחלק מהתחזוקה השגרתית המקובלת, אכן חיוני לתפקוד של האדם ובני ביתו. כאשר יש קושי בביצוע פעולות תחזוקה, הגיוני יותר להתמקד בדברים החשובים יותר ברמה המעשית ולחפש דרכים יעילות יותר לביצוע של כמה שיותר פעולות מסוג זה, גם אם הן שונות מהמקובל.

המהפיכה המחשבתית של KC Davis, היא שאם נתייחס לתחזוקה כפעולה פונקציונאלית ולא כפעולה ערכית, נוכל למצוא הרבה פתרונות פרקטיים שיאפשרו להרבה אנשים להשיג את מה שהם צריכים כדי לתפקד מבלי לקרוס ומבלי להרגיש אשמה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון How to do laundry when you’re depressed | KC Davis | TEDxMileHigh ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

כמו כן, תוכלו למצוא את האתר הרשמי שלה – בקישור הזה

  • ואני ממליצה בחום גם על הפודקסט שלה, שתוכלו למצוא באפילקציות החביבות עליכם או – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על סוגים שונים של בלאגן – בקישור הזה

ולבדוק כמה טיפים שימושיים לארגון הבית – בקישור הזה

והילד הזה הוא אני… / אופיר בוסקילה

“והילד הזה הוא אני… “

הילד הזה שכולם מסביב קראו לו אסטרונאוט ועד גיל מסויים הוא ראה את זה כמחמאה. ובאיזשהי נקודה התחיל לשנוא את זה.
הילד הזה ששכח סווצ’רים על בסיס שבועי בבית הספר והשרת כבר הכיר אותו קבוע מהפינת אבדות ומציאות.
הילד הזה שכולם קראו לו אבו נזק.
הילד הזה שהרגיש שכל הזמן הראש שלו מפוצץ במחשבות. כל הזמן.
הילד הזה שברגע שהוא הרגיש שהוא נמצא במקום הנכון כאילו העולם עצר מלכת וכל הכוכבים הסתדרו בידיוק בצורה המדוייקת.
הילד הזה ולקח לו הרבה מאוד זמן להבין איך נוסעים בלי לדפוק את הרכב.
הילד הזה שניסה למלצר אחרי הצבא וכל הזמן שכח להעביר הזמנה של מנות כי ביקשו ממנו כוס מים בין לבין.
הילד הזה עם השמיעה המוזיקלית שמגיל 9 כבר הצליח לנגן כל שיר ביקשו ממנו.
הילד הזה שלפעמים חווה ברגישות אין סופית את מה שקורה לאנשים סביבו. וברגע של חוסר ריכוז העליב מבלי להתכוון, לא יתייחס והגיב באדישות כי מחשבה אחרת תפסה לו את תשומת הלב.
הילד הזה שכעס על עצמו כל כך בכל פעם ששכח את האוכל שאמא הכינה לו לקחת לדירה.
הילד הזה שקנה כבר כל כך הרבה מטענים כי הוא אפילו לא יודע איפה הוא השאיר אותם.
הילד הזה שמהרגע שהתשתחרר הקים בעשר אצבעות עסק עצמאי.
הילד הזה שלימד את עצמו בכוח להיות מסודר איפה שחשוב להיות.
הילד הזה שלימד את עצמו לשבת על התחת גם כשפחות מעניין.
הילד הזה שהצליח לגייס את כל היצירתיות, אמביציה ואנרגיה בשיאו של משבר הקורונה להמציא את העסק שלו מחדש ולהפוך את הלימון ללימונדה.
הילד הזה שהצליח לסיים תואר ראשון למרות רגעים של מלחמה עם ראש מלא במחשבות.
הילד הזה שתמיד מוצא את הדרך לחשוב אחרת ולהביא פיתרון אחר.
הילד הזה שהצליח להגיע לעסק עם אלפי לקוחות בתחום שהוא אוהב.
הילד שכל כך רצה אהבה ולפעמים כל כך התאמץ להישאר מרוכז בשיחה פשוטה בדייט.
הילד הזה שתמיד לסביבה היה נראה שמסתדר תמיד בכל סיטואציה לפעמים דברים הלכו כל כך קשה.
הילד הזה שהתאכזב מעצמו כל כך הרבה פעמים כי הוא לא הצליח להיות מרוכז ברגעים שהכי היה צריך.
הילד הזה ששכח שיש לו פגישה חשובה באותו יום, למרות שזה היה לו כל כך חשוב וכולם חשבו מסביב שהוא מזלזל.
הילד הזה שרק כשממש לא הייתה ברירה הסביר את מה שקרה בכך שיש לו הפרעת קשב ולא תמיד הבינו מסביב.
הילד הזה שהוא מי שהוא היום בזכות הורים שלא הפסיקו להאמין ולתמוך בו לרגע.
הילד הזה שפתאום לקראת גיל 30 מבין שיש דברים בסיסיים שהיו לו כל כך קשים ושמגיעה לו תפיחה ענקית על השכם.
לחיי הילדים המרחפים, לחיי הילדים החולמים, לחיי הילדים האוהבים, המתרגשים, אלה שמוסחים בקלות כי הם פשוט רואים את כל השפע מסביב, לחיי הילדים היצירתיים שלא מסוגלים לעשות משהו בדרך הרגילה, לחיי הילדים המתרגשים, הילדים שמעזים לראות את העולם אחרת כי הם לא יכולים אחרת.
לחיי הילד שכשהמורה מדבר רואה חיות הולכות על התקרה של הכיתה, לחיי הילדה שכשכולם ישבו לכתוב ציירה ציורים מדהימים במחברת, לחיי הילד שרק רצה לצאת החוצה ולהיות מייקל ג’ורדן הבא ולא עניין אותו כלום מעבר.
לחיי כל אותם ילדים, אסטרונאוטים, חולמים, מלאי תשוקה, מלאי מחשבות וחלומות, מלאי רגש.
תהיו הורים סבלניים, תאמינו בהם, תפציצו אותם בחום ואהבה גם כשהכי קשה.. הפירות של כל המאמצים עוד יגיעו!

נ.ב

הציור צוייר בעקבות חוויה בטיול שהרגשתי שרק ציור יוכל להעביר את הזיכרון ממנה ולא מימ מתאים ממנו לטקסט הזה.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את הסיפור של חלי גולדנברג – בקישור הזה

ואת הסיפור של ריק גרין – בקישור הזה

איך לדעת אם אתם על הספקטרום האוטיסטי? / Aspergers from the Inside + הסברים של חן ספקטור

בסרטון הזה פול Paul מסביר איך אפשר לדעת אם אתם על הספקטרום האוטיסטי. למען הסר ספק מדובר בקריטריונים להעלאת חשד בלבד, שאותו ניתן לאמת או לשלול רק באמצעות אבחון מלא מול אנשי המקצוע הרלוונטיים.

הבדלים בין אישיים ו… קווים משותפים

פול גילה בגיל 30 שיש לו אספרגר. הוא מדבר מהניסיון האישי שלו ומתוך הכרות רחבה עם אנשים על הספקטרום, תוך שהוא מדגיש שלאנשים אחרים על הספקטרום יכולה להיות חוויה שונה ממה שהוא מציג, משום שמדובר בקהילה מגוונת. נושא הגיוון והשונות הבין אישית הגבוהה נכונים גם עבור אנשים עם הפרעת קשב, בשני המקרים אחד הגורמים שיכול להשפיע בצורה משמעותית, הן על האופן שבו התסמינים משפיעים על התפקוד והן על החוויה האישית – הוא המגדר.

הוא מספר שאחד הדברים שעזרו לו להפיל את האסימון הוא להבין איך זה נראה בחיי היום יום ולא להסתפק בהגדרה הרפואית היבשה. גם בהפרעת קשב קשה מאוד להבין מתוך ההגדרה הטכנית איך זה באמת נראה, מתנהג ומרגיש.

  • לצורך העניין, תוכלו להתרשם ממגוון של סיפורים אישיים – בקישור הזה

ההתנהגות החיצונית יכולה להיות מטעה

פול מדגיש שהסרטון נועד לבדיקה עצמית של החוויה האישית ושלא כדאי לנסות לבדוק אנשים אחרים על סמך ההתנהגות החיצונית שלהם. בדומה להפרעת קשב האבחנה של הספקטרום מתבססת רבות על התנהגות חיצונית נצפית – כלומר דברים שהאדם עושה שאפשר לראות מתוך התבוננות בהתנהלות שלו.

הוא אומר שזו גישה שמתאימה יותר לילדים, אבל בדומה להפרעת קשב, זה פחות משקף את הביטוי של התסמינים בגילאי הבגרות. זאת משום שעם הזמן אנשים לומדים לעדן או להסתיר את הביטויים החיצוניים שהחברה מגיבה אליהם באופן שלילי.

ההרגל להסתיר או למסך את הביטוי החיצוני של התסמינים יכול להפוך להרגל קבוע שהאדם לא בהכרח מודע אליו. פול מתאר תופעה שבה לאחר שאנשים מקבלים אבחנה על הספקטרום הסביבה שלהם פתאום מאשימה אותם שהם מתנהגים יותר אוטיסטים בעקבות האבחנה, כשלמעשה, הם מרשים לעצמם להתנהג בצורה אוטנטית יותר ליד האנשים שקרובים אליהם לאחר קבלת האבחנה.

  • בסרטון אחר ג’סיקה מתארת אפקט דומה עם אנשים עם הפרעת קשב, שרגילים להסוות ככל הניתן את הביטויים החיצוניים של התסמינים פרט למצבים שמרגישים להם בטוחים ובעיקר מול אנשים קרובים שהם סומכים עליהם. תוכלו לראות אותו – בקישור הזה

פול מדגיש שאם אדם קרוב אליכם מרשה לעצמו להציג יותר תסמינים מוחצנים בסביבתכם, זה סימן לכך שהוא בוטח בכם ומרגיש נוח בחברתכם.

 

איך זה מרגיש להיות על הספקטרום האוטיסטי

פול מתאר שלושה היבטים עיקריים שמאפיינים את התחושה הפנימית של רוב האנשים על הספקטרום האוטיסטי. כמובן שלחלקם יש חפיפה מסוימת או דמיון למאפיינים של הפרעת קשב, אבל ישנם גם הבדלים בולטים מאוד וכמובן שנדבר על שניהם.

הרגשה של שונות, או יותר נכון – זרות

כשפול התחיל לדבר על זה אמרתי – יופי, את זה אני מכירה. הרי אני כבר רגילה להיות בן אדם מוזר וכך גם רבים מהאנשים עם הפרעת קשב. דוגמאות להתנהגויות מוזרות או חריגות של אנשים עם הפרעת קשב תוכל לראות – בסרטון הזה.
אבל!!!!
התיאור של החוויה הפנימית של פול שונה לגמרי ותחושת השונות שלו נמצאת ברמה אחרת לגמרי. הוא לא מדבר על הרגשה של בן אדם שונה, הוא מדבר על הרגשה של זרות מוחלטת, כאילו יש בני אדם והוא מזן אחר. הוא מרגיש כמו משהו שנראה אנושי אבל רק למראית עין, כשלמעשה לא מרגיש שום קשר ולא מצליח להתחבר לשום היבט של האנשים מסביבו או להשתלב בפעילות שלהם. זה עד כדי כך קיצוני שאנשים על הספקטרום נוטים לכנות אספרגר כ”תסמונת כוכב הלכת השגוי”. בהקשר הזה הוא מספר על ילדה, שמתוך ניסיון להבין את הזרות שהיא מרגישה, לא שאלה את ההורים שלה אם היא מאומצת, אלא האם היא חייזר. הוא מדמה את התחושה לטיול בפארק שבו רואים הרבה ברווזים, הוא לא ירגיש שום צורך להצטרף אליהם בשחייה באגם, כי הוא לא מרגיש שהוא אחד מהם. מה גם שאם הוא ינסה להתקרב, הם כנראה יברחו כי גם הם לא מרגישים שהוא שייך.
זה כבר לא משהו שקורה עם הפרעת קשב. אומנם גם הפרעות קשב יכולות ליצור קשיים חברתיים, אבל לא בהכרח וכשכן זה יהיה מסוג אחר לגמרי. תוכלו ללמוד על זה עוד – בקישור הזה.

הרגשה של חוסר אמון מצד הסביבה

זו חוויה שדווקא משותפת היטב לאנשים עם הפרעת קשב, כמו הרבה קשיים בלתי נראים אחרים. עם כי כמובן, עבור כל מצב כזה, חוסר האמון מצד הסביבה עוסק בתכנים אחרים. כמו כן, הסיבה לחוסר האמון גם היא שונה. בהפרעת קשב הרבה פעמים קשה להבין את הפערים בתפקוד. גם ברמת התנודות היום יום יומיות (אתמול הצליח משהו, היום לא ומחר כן כי ככה) וגם קיומם של קשיים בתחומים או פעילויות שנחשבים פשוטים בהשוואה לתפקוד גבוהה בתחומים או פעילויות שנחשבים קשים מאוד (איך הוא מוציא 100% בחשבון אבל לא מצליח למצוא את העיפרון שלו?).
לפי פול, בהקשר של הקשת האוטיסטית, יש גם עניין של קושי להבין פערים בתפקוד, אבל חוסר האמון מצד הסביבה נובע בעיקר מהשונות העצומה מהחוויה האנושית הרגילה. ככה שאנשים אחרים חושבים שהוא בטח מגזים כשהוא משתף אותם, כי לדעתם זה פשוט לא יכול להיות. אם מדברים למשל רק על הסעיף הקודם, אוכל להעיד על עצמי שלמרות שאני לגמרי מאמינה לו, קשה לי לדמיין איך אפשר להרגיש את אותה תחושת חוסר שייכות לברווזים ביחס לאנשים אחרים. עבורי זה לא נתפס ולמעשה זו הייתה דוגמה כל כך חזקה, שהיא זו שגרמה לי להחליט להעלות את הסרטון הזה לאתר ולכתוב עליו.
שכשחושבים על זה, זה די הפוך ממה שקורה הרבה פעמים לאנשים עם הפרעת קשב וסביבתם. משום שהפרעת קשב מאופיינת בהקצנה של הנורמה, הרבה פעמים הסביבה חושבת שהיא מכירה את החוויה כי גם להם קורה לפעמים מה שקורה לאנשים עם הפרעת קשב כל הזמן. הקושי הוא לא להבין את החוויה אלא את המשמעות של העוצמה והתדירות שלה. את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב (למרות מה שהרבה אנשים חושבים), תוכלו לקרוא – בקישור הזה
פול מדגיש כיצד תגובות של ספק וחוסר אמונה בחוויה האישית גורמת לאנשים להפסיק לשתף ולהסתיר את מה שהם מרגישים וחווים. בנוסף, לאורך זמן זה עלול ליצור השפעה מוחצת על ההערכה העצמית של האדם.

בלבול חברתי

פול מבדיל בין בלבול חברתי לבין מחסור בכישורים חברתיים. לטענתו יש אנשים על הספקטרום שלמדו להסתדר במצבים חברתיים, אבל הדבר כרוך בחשיבת יתר על דברים שבאים באופן אוטומטי לאנשים אחרים. הוא נותן דוגמה של מעבר מכיתה לכיתה עם קבוצת תלמידים ומעלה שאלות כמו איפה צריך לעמוד, באיזה מרחק מאנשים אחרים, באיזה מקום בתוך הקבוצה, האם לדבר וכו.

הוא מתאר תהליך מייגע שבו הוא מנתח את ההתנהגות של הקבוצה מהצד, כמו אנתרופולוג שצופה בתרבות זרה. הוא מתכננן מראש כיצד להתנהג, אבל ברגע האמת הוא מוצף מכל הגירויים והאפשרויות, כך שהתכנון לא יוצא לפועל בצורה טובה. לאחר מכן הוא ינסה שוב לנתח את מה שהיה וחוזר חלילה. כלומר, בהיעדר ההבנה החברתית, הוא מנסה לפתור בעיות חברתיות בצורה אינטלקטואלית וזה גם מתיש וגם לא כל כך יעיל. החוויה שלו היא בעיקר של בלבול והתרוקנות מאנרגיות.

הוא מתאר מנגנוני התמודדות כמו “תסריטים” שבהם מכינים תשובות אוטומטיות למצבים נפוצים. זה יכול לעשות עבודה טובה באופן כללי, אבל יש קושי להתאים את התשובה ברגע האמת למצבים לא צפויים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שמגיבים ב”הכל טוב” ל”שלום”, משום שציפו שהאדם שמולם ישאל “מה קורה?”. פול מדגיש שתגובות מהסוג הזה הן לא ניסיון לתקשורת אלא יותר ניסיון הישרדותי – כלומר, אין בתהליך הזה שאיפה להעביר או לקבל מידע, אלא בעיקר רצון לעבור את המפגש בשלום.

הוא אומר שמצד אחד זה משהו שלהרבה אנשים על הקשת האוטיסטית יחסית קל לעשות, אבל בו זמנית הוא אומר גם שזה מתיש ומרוקן. הוא לא אמר את זה במפורש אבל נראה לי שהחלק הקל הוא לגלות מה ה”תסריט” והחלק הקשה יותר הוא ליישם אות בזמן אמת. הוא מדבר על ההקלה הרבה שהוא מרגיש כשהוא יכול להוריד את המסכה שלו ולהתנהל בלי להיות מוטרד מהאינטראקציה עם אנשים אחרים ומהצפיות החברתיות הכרוכות בהן.

הוא מציין את הקושי לשמור על קשר עין. זהו למעשה מנגנון פיצוי שאנשים עם הפרעת קשב משתמשים בו גם במקרים מסוימים, לאותה מטרה אבל מסיבות אחרות. בשני המקרים הימנעות מקשר עין חוסמת את המידע החזותי של הבעות הפנים ושפת הגוף של הזולת ובמקביל מורידה את הציפיות להבין אותן ולהגיב אליהן בזמן אמת. בהפרעת קשב זה יכול לשמש לסינון גירויים מסיחים כדי לאפשר למוח להתרכז במסר המילולי. זה יכול לקרות בזמן עייפות כשהקשב נמוך עוד יותר מהרגיל או כשמנסים לעקוב ולהבין מסר מורכב ומרובה פרטים שדורש יותר משאבים קוגניטיביים. בקשת האוטיסטית אין בעיה של מחסור במשאבי קשב, אבל האנרגיות שדרושות לעמוד בציפייה החברתית להבין ולהגיב להבעות פנים הן אסטרונומיות. זאת משום שיש שם קושי מאוד גדול להבין מה הצד השני חושב ומרגיש מרגיש על פי הבעות פניו כמו גם קושי גדול להבין איך צריך להגיב למחשבות ולרגשות האלו.

בעקבות כל הדברים האלו, הוא מדגיש כמה זה יכול להיות חוויה משנה חיים, כשסוף סוף מוצאים קהילה של אנשים שמאמינים לך ואפילו אומרים דברים משוגעים כמו “אני מבין אותך”.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Are You Undiagnosed Autistic? How To Tell If You’re On The Autism Spectrum  ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על הפרעת קשב ו OCD – בקישור הזה

ואת סרטון האנימציה המדהים שממחיש את החוויה של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

 

איחורים, הפרעת קשב והתייחסות חברתית / כאן + הסברים של חן ספקטור

הזה שמאחר

בסרטון הזה יצחק מנדל מציג בצורה משעשעת אך כואבת את הקושי שלו להגיע בזמן לפגישות.

נטייה לאיחורים מרובים היא ביטוי נפוץ מאוד לקשיי ההתארגנות וניהול הזמנים של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. הקושי הזה נגרם מפגיעה בתפקודים הניהוליים, שעליהם תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה. ברמת המנגנונים הנוירולוגים, הפגיעה הזו מתרחשת בעקבות ההנמכה של הפעילות הדופמינרגית במוח, שעליה תוכלו לקרוא – בקישור הזה.

יצחק מציג את התגובות השליליות שהוא מקבל מהסביבה בעקבות האיחורים שלו ובמיוחד מהאנשים שכל הזמן מחכים שכבר יגיע…. מן הסתם זה לא נעים לכל הצדדים.

האלו שמחכים

האינטראקציה עם הסביבה היא נקודה כואבת במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, לאור האופי המורכב והשקוף של רוב התסמינים. בהיעדר הבנה על מהות ההפרעה והאופן שבו היא משפיעה על התפקוד, אנשים רבים נוטים לייחס באופן שגוי את חוסר היכולת לעמוד בציפיות החברתיות ובמחויבויות היום יום לפגם כלשהו במהות, באופי או בערכים של האדם. זו הסיבה שבמקרים רבים, ההתמודדות של אנשים עם הפרעת קשב מול הסביבה החברתית שלהם יכולה להיות הרבה יותר קשה ופוגענית מאשר ההתמודדות עם התסמינים עצמם ו…. לא בגלל שהתסמינים קלים להתמודדות….

מה הבעיה?

ייחוס שגוי של קשיי התפקוד למאפיינים אישיים של האדם בעייתי מאוד משתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה היא שהבנת הבעיה היא חצי מהפתרון. או יותר נכון, אי אפשר לפתור בעיה שלא מבינים או לא מודעים לקיומה.

לכן, ייחוס שגוי של הקשיים לדברים שלא באמת קשורים אליהם, מונע את האיתור של המקורות האמתיים. זאת משום שכשאנחנו תחת האשליה הכוזבת שאנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו לא מרגישים צורך להמשיך לחפש ממה היא נובעת.

חוסר מודעות למקור הקשיים גורם להזנחה. ברגע שלא נותנים מענה למקור האמתי לקשיים, במקרה הטוב לא צפוי שיפור משמעותי בתפקוד. במקרה הפחות טוב, הקשיים צפויים להחמיר, לגרום לצבירת פערים ולפתח מגוון מרשים של בעיות משניות.

במקביל, אם מנסים לפתור בעיה שלא קיימת – במקרה הטוב סתם נבזבז משאבים שיכולים לבוא על חשבון דברים חשובים אחרים. במקרה הרע, אנחנו עלולים לעשות נזק.

משום שכל כך חשוב לאתר את המקור המדויק לקשיים, האבחנה המבדלת, שהיא הבדיקה של גורמים אפשריים נוספים, היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחנה של הפרעת קשב. את ההנחיות של משרד הבריאות בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה. והסבר כללי על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו למצוא – בקישור הזה.

השלכות חברתיות ורגשיות

הסיבה השנייה לבעייתיות של ייחוס שגוי של מקור הקשיים למאפיינים אישיים של האדם היא הפן הרגשי-חברתי.

קודם כל, באופן כללי שמירה על קשרים חברתיים יכולה להיות אתגר לאנשים עם הפרעת קשב. תוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.

אם בנוסף על כך אנשים מקבלים את הרושם השגוי שאותו אדם מזלזל בזמן שלהם, או שלא אכפת לו מהם וכו, מן הסתם יהיה קשה עוד יותר לבנות, לשמר ולפתח את הקשרים החברתיים. על הקושי של אנשים עם בעיות שקופות להתמודד מול הסביבה החברתית תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

כשזה קורה מול דמויות סמכות, יכולה להיות לזה גם השלכה קשה מאוד על שוויון ההזדמנויות של האדם. בתחום ההשכלה זה יכול לפגוע בציונים באופן ישיר, שכן הרבה פעמים הנוכחות היא חלק מהציון. באופן עקיף יותר זה יכול לפגוע בנכונות של המרצים והמורים לסייע ולהתגמש, דווקא עבור אותם תלמידים וסטודנטים שזקוקים יותר להתאמות וליחס אישי בתהליכי הלמידה וההיבחנות.

  • מידע נוסף על התמודדות של תלמידים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • ועל סטודנטים באקדמיה – בקישור הזה

בעולם העבודה זה יכול למנוע קבלה או קידום לתפקידים מסוימים. כמו כן, זה עלול לפגוע ברמת השירות שאותו אדם יקבל מפקידים ואנשי מקצוע בכל היבט שמערב פגישות של פנים מול פנים במועד מסוים.

קיצר, זה עושה טונה בעיות בהמון מישורים.

אבל… ההיבט הבעייתי ביותר והקשה ביותר, הוא ההתייחסות של האדם לעצמו, מהרגע שבו מתחילה ההפנמה של ההאשמות הכוזבות מהסביבה. על כך תוכלו לקרוא את הדברים המרשימים של אחד העם – בקישור הזה.

אז מה עושים?

הסרטון מראה יפה מאוד מדוע חשוב להסביר לכלל האוכלוסייה את המשמעות, הביטויים וההשלכות של הפרעת קשב. הוא גם בהחלט תורם היטב את חלקו לנושא וכל המרבה הרי זה משובח. לצורך העניין, הסברים נוספים תוכלו למצוא במאגר המידע שלנו – בקישור הזה.

עם זאת, הקריאה להבנה וקבלה חד צדדיים מצטיירת בעיני כפתרון חלקי וחסר. אומנם אף אחד לא אשם בזה שיש לו הפרעת קשב, זה הרי דבר מולד שלא בוחרים בו ושאי אפשר לשנות, אבל… גם שאר האנשים בעולם לא אשמים בזה.

איך ועל מה לקחת אחריות

כאמור, אנשים עם הפרעת קשב לא אשמים בכך שיש להם הפרעת קשב. כמו כן, אי אפשר לצפות מאנשים לשלוט בדברים שלא נמצאים בשליטתם.

האם זה פותר אנשים עם הפרעת קשב לאחריות על ההשפעות של ההתנהלות שלהם על אנשים אחרים?

כמובן שלא.

האחריות נמצאת במה שכן אפשר לעשות.

למשל –

  • ללכת לאבחון ברגע שעולה החשד הראשוני, כדי לברר את המקור האמתי לקשיים ולקבל הנחיות לבנייה של מערך טיפולי.
  • לטפל. כאשר, חלק מהטיפול צריך לכלול גם קבלת מידע על ההפרעה וכלים לסנגור עצמי.
  • להשקיע מאמץ סביר בצמצום ההשפעה של התסמינים על התפקוד ועל הסביבה החברתית.

בהקשר הזה חשוב לי מאוד להדגיש את ההשקעה של מאמץ *סביר*. הכוונה היא לא לזלזל ולא להרגיש פטורים מהתחשבות בזולת מצד אחד, אבל מצד שני, לא לבזבז את כל המשאבים ולא להגיע לשחיקה. בהתחשב בשונות הבין אישית הרבה שמאפיינת אנשים עם הפרעת קשב, האיזון הזה יהיה במקום אחר עבור כל אחת ואחד מהם. ככה שלמעשה, כל אדם עם הפרעת קשב יצטרך למצוא את הדרך שלו להגיע לשם וללמוד מה האיזון שעובד הכי טוב עבורו.

עם זאת, זה ממש ממש ממש לא דבר פשוט לעשות. הרי איזון הוא בהחלט אחד הדברים שהפרעת קשב מקשה להגיע אליו, במיוחד לאור קשיי הניהול העצמי והוויסות שהיא גורמת להם. למעשה, אנחנו יותר אנשים של “הכל או כלום”, כי זה דפוס פעולה שאותו יותר קל לתחזק קוגניטיבית בהינתן משאבים קוגניטיביים לא אמינים. כלומר, קשה לנו עם “דרך הביניים” או ה”בדיוק”, שמצריכים שימוש הרבה יותר אינטנסיבי בזיכרון העבודה שנפגע בהפרעת קשב. על החשיבות של זיכרון העבודה להתנהלות בעולם תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

אם אתם רוצים קצת יותר להמחיש את זה, תחשבו על מצב שבו צריך לקחת בחשבון בזמן אמת את כל השיקולים הרלוונטיים כדי להחליט האם כדאי או לא לוותר על ארוחת הצהריים בשביל לא לאחר למישהו, או כדי למצוא וליישם פתרונות חלופיים. אם נוותר על הצהריים יכול להיות שנגיע רעבים, עצבניים ולא מרוכזים ולא סביר שהצד השני יעריך את זה. אבל… גם האיחור לא יתקבל בברכה – מה עדיף? לחלופין אפשר למשל לנסוע בתחבורה ציבורית ולאכול בדרך, אבל איפה אפשר לקנות אוכל שאפשר לקחת לדרך וכמה זמן ייקח לעמוד בתור, כמה זמן ייקח לאוטובוס להגיע והאם בסופו של דבר זה באמת יחסוך או יבזבז זמן….. עומס הפרטים והאפשרויות הזה מכביד מאוד על זיכרון העבודה, שלא בהכרח שיתף פעולה עם הקטע של להחזיק את כולם במודעות מספיק זמן כדי לאפשר לנו להשוות בין האפשרויות ולנסות לחפש את הפתרון המיטבי למצב. כתוצאה מכך באמצע התהליך תוכלו פתאום לתהות על מה חשבתם בכלל ומה התכוונתם לעשות, או להיזכר ששכחתם להאכיל את החתול ולהתחיל לחשוב על זה וכן או לא להיזכר באיזשהו שלב בכך שבעצם ניסיתם להחליט אם ואיך לסגור את הקטע של ארוחת צהריים.

לכן, גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא שאם אתם עם הפרעת קשב, עצם הניסיון לקבל החלטה מורכבת כזו עלול בסופו של דבר, לקחת יותר זמן מהיישום של כל אחת מהאפשרויות גם יחד. לכן, לפעמים הרבה יותר ישתלם לבחור רנדומאלית ולקוות לטוב.

למען הסר ספק זה רק תיאור חלקי של רמת הבלאגן שהפרעת קשב יכולה ליצור באירוע אחד ותחשבו שיכולים להיות לכם הרבה כאלו במהלך היום ו…. לא סתם אחת התלונות הנפוצות של אנשים עם הפרעת קשב זה על עייפות….
ועכשיו תנסו להתמודד עם כל הבלאגן הזה כשהמוח שלכם עוד יותר איטי ומפוזר כי אתם עייפים. להמשיך?

כאמור, טיפול יכול לעזור מאוד להעלות את רמת התפקוד ואיכות החיים, אבל… אם כבר פותחים את הנושא – הגישה לאבחון וטיפול גם היא נפגעת מעצם התסמינים עצמם. זאת משום שהיא כרוחה בהמון בירוקרטיה שלא יושבת טוב עם קשיי ההתארגנות, ההתמדה ותשומת הלב בפרטים שהפרעת קשב יוצרת. שלא לדבר על העלויות הגבוהות לצד הקושי להשיג מימון…

כשעל כל זה נוספת הסטיגמה, אז מעבר לקשיים הטכניים והקוגניטיביים נוסף גם קושי חברתי-רגשי של בושה, אשמה וחוסר לגיטימציה.

  • בנושא הזה כדאי לקרוא את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה
  • ואת ההסבר על הסכנה בהתייחסות לטיפול תרופתי כמוצא אחרון – בקישור זה

לכן המאמץ צריך להיות הדדי

מבחינת הסביבה החברתית וההתנהלות הממסדית – צרכים להקפיד על הסברה איכותית ואמינה בנוגע להפרעת קשב, יחד עם נקיטת פעולות חריפות נגד גורמים שמפיצים מידע מטעה. בהקשר הזה יש שני דברים שכדאי לכם לבדוק:

  • תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר לקיומה של הפרעת קשב – בקישור הזה
  • ולהכיר את הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה

מבחינה ממסדית יש לתת מענה משמעותי ברמת הבירוקרטיה ולהנגיש את תהליך הפניה לאבחון וקבלת הטיפול לאנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים. כמו כן, יש לסבסד את העלויות של אבחון וטיפול כדי למנוע פערים סוציו אקונומיים באוכלוסייה. בהקשר זה חשוב לציין שבסופו של דבר החברה רק תרוויח מעידוד אבחון וטיפול עבור אנשים עם הפרעת קשב, משום שמעבר למחיר הגבוה של הפרעת קשב ברמה האישית, גם המחיר הכלכלי והחברתי של ההזנחה גבוהה מאוד. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה

ולסיום – מילה טובה

הפרעת קשב היא כרונית ואין אפשרות לרפא אותה באופן מלא. לכן, גם אם היה איתור מוקדם ונבנה מערך טיפולי אידיאלי, ברוב הפעמים לא ניתן לצמצם את הפער מול הנורמה באופן מוחלט ו… פשלות זה דבר צפוי.

כשהפשלות שלנו גורמות לנו לפגוע באנשים אחרים, התנצלות היא הפעולה המתבקשת.
עם זאת, בהקשר של הפרעת קשב – זה דבר בעייתי שלאורך זמן עלול ליצור יותר נזק מתועלת.

בדרך כלל הצפי מאדם שמתנצל הוא לתקן את דרכיו אחרי שהבין שהוא היה לא בסדר. אבל, כאמור – כאשר מדובר בהפרעת קשב, הדבר לא בהכרח נתון לשליטתו של האדם גם בהינתן רצון רב, תמיכה מלאה והשקעה של מאמץ אישי. בסרטון אפשר לראות את הדינאמיקה שנוצרת בעקבות אירועים חוזרים כאלו ואיך משלב מסוים, לא רק שההתנצלות לא מצליחה להרגיע את הרוחות ולהסדיר את היחסים, אלא שזה נהיה מקור למצוקה לשני הצדדים.

מצד אחד – האדם עם הפרעת קשב, שכל הזמן מוצא את עצמו מתנצל על דברים שלא בשליטתו. מצד שני – האנשים בסביבתו שנפגעים שוב ושוב מאותם הדברים וכבר לא מוצאים שום טעם או ערך בהתנצלות שלו.

לסוגייה הזו, ג’סיקה כבר נתנה מענה שתוכלו לראות – בקישור הזה.
היא מסבירה שם מה כדאי להגיד במקום סליחה ולמה זה עדיף.

ברגע שמכירים גם בקושי של אנשים עם הפרעת קשב בניהול עצמי, גם במכשולים המערכתיים-הסברתיים-בירוקרטיים וגם בהשלכות של קשיי התפקוד על הסביבה החברתית, אפשר לצמצם בצורה משמעותית את המקרים האלו וגם להתמודד טוב יותר עם מה שלא ניתן לשנות.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “למה יצחק מאחר כל הזמן? | מה לא בסדר איתי – סדרה חדשה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך להפסיק לאחר – בקישור הזה

ולראות את ההדגמה המשעשעת של ציפיטפוט על הפגיעה ביכולת ההתארגנות והניהול העצמי – בקישור הזה

מה קורה כשהפרעת קשב הולכת איתך לסופר? / אווה פשינסקי

הולכת לסופר, מוציאה מהכיס של הג’ינס את הרשימה ועושה את הקניות.

מגיעה לקופה ולא מוצאת את ה- 200 שח שדחפתי לקייס של הפון, משלימה עם העובדה שאיבדתי את הכסף ומשלמת באשראי.

יוצאת מהסופר ופתאום שומעת צעקות מאחוריי – “גברת … גברת.. שכחת את השקיות..”

מתנצלת במבוכה וחוזרת לקחת את השקיות ויוצאת שוב מהסופר

ואז שוב שומעת צעקות מאחוריי – “גברת .. גברת.. מצאתי את ה- 200 ש”ח שלך זרוקים ליד הקופה..”

הו… אני מחייכת במבוכה תודה רבה לך קופאית נחמדה, ממש תודה!

מגיעה הביתה, פורקת את הקניות ורואה ששומדבר ממה שקניתי לא באמת חסר,

מוזר, ממש מוזר…

מורידה את הבגדים ומוצאת בכיס של הג’קט את הרשימה הנכונה שאיתה הייתי אמורה לעשות את הקניות

אהבתם?

כדאי לכם גם את הסיפור על שעה טיפוסית בלי כדור – בקישור הזה

ואת הסיפור של ילד דיסלקט על חיים עם שגיאות כתיב בבית הספר – בקישור הזה

הבדלי מגדר בקשת האוטיסטית ואספרגר חבוי אצל בנות, נערות ונשים / Niamh McCann

בהרצאת ה- TED הזו תוכלו לשמוע את Niamh McCann מספרת על קשיי האיתור של בנות, נערות ונשים עם אספרגר ועל החוויה האישית שלה.

מתברר שהסממנים העיקריים של אנשים עם אספרגר, כפי שהציבור נוהג לחשוב עליהם מאפיינים בעיקר את הבנים ופחות את הבנות. בנוסף, בנות עם אספרגר לומדות לחכות דפוסים חברתיים בצורה טכנית. הנטייה הזו מקשה מאוד על האיתור ובמקביל היא גם מעייפת מאוד וגם לא באמת פותרת את הקושי החברתי ולא מתאימה לכל המצבים החברתיים. הקושי גדל עוד יותר בתקופת גיל ההתבגרות שבה האינרקציות החברתיות מול בני הגיל הופכות להיות אינטנסיביות ומורכבות יותר.

ההרצאה הזו נועדה להעלות את המודעות להבדלי המגדר כדי לעודד איתור מוקדם של בנות עם אספרגר ולמנוע את הסבל המתלווה להזנחת הקשיים.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון”Copy & Paste’ – Hidden Asperger’s– Girls with Aspergers | Niamh McCann | TEDxDunLaoghaire ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על קשיים בלתי נראים ואוטיזם אצל בנות, נערות ונשים – בקישור הזה

ואת ההסבר על הפרעת קשב אצל בנות נערות ונשים – בקישור הזה

כיצד לתקן בית ספר שבור? להנהיג ללא פחד ולאהוב בעקשנות / לינדה קליאט-ווימן

לינדה (Linda cliatt wayman) מספרת על החוויה שלה כמנהלת חדשה בבית הספר. אחרי שהשתלטה על מריבה ענקית בין התלמידים, היא נכנסה לאולם האודיטורים – קצת פוחדת ומאוד כעוסה והודיע להם בדיוק מה מצופה מהם מבחינה התנהגותית ולימודית. היא הייתה מאוד נחושה עד שהערה אחת מפי אחת התלמידות שנתה לה את תפיסת העולם.

מנהיגים הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי

היא הבינה שהתפקיד שלה כאשת חינוך וכמנהלת הוא תפקיד מנהיגותי. היא הבינה גם שמנהיגה לא פועלת לבד ואספה מסביבה את הצוות כדי להתחיל שינוי משמעותי.

אז מה? מה עכשיו?

כל פעם שהיא נתקלה במכשול, היא התחילה לשאול את השאלה – אז מה? מה עכשיו? מה אנחנו הולכים לעשות בנוגע לזה?

האחריות העיקרית שלהם הייתה לתת מענה לכל ה”תירוצים” בדרך למטרה החינוכית של בית הספר.

לא מספיק לדעת מה ללמד – צריך לדעת איך ללמד

הם פיתוח מערכי למידה מותאמים, המאפשרים מתן מענה על צרכיו האישיים של כל ילד במסגרת הכיתה. ההשלכות על ההישגים הלימודיים היו מדהימות!

תקווה, יחס אישי ואור בעיניים

היא טוענת שכשאנו מנהיגים, איננו יכולים לשכוח שכל אחד מהתלמידים שלנו הוא רק ילד, לעתים מפחד ממה שהעולם אומר להם להיות, ולא משנה מה שאר העולם יאמר להם להיות. אנחנו צריכים תמיד לספק להם תקווה. אנחנו צריכים לתת להם את תשומת הלב הבלתי מעורערת שלנו, לשקף להם את האמונה השלמה שלנו פוטנציאל שלהם ואנו מוכרחים לומר להם לעתים קרובות ככל הניתן, שגם אם אף אחד אחר לא אמר לכם שהוא אוהב אתכם היום, תזכרו שאנחנו כן, ושתמיד נאהב אתכם.

צריך לשמור על היכולת שלהם לחלום.

נשמע מעניין?

צפו בהרצאת ה- TED של קליאט-ווימן How to fix a broken school? lead fearlessly love hard ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

כדי לראות את ההרצאה באתר של TED – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על טיפול בבעיות התנהגות בקרב לקויי למידה והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על תחושת הכישלון של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית / חן ספקטור מארחת את איריס בן ציון

בסרטון הקודם איריס בן ציון הסבירה לנו מה זו פיברומיאלגיה ומה הקשר שלה להפרעת קשב וריכוז ADHD. אם פספסתם, אתם יכולים להשלים – בקישור הזה

הפעם נדבר על קווי הדמיון המשותפים לשני המצבים – התמודדות עם בעיה בלתי נראית.
איריס תשתף אותנו בחוויה האישית שלה עם קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש לחיות עם OCD וקווים משותפים להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?

מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!

אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים

הצלחה ושחיקה – סיפור אישי / ElleOfTheMills

איך זה מרגיש להיות שחוקה לגמרי בגיל 19?

זה מה שקרה לאל מילס Elle Mills אחרי הצלחה גדולה מאוד ביוטיוב ובסרטון הזה היא מדברת על זה.

התמודדות עם הצלחה

רובינו מתמודדים עם הלחץ להצלחה בגיל צעיר, שעל כך תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה. אבל…. מה קורה אחרי שהצלחנו?

עכשיו צריך לתחזק את זה והלחץ רק הולך וגובר.

  • תוכלו להתרשם מזה קצת דרך השיר על מחשבות הרסניות של השיגיות יתר – בקישור הזה (לא פשוט)
  • ו…פרפרצוניזים יכול להיות מצב מאוד הרסני. תוכלו ללמוד למה זה מצב מסוכן כל כך ואיך אפשר להתמודד – בקישור הזה

אל מספרת שאחרי ההצלחה הראשונית שלה הלחץ רק הלך וגבר ואיתו הגיעו גם הדכאונות והחרדות. היא התחילה להפחיד את עצמה כשהיא הבינה שהיא רק מחכה לנקודת השבירה שלה, כשהיא תוהה בתסכול – “למה אני כל כך אומללה אחרי שהשגתי את כל מה שרציתי????”

אחרי שהיא התחילה לשתף את המצוקה שלה ברשתות החברתיות, דודי (שכדאי לכם מאוד לבדוק את השירים שלה – בקישור הזה, הזה והזה) אמרה לה לבוא ללונדון מהר,  כדי שכל החבורה שם תוכל להשגיח עליה ולעזור לה להשתקם (יוטיוביסטים ויוצרים מוכשרים אחד אחד). הם לא פתרו לה את כל הבעיות, אבל עזרו מאוד וליוו אותה בצעדים הראשונים בדרך לקבלת טיפולי מקצועי.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Burnt Out At 19 ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אזהרה – יש שם כמה קטעים קשים לצפייה (אם זה עלול לעשות לכם טריגרים, עדיף לוותר).

ומה קרה אחר כך????

אם אתם סקרנים, אל העלתה סרטון המשך The Aftermath of My YouTube Breakdown – מצבה הולך ומשתפר אבל עוד נשאר הרבה על מה לעבוד. היא משתפת על הדבש ועל העוקץ ואתם מוזמנים לראות:

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על עומס יתר ושחיקה – בקישור הזה

ואת הסרטון על מה לעשות כשהכל נורא וכשאתם ממש לא בסדר – בקישור הזה

סיפור אישי על אבחנה בגיל מבוגר / משה סובר

אז… זה הולך להיות קצת ארוך….

שמי משה. בן 41 ועוד קצת.

כשאתאר את תחושותיי וזיכרונותיי מהילדות, רבים כאן יזדהו עם כל מילה. הייתי הילד ששמע לא אחת את המשפט “לא יצא ממך כלום”. כל החיים היו בבלגן אחד גדול. הכתב היה בלתי קריא. הספרים והמחברות בבלגן שלם. פעמים אין ספור שבכלל שכחתי אותם בבית…
פעמים רבות שלא הכנתי שיעורים. במבחנים, אני יושב מול דף השאלות והשורות מתבלבלות לי בין העיניים.

אני זוכר כרגעים מן הגיהינום את המבחנים הפומביים – מבחנים בעל פה בגמרא, בנוכחות ההורים, שנערכו מדי שנה בבית הספר. היו ילדים שחשו בחגיגיות של המאורע. בשבילי זה היה אחד מרגעי ההשפלה הנוראיים ביותר שצרובים בי עד היום. העלבון להישאל שאלה ומרוב לחץ אפילו לא להבין אותה. לפחד להסתכל לאבא בעיניים כדי לא לראות את הבושה שאני מניח שעטפה אותן.

ברמת המודעות שהייתה באותם הימים, האבחנה של מצבי הייתה: “עצלן”.

לא אחת אף סבלתי מנחת זרועם של הורים ובעיקר מורים. אז זה עוד היה מקובל… לעולם לא אשכח את המשפט; “גם מנקה רחובות צריך לדעת חשבון”.

אני זוכר את התסכול בלנסות בכל התחלה חדשה; תחילת שנת לימודים או ספר לימודים חדש, כשמהר מאד אני מאבד את הקשר עם החומר הנלמד.

כשהגעתי לישיבה הסגנון השתנה. לא של היכולת הלימודית. אלא של צורת הביקורת שקיבלתי עליה. ” טעמו וראו כי טוב ה’ “. אוי, כמה פעמים שמעתי את המשפט הזה מהמשגיח בישיבה. במילים אחרות, תנסה ללמוד ותראה איך מתיקות התורה תדבק בך. ניסיתי. מאד ניסיתי. מרוב שניסיתי, אני זוכר כמעט בעל פה סוגיות גמרא שהמשותף שבהן הוא, שהן הראשונות בכל מסכת. אחר כך התייאשתי.

מעבר לבעיות הלימודיות, הפרעת הקשב תרמה רבות לבעיות בחיי היום יום. חוסר יכולת לסיים משימות. כשניסיתי לסדר את החדר פשוט העברתי את הבלגן ממקום למקום. כל פעולה נקטעה מספר רב של פעמים בגלל הנטייה להתפזר.

את הלימודים עזבתי בגיל 15.

אפילו ההורים שלי השתכנעו שחבל על הזמן. לפחות שאעשה עם עצמי משהו במקום לשנן בחברותא מערכונים של הגשש על הספסל האחורי בישיבה.
לא רק בלימודים ניכרה הבעיה. גם בהתנהגות בלתי הולמת. נמשכתי לילדים הפחות טובים, בלשון המעטה, בבית הספר, בישיבה, ובשכונה. נהייתי שובב גדול או כמעט עבריין קטן. אלו המקומות שהצלחתי לפחות לקבל קצת תחושה של הצלחה וחיבור חברתי.

הצלחה ראשונה

שיא ההגשמה העצמית שלי באותם ימים הייתה ההצלחה הניסית שלי בקורס מדריכי עזרה ראשונה במגן דוד אדום. כנראה שבגלל היכולת הוורבלית שלי שהיא די טובה, שבשיתוף עם מעט כישורי משחק שצצו לי במהלך הסימולציות בקורס, עשתה את שלה. לאחר הקורס התחלתי להדריך בהתנדבות קורסים במגן דוד אדום. זה היה קשה מאד!! מה שהחזיק אותי זה התגמול בזה שהתגובות של החניכים שלי נתנו לי סוף סוף תחושה שאני שווה משהו. דבר נוסף שהרים אותי קצת למעלה, ובאופן מפתיע, זה ההחלטה של מורי ורבי איציק כהן ז”ל, שהדריך אותי בקורס מדריכים ביחד עם רעייתו רחלי,  שאליהם נקשרתי ממש באהבה גדולה, להיות עוזר המדריך שלו בקורס מדריכי עזרה ראשונה של מתנדבי הנוער במד”א. באותה תקופה כבר התחלתי לעבוד בשכר,(מגוחך, יש לומר…), במד”א.  בנוסף להדרכה עבדתי גם כנהג אמבולנס.

אז למה אני אומר שזה היה קשה??

כי במהלך הקורסים הרבים שהעברתי, התאמצתי הרבה מעבר לכל מדריך אחר. לכל שיעור קדמו הכנות ארוכות מאד בבית.

הנה דוגמה אחת: שיעור החייאה. העברתי אותו להערכתי מאות פעמים! ובכל זאת, מעולם לא העזתי להדריך אותו ללא מערך שיעור צמוד מול העיניים. פעם אחת ניסיתי להעז…. כל השיעור התערבב לי לחלוטין…. היה נורא.  אגב, כשחניכים אמרו לי, ויש כאלו שאומרים לי עד היום, שהייתי מדריך מעולה, לא הצלחתי להאמין למילה שיוצאת מפיהם.

שוק העבודה

עזבתי את העבודה במד”א. עברתי מספר מקומות עבודה. בכל אחד מהם היו את הבעיות שגרמו לי לסיים אותן.

העבודה המשמעותית האחרונה שלי הייתה כנהג חלוקה של ציוד משרדי. הייתי מגיע מוקדם לעבודה. מנסה להעמיס ולתכנן מסלול חלוקה. הייתי הנהג הראשון שהגיע למחסן, ועל פי רוב הייתי הנהג האחרון שיצא לקו החלוקה. הייתי משנה כל כמה דקות את המסלול. גם כשכבר יצאתי לקו, הייתי משנה מסלול מספר פעמים. חוסר הסדר גרם לי לסיים מאוחר מכולם את החלוקה.
בעקבות מספר תאונות וכמעט תאונות שעשיתי, פוטרתי מעבודתי. הבוס שלי אהב אותי, אבל לא יכול היה להרשות לעצמו לחכות ליום שבו יקבל ממני טלפון שפגעתי הפעם גם בנפש ולא רק ברכוש.   הייתי בטוח שהתאונות נגרמות מחוסר ערנות עקב מחלת הסוכרת ממנה אני סובל.

ואז גיליתי מה זה בכלל הפרעת קשב וריכוז ADHD

בעודי מובטל, הזדמן לידי מאמר הנוגע להפרעות קשב וריכוז. תוך כדי קריאת המאמר, הבנתי שכנראה אני שייך לשם….

ניגשתי לרופא המשפחה שהפנה אותי לנוירולוגית. זו שלחה אותי לבדיקת TOVA. הבדיקה הראתה שרוב הפרמטרים מצביעים אצלי על הפרעת קשב קשה. הערכים עמדו בקו ישר עם הערך הנמוך הקיים… הרבה מתחת לתקין. לאחר הבדיקה של רמת הבסיס נטלתי את הריטלין וכעבור שעה בוצעה שוב אותה בדיקה תחת השפעת התרופה. כל הערכים “קפצו” בצורה משמעותית אל מעבר לקו התחתון של גבולות התקין.

אני זוכר את הרגע שיצאתי מהמכון.

עמדתי בפינת רחוב סואן ופשוט בכיתי. בכי אמיתי. הרגשתי מצד אחד ש- 39 שנים מחיי הלכו להם לפח. מצד שני, קיוויתי שאספיק לעשות משהו עם העתיד שנשאר.

רק בנהיגה הביתה, כשהייתי עדיין תחת השפעת הריטלין שנטלתי לצורך הבדיקה, לראשונה בחיי, נוכחתי לדעת שעד אותו היום לא ממש ידעתי “לקרוא את הכביש”. לא להאמין שהייתי נהג אמבולנס ונהג משאית…. רוצח פוטנציאלי…  עם הריטלין הרגשתי פתאום כל כך מרוכז בנהיגה. אז גם הבנתי שהסיבה לתאונות היא הפרעת הקשב.

הכרה ממסדית וסל שיקום

בעקבות המלצה של חבר שהוא לי יותר מאח, נגשתי לוועדה של ביטוח לאומי. נקבעו לי אחוזי נכות משמעותיים בגלל הסוכרת וגם קצת בגלל הקשב. השלב הבא היה הגשת תביעה לשיקום תעסוקתי בביטוח הלאומי. התביעה אושרה. תאמו לי תור לאבחון תעסוקתי. בינתיים נשלחתי להכיר מספר מקצועות טכניים שאולי אמצא בהם את מקור הפרנסה הבא שלי. האבחון התעסוקתי כלל 8 שעות של מבדקים מסוגים שונים. האמת שדווקא די נהניתי.

כעבור מספר ימים נקראתי לקבל את סיכומי האבחון. בחדר של פקידת  השיקום  ישבה גם הפסיכולוגית שאבחנה אותי. כשקיבלתי את התשובה פשוט רעדתי. הייתי בטוח שישלחו אותי לאיזה חודשיים של קורס מקצועי. נאמר לי שם שלפי הנתונים, הם ישמחו אם אוכל להתגבר על הקשיים של להיות אב לארבעה ילדים ואלך לאקדמיה. לא האמנתי. אני???

כמובן שהסכמתי.

השיקום התעסוקתי כולל החזר מלא של שכר הלימוד, קצבת שיקום לצורך קיום, ואפילו ציוד נדרש כמו מחשב, ציוד משרדי ועוד. אפילו ישנו תקציב לשיעורים פרטיים אם יש צורך בזה.

כ”בוגר” מסגרת חרדית, ונטול השכלה כללית, נדרשתי כמובן לעשות מכינה קדם אקדמית ומבחן פסיכומטרי. מטעמים כלכליים ביקשתי לעשות את המכינה ואת קורס הפסיכומטרי במקביל. זאת כדי שיהיו לי מספיק שעות לימוד שבועיות הנדרשות כדי לקבלת מלגת קיום. העובדת הסוציאלית המסורה שמתפקדת כפקידת השיקום שלי אישרה לי. זאת, למרות ש”קיבלה על הראש” מהממונים עליה, בטענה די הגיונית, שאין סיכוי שאצליח לעבור את שניהם במקביל בהצלחה.

עשיתי מכינת 30+ באוניברסיטת בר אילן. במקביל למדתי בקורס פסיכומטרי בבית הספר שלדעתי הוא מספר אחד בתחום.

סיימתי את המכינה בציון ממוצע של 97.4 ופסיכומטרי בציון 583.
אני חייב לציין שהרבה מזה בזכות המורה המעולה שלי בפסיכומטרי. הסבלנות שלה לסבול אותי, והאישיות המדהימה שלה כמורה לחיים הפכה את הקורס לשיטה מנצחת.

בדרך לתואר ראשון

בשורה התחתונה, אני כיום בתחילתו של סמסטר שני של לימודי תואר ראשון במדעי הסיעוד.
ממוצע הציונים שלי ב 14 הבחינות של הסמסטר הראשון עומד על 90 – אין זה במטרה להתגאות. המטרה היא לחזק את המסר אותו כל כך חשוב לי להעביר.

המסר המרכזי שברצוני להעביר לכם:

ילד (או מבוגר) שזקוק לטיפול בהפרעת קשב ולא זוכה לזה, נרצח פעמיים!
פעם אחת על ידי מניעת האפשרות לממש את הפוטנציאל שבו, ופעם שנייה בגלל ההשפלות והדימוי העצמי שנשחק עד דק.

אנא, אם ידוע לכם על מי שלא זוכה לכך. תסבירו לו. תראו לו.
אם צריך אני מוכן גם לתרום את חלקי בהסברה. יש לפחות שני אנשים שלומדים היום לימודים גבוהים בעקבות שיחה שכזו איתי….

ניתן ואף מומלץ להעביר את מכתבי לכל מי שדבריי עשויים לעזור לו להציל את עצמו או אי מי ממקורביו.

משה.

נ.ב.

את הדברים כתבתי באביב 2016, בעת נסיעה באוטובוס ממקום מגורי למקום הלימודים.
חלפה שנה מכתיבת המכתב. אני מוסיף לכם עוד פרט מידע, שהחלטתי שמותר לי להתגאות בו. במיוחד לאור העבר הכבד….   במסגרת הלימודים שלי, נבחרתי כמצטיין דיקן של בית הספר לסיעוד על הישגיי בשנת הלימודים הראשונה של התואר. אז כן, זה אפשרי!

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את הסיפור של יחיאל ספקטור “בכוח הרצון” – בקישור הזה

ולראות את הרצאת ה- TED של ג’סיקה “להיכשל בנורמליות” – בקישור הזה

 


תמונה: By THOR (Pencil Lab) CC BY 2.0

איך להתמודד עם הפרעת קשב? / חושבים טוב עם יהודית כץ וגלית פיטובסקי-יצפאן

גלית פיטובסקי-יצפאן התארחה בפוסקסט “חושבים טוב” של יהודית כץ, כדי לדבר על הפרעת קשב וריכוז ADHD.

מה זאת הפרעת קשב בכלל? איך נראים החיים עם הפרעת קשב? ו… איך אפשר להתמודד?

נשמע מעניין?

אתם מוזמנים לשמוע את הפרק המלא בפודקאסט “חושבים טוב” – לחצו כאן

או לראות את הסרטון “חושבים טוב – פרק 30 – איך להתמודד עם הפרעת קשב? עם גלית פיטובסקי-יצפאן”

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את תכנית הרדיו על סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הרצאת ה- TED של ג’סיקה על חיים עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Jankigurjar CC BY-SA 4.0

היכשלו מוקדם, היכשלו הרבה והיכשלו קדימה / Will Smith

כן כן, האחד והיחיד – וויל סמית, התחיל לעשות סרטונים ביוטיוב ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנו!

הפעם הוא מסביר לנו למה כדאי להיכשל מוקדם והרבה.

הוא מספר שהוא מאוד מתוסכל מאנשים שיש להם יחסים שליליים עם כישלון. הוא טוען שהכישלון הוא חלק מרכזי מהיכולת שלנו להצליח. לדעתו, לא רק שצריך ללמוד איך להרגיש בנוח עם כישלון אלא שצריך ממש ללכת לחפש אותו. זאת משום שהכישלון הוא המקום שממנו אפשר ללמוד, לגדול ולצמוח.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Fail Early, Fail Often, Fail Forward ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על למה כדאי להיכשל מהר יותר – בקישור הזה

ואת הסרטון על התמודדות עם ביקורת – בקישור הזה

כתבתי ספר!!!!! איך זה קרה???? – על תהליך היצירה של אנשים שמתפזרים לכל עבר / האנק גרין

האנק גרין הוא אדם משובח ביותר, שדיבר בעבר על חשד להפרעת קשב וריכוז ADHD אך למיטב ידיעתי טרם אובחן רשמית.
בכל מקרה, הוא איש רב פעלים שאפשר ללמוד ממנו על תהליך היצירה של אנשים שמתפזרים לכל עבר. ממש לאחרונה הוא אפילו הוציא לאור את ספרו הראשון – מזל טוב!

בסרטון הזה האנק משתף את התובנות שהיו לו מתוך תהליך הכתיבה והיצירה של הספר.
הוא מתחיל לספר שתמיד רצה לכתוב ספר, אבל מיד מתקן את עצמו ואומר שבעצם הוא תמיד רצה שאנשים יקראו ספר שהוא כתב – מוכר?
יותר מזה, הוא מתאר יפה יפה את ההבדל בין הרצון השאפתני והיומרני שיהיה משהו מופלא שהוגשם על ידינו, לבין הרצון לעסוק בכל הדברים שכרוכים בתהליך היצירה שלו.
אתם בטח כבר יודעים לאן אני הולכת עם זה 😉

הוא מספר שהוא כתב הרבה מאוד…. דברים אחרים – אבל הרבה מאוד דברים אחרים.

הוא מתאר איך מתוך העשייה המגוונת שלו, אותו ספר התחיל לרקום עור וגידים. איך דמות אחת פתאום תפסה את ליבו ועוררה בו את הצורך לתאר אותה ואיך זה המשיך משם להזדמנות להביע רעיונות שאי אפשר להעביר בשאר המדיומים שבהם יצר עד כה ויש הרבה כאלו (בין היתר הבחור עושה ולוגים, סרטונים חינוכיים, מוסיקה, כנסים מקצועיים ועוד).

המסר הכללי שלי מתוך כל זה – תתחילו לעשות, אל תפחדו לסתות מהדרך, כל מה שתאספו שם יכול להצטבר 🙂

נשמע מעניין?

צפו בסרטון I Wrote a Book. I WROTE A BOOK. How did I do that? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר שלו על שלמות מול פרודוקטיביות – בקישור הזה

ואת ההסבר על דחיינות ויצירתיות – בקישור הזה

האיות האיום שלי – סיפורו של דיסלקט על חיים עם שגיאות כתיב בבית הספר / TheOdd1sOut + תובנות של חן ספקטור

בסרטון הזה גיימס מספר על החוויה שלו כתלמיד בית ספר עם קושי באיות והרבה שגיאות כתיב.
לטענתו הוא אף פעם לא אובחן כמו שצריך אז קשה לדעת מה בדיוק יש לו, אבל זה בהחלט עושה פרצוף של לקות למידה יחד עם עוד כל מיני שהצטרפו בדרך.

לטענתו יש שני סוגים של אנשים

  • אלו שטובים בחשבון וגרועים בקריאה
  • ו… אנשים מוזרים

אני חייבת להודות שכתלמידה אני די מזדהה עם החלוקה הזאת 😉
רק שמשום מה רוב המוזרים חשבו שדווקא אני המוזרה, לכו תבינו…

הסרטון מתחיל במורה שאומרת לו “פשוט” לרשום את המילה כמו שהוא שומע, רק שמסתבר שזה לא באמת עובד ככה.
אני זוכרת שגם לי היה בדיוק את אותו פרצוף של “נו-באמת” במקרים כאלו.

הוא דיבר על הנטייה להפוך ל”ליצן הכיתה” כדי לפצות על חוסר הביטחון שלו ולהסתיר את הדברים שהוא לא טוב בהם.
זו תופעה נפוצה שבה ילדים מעדיפים שיצחקו איתם ולא עליהם.

הוא מדבר על החוויה האבסורדית של להיות בכיתה מתקדמת, אבל בהכתבות לקבל מילים ברמה הרבה יותר נמוכה מהשאר.
כולל כל החוויה של ללכת לצאת או לכיתה נפרדת לתגבור.
על כל נושא המחוננות עם לקויות למידה והפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה

ו…. בסופו של דבר הוא גם מספר על הרגעים שבהם הוא התחיל לקרוא ואשכרה להפיק משמעות מטקסטים, יחד עם תחושת הפליאה הנהדרת שליוותה את החוויה הזו.

כל זאת ועוד הוא פורס בפנינו בסרטון אנימציה מקסים, מלא הומור ותובנות דיסלקטיות 🙂

נשמע מעניין?

צפו בסרטון My Horibal Speling ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסיפור של יחיאל – בקישור הזה

ואת ההסבר על איך לשרוד מבחנים – בקישור הזה

הקשר בין יזמים לבין הפרעת קשב וריכוז ADHD / ראובן סדן

ביום חמישי ה- 11.1.2018 התקיים המפגש החמישי של קהילת הפרעת קשב בגוגל קמפוס שבתל אביב.
המפגש עסק בהפרעת קשב וריכוז ADHD ביזמות ובהייטק. תוכלו להתרשם מדף המפגש – בקישור הזה

ראובן סדן הוא בעל מ”א בייעוץ חינוכי, מאמן מתבגרים מבוגרים ויזמים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.
הוא הרצה על יזמים מלידה. בהרצאה הוא סיפר איך התחיל לחקור את הקשר בין יזמים לבין ADHD והסביר לנו מה מביא אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD ליזמות ומהי נוסחת ההצלחה שלהם ביזמות.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ראובן סדן – הקשר בין יזמים לבין הפרעת קשב וריכוז” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הפתיח של חן ספקטור למפגש – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך אפשר לחיות עם הפרעת קשב – בקישור הזה

הפרעת קשב וריכוז ADHD, עדות אישית מאחת שיודעת / חלי גולדנברג

בהרצאות של חלי גולדנברג “עדות אישית מאחת שיודעת” על הפרעות קשב והשפעתן בבגרות, היא מרחיבה מאד על איך מרגישים בילדות, בבית הספר, מול ילדים וכמה נזק מצליחה הפרעת הקשב לגרום לדימוי העצמי של ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. ב”על המשמר” נתנו לה שלוש דקות והיא נאלצה להיות ממש ממש מדוייקת ומצומצמת, משימה כמעט בלתי אפשרית עבורה שהיא הצליחה למלא בכבוד!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון  ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את התכנית המלאה של על המשמר על הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת תכנית הרדיו של חלי על הפרעת קשב וסקס – בקישור הזה

מדינה בהפרעת קשב ADHD / על המשמר

על המשמר היא תכנית אקטואליה חברתית-כלכלית בהגשת לינוי בר גפן. הפעם הוקדשה התכנית לנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD.

בין היתר הם מעלים נושאים כמו יכולת ההתמודדות של מערכת החינוך עם לומדים עם הפרעת קשב, הפער המגדרי באיתור תלמידים ותלמידות עם הפרעת קשב.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “על המשמר | מדינה בהפרעת קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש להיות לומד עם קושי בלתי נראה – בקישור הזה

איך ליצור Bullet Journal – יומן “בולטים”? / How to ADHD

ג’סיקה המהוללת מסבירה איך ליצור ולתחזק Bullet Journal – יומן “בולטים”, ככלי להתארגנות וניהול עצמי של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.
היא עוד מגדילה לעשות ומדברת עם ממציא השיטה שהוא עם הפרעת קשב בעצמו 😉

נשמע מעניין?

צפו בסרטון How to Create a Bullet Journal Plus My Top 10 Tips ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

רוצים לשמוע עוד? בואו להכיר את ממציא השיטה!

צפו בסרטון Bujo Update + Tips From the Inventor of the Bullet Journal!

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר שלה על איך לתקתק דברים בלי לקרוס – בקישור הזה

ואת ההסבר על עיוורן הזמן של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ברוכים הבאים לסרטון הראשון שלי / חן ספקטור

שלום לכם,

למי שלא מכיר, אני חן ואני המנהלת של קהילת הפרעת קשב.

אם תרצו, תוכלו לקרוא עלי פרטים נוספים – בקישור הזה
אבל לא בשביל זה התכנסנו היום.
מה שרציתי להראות לכם הפעם זה את הסרטון הראשון שלי ביוטיוב!

עד כה, ערוץ היוטיוב שלי שמש לתיעוד מפגשי הקהילה,
מהם תוכלו להתרשם – בקישור הזה

זו הפעם הראשונה שאני מכינה סרטון במיוחד ליוטיוב
ואני מקווה שהוא יעשה לנו חשק לעוד 🙂

נשמע מעניין?

צפו בסרטון הראשון של חן ספקטור ביוטיוב ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את תכנית הרדיו של תגל זילברמן וחן ספקטור על סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

ולקרוא את המאמר של חן ספקטור על אימון מוחי – בקישור הזה

איך להסביר שונות וחריגות לילדים? / JoshSundquist

ג’וש הוא קטוע רגל בעקבות מחלת הסרטון שתקפה אותו בילדותו. חוץ מזה הוא ספורטאי, קומיקאי, יוטיוביסט ועוד הרבה דברים טובים.
את הסיפור שלו תוכלו לשמוע – בקישור הזה

בעוד שאנחנו כאנשים עם הפרעת קשב מנסים לשכנע את כל העולם בקיומו של קושי בלתי נראה. אנשים שהקושי שלהם נראה לעיין לא יכולים להסתיר אותו גם אם הם רוצים.
בסרטון הזה ג’וש מספר על החוויה שלו ברחוב, כשילדים כל הזמן מסתכלים עליו ושואלים את ההורים שלהם “למה נפלה לו הרגל?”

איך מסבירים כזה דבר לילדים?

ג’וש מעלה את הדילמה של איך לספר לילדים על הרגל הקטועה שלו, בצורה שמצד אחד תהיה אמתית אבל בלי להבהיל או לסבך. הוא מתאר כל מיני דרכים שבהן ניסה להתמודד עם הסיטואציה, אבל ללא הצלחה מרובה. הוא הרגיש שהוא ממש גרוע בזה, עד ש… יום אחד קרה המקרה הבא:

ג’וש טייל לו לתומו ברחוב כשילדה אחת צעקה “אמא – לאיש הזה נפלה הרגל!”
רק שבמקום המבוכה הרגילה, האם פנתה לילדה ללא היסוס, בקול רגוע ואמרה לה “כן, זה קורה לפעמים”
והילדה אמרה “אה, אוקי”
ובכך נגמר הסיפור.

המקרה הזה מציג מאוד יפה את התפיסה שלנו לשונות ומראה שאפשר גם אחרת.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון My conversations with children ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע על התפיסה החברתית של OCD – בקישור הזה

ואם אתם במצב רוח טוב, אז תקשיבו לשיר של ציפיטפוט – בקישור הזה


תמונה: Gyrostat Wikimedia, CC-BY-SA 4.0

נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב / תגל זילברמן מארחת את חן ספקטור

תגל זילברמן אירחה את חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב, בתכנית הרדיו “ברגעי קסם משפחתיים” כדי לדון בנושא נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.

המעבר מהתיכון לאקדמיה מלווה בשינויים רבים: רמה אקדמאית גבוהה יותר, חומר לימודי פחות מובנה ונגיש וצפייה של ניהול עצמי ברמה לימודית ותעסוקתית. לכן, אין פלא שזו תקופה לחוצה. כאשר מדובר בסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז ADHD התמונה מורכבת ולחוצה יותר, לעתים הם נתקלים באתגרים שאינם מטופלים ועלולים להוביל לנשירה.

בתכנית זו נגענו בעיקרי הדברים ממבט אישי.

  • אם תרצו ללמוד את הנושא יותר לעומק, תוכלו למצוא סקירה מקיפה על האתגרים של סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
  • כמו כן, תוכלו למצוא מידע על אבחון של הפרעת קשב – בקישור הזה

על חשיבות ההסברה

אמנם יש היום יותר מודעת לעצם קיומה של הפרעת קשב וריכוז ADHD, אבל עדיין קיים פער גדול בין התדמית הציבורית של הפרעת קשב לבין המהות האמתית שלה. יש המון מידע מטעה בתקשורת ובמרחב הציבורי והסטיגמה חוגגת.
על הבעיות של חוסר המודעות וההטעיה בציבור תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה
מידע אדות מיתוסים על הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

בין היתר, חוסר המודעות עלול למנוע גישה לאבחון, טיפול, תמיכה ממסדית והכרה חברתית.
חוסר המודעות החברתית עלול להוביל גם למצב שבו האדם מואשם שלא בצדק בדברים שאינם בשליטתו.
את דבריו של אחד העם בנוגע לסכנות שבמצב זה תוכלו לקרוא – בקישור הזה

את החלק הזה של התכנית סגר השיר “ילדה קטנה”. הוא אינו מופיע בסרטון היו-טיוב, אך תוכלו לשמוע אותו – בקישור הזה

מה עושים עם זה?

לכל הנושא של מודעות חברתית, התשובה היא הסברה. לצורך העניין יש לנו באתר הזה תגית שלמה שמוקדשת לנושא.
תוכלו להתרשם מכל חומרי ההסברה שלנו – בקישור הזה
למידע כללי אודות הפרעת קשב ולפוסטים במגוון נושאים הקשורים לתחום, תוכלו להיכנס למאגר המידע שלנו – בקישור הזה

את כל הפוסטים באתר ניתן ורצוי להפיץ ברבים!!!

קישורים לדברים נוספים שאוזכרו בתכנית:

  • הסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על חן ספקטור ואיך היא הגיעה לנהל את הקבוצה תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על הפגיעה בתפקודים ניהוליים המאפיינת אנשים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • פוסטים בנושא טכנולוגיה מסייעת, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על גוגל קיפ, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על אימון מוחי ושימוש במשחקי מחשב לפיתוח קוגניטיבי, תוכלו למצוא – בקישור הזה

משהו לקחת אתכם

אם תוכלו לקחת משהו אחד מהתכנית, אני מקווה שזה יהיה זה:

“תכירו את עצמכם, אל תברחו מעצמכם
תנו לעצמכם יד, תלמדו את הדרך ואל תפסיקו להסתכל קדימה!”

את השיר הסוגר של התכנית ברוח דברים אלו,
תוכלו למצוא – בקישור הזה

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “נשירה מהאקדמיה 10 12 17” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אם אתם רוצים לדלג על הפתיח, תתחילו מדקה 1:09.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים בלימודים – בקישור הזה

דחיינות – איך זה מתחיל ולאן זה מגיע? סיפור אישי בהנפשה / Domics

מה לא נאמר כבר על דחיינות והפרעת קשב?
למעשה, יש לנו כבר תגית שלמה על הנושא שתוכלו לבדוק – בקישור הזה.

אז הפוסט הזה אמנם לא מתייחס במפורש להפרעת קשב, אבל בהחלט מראה דוגמה מאוד יפה להתפתחות של דחיינות מרגע שהפיתוי הראשון התאפשר 😉

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Procrastination ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם להכיר את קוף הסיפוקים המיידיים – בקישור הזה

ואת הסרטון על קשיים של בוקר – בקישור הזה


תמונה: By Vic CC BY 2.0

איך זה מרגיש להיות אמא עם הפרעת קשב לשלושה ילדים עם הפרעת קשב? / ליאת אברמוביץ

ליאת אברמוביץ היא מנהלת רווחה חינוכית ותחום ההורים במנהל החינוך של עיריית חולון. היא פתחה את המפגש הרביעי של קהילת הפרעת קשב בחולון – ערב שכולו קשב ושיתפה אותנו בחוויה האישית שלה כאישה עם הפרעת קשב וכאמא גאה לשלושה ילדים עם הפרעת קשב. היא מספרת על כל תלאות הדרך שהתחילו עוד לפני הלידה והמשיכו מאז…

“שום דבר לא היה צפוי, לא השינה, לא האוכל…. הביקורות מהסביבה כמובן לא מאחרות לבוא, תחושת הכישלון כאמא מנקרת בלי סוף”

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ערב שכולו קשב – ליאת אברמוביץ” וכתבו לנו מה דעתכם בתגובות

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסיפור האישי של ראש העיר – בקישור הזה

ולראות איך בכלל מארגנים קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות – בקישור הזה

דיכאון, הקשר וקווי הדמיון שלו להפרעת קשב / Daniel Howell + מחשבות של חן ספקטור

דניאל הוא יוטיוביסט מצליח, שכמה סרטונים שלו כבר נמצאים באתר שלנו. בדרך כלל הוא משעשע מאוד ומרבה להשתמש בהומור עצמי. אם תרצו, תוכלו להתרשם מאחד הסרטונים שלו – בקישור הזה. לכבוד יום בריאות הנפש הבין לאומי, הוא בחר ליצור סרטון מיוחד כדי לשתף אותנו בהתמודדות שלו עם דיכאון. בחרתי להביא בפניכם את הסרטון הזה, משום שלדעתי הוא משקף בצורה מאוד ברורה ומאוזנת את הנושא.

איך זה קשור אלינו?

דיכאון הוא אחד המצבים שיכול להראות כמו הפרעת קשב, להגיע עם הפרעת קשב או להתפתח בעקבותיה. לפני שנתחיל, חשוב לציין שבכל אחת מהאפשרויות הללו הטיפול שונה ולכן חייבים לעשות קודם כל אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר. תוכלו לקרוא על הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה.

התמודדות חברתית מול קושי בלתי נראה

אחד הדברים המשותפים לדיכאון והפרעת קשב הוא היותם קשיים בלתי נראים. כלומר, שניהם מצבים שלא ניכרים על האדם מבחינה המראה החיצוני הפיזי. אנשים שמתמודדים עם קשיים מהסוג הזה חווים אתגרים דומים באינטראקציה מול הסביבה החברתית. למשל, על הקשיים של OCD כקושי בלתי נראה תוכלו ללמוד – בקישור הזה. כמו כן, על ההתמודדות עם קשיים בלתי נראים במסגרת הלימודים תוכלו ללמוד – בקישור הזה.

השוואה לחוויה ה”נורמלית”

בהקשר הזה יש הבדל משמעותי בין הפרעת קשב ודיכאון. כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב אנחנו מתייחסים להקצנה של הנורמה. כלומר, כולם מידי פעם פחות מרוכזים ולפעמים שוכחים דברים, אבל!!! אצל אנשים עם הפרעת קשב זה קורה בתדירות ובעוצמה שפוגעות באופן משמעותי ומתמשך בשני תחומי חיים לפחות. תוכלו לשמוע הסבר על ההבדל בין קושי שכיחי להפרעה – בקישור הזה.

כאמור, דיכאון מתנהג אחרת. יש מובנים שבהם הוא דומה לתחושת העצב שכולנו מכירים, אבל הוא יכול גם להרגיש שונה לגמרי. אחד הדברים שדניאל מתאר זה חוסר הקשר בין התגובה הרגשית לאירועים במציאות. בעוד שעל פי רוב ניתן להתחקות אחרי המקורות לתחושת עצב, דיכאון יכול להתפרץ סתם כך בלי שקרה משהו מיוחד שעורר אותו.

כי ככה

הפתאומיות שבה דיכאון יכול להופיע, מזכירה לי בהשוואה גסה את הפן התנודתי של הפרעת קשב. התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב יכול להיות מושפע מגורמים חיצוניים כמו רמת התחזוקה העצמית (אוכל, שתיה, ספורט ושינה), מצב הרוח, התנאים הסביבתיים (כמות המסיחים) וכו. במצבים אלו האדם יכול לאתר את הגורם לפגיעה בקשב ולנסות להתמודד איתו כדי לשפר את המצב. אבל, לפעמים פשוט אין קשב כי ככה. למרות שאכלנו, למרות שישנו, למרות שאנחנו רגועים ושהסביבה נחמדה.

אנחנו רגילים לחפש סיבות וגורמים לקשיים שלנו. לכן, השילוב של חוסר הנראות ושל ה”גלים” הרנדומליים שבהם יכולים להופיע התסמינים יכול להיות מאתגר במיוחד לאדם ולסביבה. לפעמים אין סיבה. עכשיו המצב כזה כי ככה המוח החליט וזהו.

החשיבות של תחזוקה עצמית והקושי להתמיד בה

אחד הדברים שדניאל מתאר הוא כמות האנרגיה שהוא משקיע בתחזוקה עצמית. הוא מתאר כמה חשובה ההקפדה על אורך חיים בריא ליכולת להתמודד עם הקשיים. גם בהפרעת קשב התחזוקה העצמית חשובה מאוד ובשני המקרים היא מאתגר. הדיכאון מקשה על התחזוקה העצמית משום שהוא מרוקן את האדם מהאנרגיות הנחוצות לפעולה ומהרצון לפעול. הפרעת קשב מקשה על התחזוקה העצמית בכלל הפגיעה בתפקודים ניהוליים שעליה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.

למרות הקושי ולא בזכותו

אחרי שדניאל מתאר את כל המאמצים שהוא עושה בשגרת היום יום, הוא מדגיש שזה מה שצריך רק כדי להגיע למצב מתפקד. כלומר, זה לא שכל המאמץ של השחייה נגד זרם התסמינים מוביל לאיזו תוצאה מרשימה. זה רק שומר על נקודת הפתיחה. משם עוד צריך להתחיל להתקדם כדי להגיע לאן שרוצים.

אחד הדברים שדן מביא הוא התסכול של כל הדברים שהיה יכול לעשות ולהגשים, אם לא היה צריך להתמודד עם הדיכאון שלו. כל ההצלחות שלו היו למרות הדיכאון ולא בזכותו. מסיבות דומות אין לראות את הפרעת קשב כמתנה. הסבר על כך תוכלו לראות – בקישור הזה.

דניאל מדגיש שדיכאון זה לא משהו מגניב או מסתורי. זו מחלה שלא נמצאת בשליטתו של האדם וזה מצב מבאס מאוד.
לכן אם אין לכם דיכאון, אתם צריכים לשמוח וללמוד איך אתם יוכלים לעזור לאלו שכן.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Daniel and Depression

אהבתם?

למידע נוסף על דיכאון ודרכי התמודדות – לחצו כאן

וכדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על מה אפשר לעשות כשהכל נורא ואתם ממש לא בסדר – בקישור הזה


הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.

להיכשל בנורמליות: סיפור הצלחה של הפרעת קשב / Jessica McCabe How to ADHD + תוספות של חן ספקטור

בשעה טובה, הרצאת ה- TED של גיסיקה פורסמה לציבור והרי היא כאן לפניכם.
למי שלא מכיר אתם יכולים לבדוק את שלל הסרטונים המשובחים שלה שכבר עלו לאתר שלנו – בקישור הזה.

עיקרי הדברים (עם תוספות של חן)

בהרצאה ג’סיקה מתארת את הסיפור האישי שלה כילדה עם הפרעת קשב. כולם ראו שהיא חכמה ושיש לה פוטנציאל, אבל… היו כל מיני דברים שהיא נאבקה איתם ללא הרף. בין היתר היא מדברת על קשיים חברתיים, על קושי להתרכז בדברים שלא מאוד מעניינים, חפצים רבים שהולכים לאיבוד וכו. היא בעצם נפלה פה על שתי קטגוריות שמקשות את האבחון של הפרעת קשב לאור חוסר מודעות של החברה – מחוננות ומגדר.

  • על הפרעת קשב ומחוננות תוכלו לקרוא – בקישור הזה. הבעיה במקרים אלו נובעת משני גורמים. הראשון הוא נטייה בלתי מודעת של אנשים עם אינטיליגציה גבוהה לפצות על הקשיים, באופן שמסתיר הן את הגורמים לקושי והן את רמת המשכל. השני הוא הבלבול בציבור בין לקויות למידה להפרעת קשב, שכן להבדיל מלקות למידה, הפרעת קשב לא בהכרח מובילה לפגיעה בתפקוד האקדמי.
  • על הפרעת קשב אצל בנות ונשים תוכלו לקרוא – בקישור הזה. הבדלי המגדר של הפרעת קשב גם הם תוצר משולב של שני גורמים שונים. הגורם הראשון הוא ההבדל הביולוגי שמוביל לשוני בצורת הביטוי של התסמינים. משום שרוב הציבור מודע לתסמינים הזכריים, רוב האנשים לא ישייכו את התסמינים הנקביים להפרעת קשב. בעיה דומה קיימת גם עבור קשיים בלתי נראים אחרים. למשל, תוכלו לשמוע הסבר על הבדלי מגדר באוטיזים  – בקישור הזה. הבדל נוסף הוא תהליך החברות ותפקידי המגדר השונים המיועדים לבנים ולבנות. בעוד שלבנים החברה מראה סלחנות רבה עבור התנהגות “שובבה” מבנות יש ציפייה חברתית להתנהגות רגועה ומנומסת יותר. על כן סביר להניח שמגיל צעיר הקפידו איתן יותר על הנושא הזה. הצד החיובי הוא שאותה הקפדה יכולה לסייע בבניית מיומנויות חברתיות, הצד השלילי הוא שבנות עלולות לסבול מחוויות שליליות תדירות ועוצמתיות יותר מבנים המתנהגים בצורה דומה. מומלץ בחום לשמוע את השיר “ילדה קטנה” שמבטא את התחושות הללו בצורה חדה וקורעת לב – בקישור הזה.

ג’סיקה ממשיכה ומספרת על תהליך האבחון. תוכלו לראות את הסרטון המרגש שבו היא מודה לאמא שלה על המאמצים שעשתה עבורה – בקישור הזה. היא מספרת על ההשפעה הדרמטית של הטיפול התרופתי על התפקוד בבית הספר, על היכולת החברתית ועל יכולת היצירה האמנותית שלה.

היא ממשיכה ומספרת על הקושי להסתדר עם החיים הבוגרים – בהשכלה הגבוהה, בזוגיות, בעבודה וכו. אבל יש לה פוסטנציאל. היא עובדת קשה, למה היא לא מצליחה לממש אותו? היא מספרת על תגובות המשפחה ועל היאוש האישי שלה ממה שנראה כמו מאמץ מייגע, מתמשך וחסר תועלת. בשלב זה היא הבינה שהטיפול התרופתי אינו מספיק. היא התחילה לחקור את הנושא ומצאה מידע רב.

היא פתחה ערוץ יוטיוב, בלי לדעת איך זה עובד בכלל והתחילה להפיץ ברבים את מה שלמדה.

המסרים העיקריים שלה בהרצאה זו הם:

  • הפרעת קשב היא דבר אמיתי והיא אינה נובעת מבעיות בהורות או מחוסר משמעת. היא גם לא נגרמת מצריכה של סוכר או טכנולוגיה. סרטון הסבר בנושא תוכלו לראות – בקישור הזה.
  • הפרעת קשב היא הקצנה של חוויות אנושיות רגילות. כלומר, כולנו חווים מידי פעם קושי בריכוז אבל בהפרעת קשב העצמה והתדירות של התסמינים מובילים לפגיעה חמורה בתפקוד ובאיכות החיים. מידע נוסף על כך תוכלו לראות – בקישור הזה.
  • להפרעת קשב יש טיפול יעיל. המענה המלא הוא רב תחומי ומותאם אישית.
  • והכי חשוב – אתם לא לבד!

נשמע מעניין?

צפו בהרצאה Failing at Normal: An ADHD Success Story | Jessica McCabe | TEDxBratislava וספרו לנו בתגובות את החוויה האישית שלכם ואילו תובנות ההרצאה העלתה בכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הפאנל בנושא בריאות הנפש שהיא השתתפה בו – בקישור הזה

ולהכיר את ריק גרין שאובחן בגיל מאוחר, מופיע באחת השקופיות בהרצאה הזו ובדומה לג’סיקה גם כן החליט לעסוק בהסברה בנושא.
תוכלו לשמוע את הסיפור האישי שלו – בקישור הזה.

 

שעה טיפוסית ביום בלי כדור / מיה ארזי

ערב סופש. החלטתי לסיים את היום באמבטיה מפנקת עם מלח לוונדר…  מגיע לי😊

פותחת את המים שבינתיים יצאו הקרים והולכת למטבח ללחוץ על הקומקום החשמלי, כי אין כמו אמבטיה מפנקת עם תה וסיגריה…

מוציאה מהמדיח כוס וכפית ועל הדרך מפנה כבר את כל מה שיש במדיח.

אופס. המים זורמים במקלחת… רצה מהר לסגור את הברז, מתפשטת ואת הבגדים שמה מעל מכונת הכביסה, בזווית העין אני קולטת קערה עם שעווה להסרת שיער ופתאום בא לי להוריד שפם.

לוקחת את הקערה מכניסה למיקרו וחוזרת לאמבטיה למלא מים.

הולכת לסלון להוציא סיגריות מהתיק והתיק עמוס בניירת וכל מיני דברים…  שופכת את תכולת התיק ומתחילה למיין… פתאום מריחה שרוף… שיט, השעווה במיקרו…

עוזבת את התיק לוקחת מגבת ומוציאה את הצלחת הסדוקה עם שארית השעווה.  אנקה את המיקרו אחרי האמבטיה…

שיט המים זורמים…  מניחה את הצלחת וחוזרת מהר למקלחת… איזה מזל!  עוד חצי שניה והמים היו זורמים לרצפה…

טוב, האמבטיה מפוצצת.  אם אני נכנסת למים חצי אמבטיה נשפכת החוצה… מכניסה את היד לשחרר את הפקק שירדו קצת מים, שומעת את הטלפון רוטט, איפה שמתי אותו?

הולכת לחפש את הטלפון במטבח, רואה את צלחת השעווה הסדוקה… שיט היא מתקררת… לוקחת את השעווה למקלחת ומגלה שכמעט כל המים ירדו. סוגרת את הפקק ושוב ממלא מים…

מורחת שעווה על השפם ונזכרת בתה שרציתי להכין… הולכת למטבח ושוב לוחצת על הקומקום…

חוזרת למקלחת שוב ממלאה מים, מורידה שעווה מהשפם, מסתכלת על מה שנדבק לשעווה ומרגישה סיפוק. כן, היה שפם…  טוב שראיתי את השעווה.

בינתיים שהמים מתמלאים אני חושבת להכניס כביסה למכונה. שיט המגבות שם מאתמול. מוציאה את המגבות והולכת לתלות…

תולה בשקט ופתאום… שיט המים באמבטיה…  רצה למקלחת… זין המים גלשו החוצה. צריך משהו לספוג…  כל המגבות על החבל, הולכת להביא ערימת מגבות ומתחילה לרפד את הרצפה…

משחררת את הפקק שוב פעם ונזכרת בקומקום שרתח לפני רבע שעה…

אוף לא טוב להרתיח מים כל כך הרבה פעמים, פעם קראתי שזה עושה אבנים בכליות…  אולי עדיף לשתות יין קר…  מוציאה בקבוק מחפשת את הפותחן במגירה, על השולחן, מוצאת אותו על המדף של הספרים (איך הגיע לשם?)

מוזגת יין… לוקחת את הכוס עם היין, סיגריות ומאפרה וחוזרת לאמבטיה שבינתיים התרוקנה. די אין לי כוח. עשיתי מקלחת זריזה ואת כוס היין לקחתי למיטה. מזל שלא לקחתי כדור היום 😄 מחר אנקה את המיקרו.

 

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה

ועל מעלליהן של הסופות שחוזרות הביתה בצהרי היום – בקישור הזה


תמונה: By http://www.flickr.com/photos/38033723@N00/ CC BY 2.0

הסיפור שלי / איתי פרלמן

מכיתה א’ ועד היום חינכו אותי ללמידה מבית ספר, לחטיבה ועד התיכון. היום כשאני בכיתה יב’, אני מסתכל אחורה ושואל את עצמי האם המבחן שהיה לי בכיתה ב’ במדעים או ג’ או ו’… שינה את המציאות שלי כיום? המורים שלי לימדו אותי שכל שנה קובעת ותמיד הסתכלתי עליהם וחשבתי שהם אומרים את זה לכולם ושהם מנסים רק להפחיד אותי, אבל היום כשאני מסתכל אחורה אני חושב שהם צדקו וכן המבחנים של כיתה ב’ במדעים השפיעו עלי. הרבה אנשים לא יסכימו עם הדעה שלי ויגידו “מה אתה מדבר שטויות הציונים של הבגרות משנים” ולא מה שהיה לפני.

אני, שמהגן, לא ידעתי לכתוב טוב והציונים שלי היו על הפנים לעומת שאר הכיתה תמיד הרגשתי “הילד הדפוק שלא מצליח”, וזה לא בגלל שלא התאמצתי, אלא זה בגלל הרעשים מסביב והמחשבות האין סופיות שהיו לי בראש שהפריעו לי להתרכז.
בכיתה ב’ יכול להיות שלא הצלחתי לעומת שאר הכיתה וקיבלתי 40 במבחן ונכון שהציון הזה לא השפיע על מי שאני היום אבל הציון הזה השפיע על הכוח הרצון שלי לשאוף לציון יותר טוב וניסיתי לשאוף גבוה יותר. כשהגעתי לכיתה י’ הציונים שלי לא היו נמוכים והכל בזכות זה שלא נשברתי והמשכתי להתמיד. נכון, אני עדין עם שגיאות כתיב ונכון שאין לי ציונים של 100 אבל המשפט שהולך איתי כבר מגיל צעיר הוא “שגם אם אתה נופל למטה למקום חשוך שאתה לא מוצא איך לצאת ממנו, תמיד תחפש את הניצוץ שבך שימצא לך את הדרך לעלות למעלה ובסוף להגיע למקום טוב יותר”.

הקשיים האלו כנראה השפיעו על הציונים שלי בעבר אבל גם השפיעו על כוח הרצון שלי להצליח בכל מיני תחומים. כיום אני מנסה להקים סטארט אפ לאופניים והכל מהכוח רצון שלי להצליח ולהשתפר. אני מקווה שכל ילד, נער מתבגר במצב שלי שמרגיש מדוכא על זה שהוא “קצת שונה מאחרים” מבחינת ציונים מבחינת יכולת הכתיבה שלו… שידע שהוא קיבל מתנה מהציונים הנמוכים, הוא תמיד יכול לשאוף גבוה יותר ובסוף עוד הוא יעקוף את כולם בסיבוב.

שמי איתי פרלמן, תלמיד כיתה י”ב.
פוסט זה כמו הרבה אחרים שאני מעלה אפשר למצוא בדף הפייסבוק שלי.
תודה לכם על ההקשבה

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון “בכוח הרצון” על יחיאל ספקטור – בקישור הזה

ואת הפוסט המיתולוגי של חלי גולדנברג – בקישור הזה

בהשראת הסופות באמריקה… / הדר אברמוביץ

השעה 14:00 מתקרבת ואיתה החשש לסופה רצינית מכיוון השביל המוביל לבית הספר.

סופה אחת פותחת את הדלת בטריקה ומעיפה תיק לכל עבר.
היא מתקדמת במהירות לכיוון המקרר, הופכת את המטבח, ושופכת בקבוק מים בדרך למיץ.

לפי הדיווחים והקולות שתי סופות נוספות קרובות מאד והרביעית מתגבשת לה בדרך מהגן.

סופה שתיים ושלוש מגיעות בשאגה וזריקת תיקים.
סערה אחת נרגעת כשהאוכל מוגש אבל סערות שתיים, שלוש וארבע, נעות לסירוגין ברחבי הבית תוך התנגשות בנתיבים שלהם ופיזור שאריות מארוחת הצהריים בנתיב הסופה.

סופה ארבע נחלשת עד אפיסת כוחות כשהמזגן נדלק בעוד סופה שתיים ושלוש מתחזקות לרמה 4-5 תוך צהלות, גלגלונים, עמידות ראש ושאגות של חיות טרף מג’ונגל ממוצע.

סופה שתיים מפזרת מגזרות נייר וכלי כתיבה לכל עבר בזמן שסופה אחת מתקדמת לעברה בצרחות מחרישות אוזניים על זה שהיא נכנסה לנתיב השקט שהיא סללה לה לתוך ספר מזדמן תוך התעלמות מוחלטת מחוברת לשון ודף בחשבון. לפי השמועות מחר בשעה 7:40 הסופה תתחזק לעוצמות קטלניות לאור השפעות גאולוגיות שדפים וחוברות אלו מיצרים כששוכחים מהם…

סופה שלוש מדלגת בין המדרגות למיטה, לספה, נחלשת ומתחזקת חליפות. לפי העדכונים מי שבנתיב שלה צריך להצטייד בשפע סבלנות וחוש הומור.

שקט מגיע לאיזור עם השעה 3 וחצי ושתי סופות ברמה בינונית שהביאו איתן אופניים.

סופה ארבע מחסלת בינתיים את מלאי הפירות והירקות מהמקרר, מנצלת את התוואי הפנוי ומטפסת לכיוון הארון מעל הכיור כדי לחסל את מלאי הבסקוויטים לשעת חירום. צוות חירום שמוזעק למקום מוצא עטיפות קרועות של חפיסת שוקולד והעדויות מספרות בדממה אילמת שסופה מספר ארבע עברה גם בפריזר.

קיצר, katia, irma, jose והחברים שלהם- קטן עלינו.
אחר צהריים ממוצע אצלנו (ובוקר. וערב) משאיר בית כמו אחרי הוריקן ואבא ואמא כמו צוות רודפי סופות הרפתקניים במיוחד…

#רק_כאן_יבינו_באמת
#חוש_הומור_זה_נשק_קטלני

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה

ואת הסיפור על הפעם השלישית שלקחתי קונצרטה – בקישור הזה

פיג’יטים, רכילות ושיתופי פעולה / MyHarto + HOW TO ADHD

מה שקורה כששתי יוטיוביסטיות עם הפרעת קשב משתפות פעולה?

יוטיוביסטים הם אנשים שמפרסמים סרטונים ביוטיוב. הרבה פעמים הם נוהגים ליצור סרטונים בצוותא, כך שבכל ערוץ יהיה סרטון משותף. גם האנה (חנה?) וגם ג’סיקה הופיעו בפאנל של בריאות הנפש בווידקון, שהוא כנס גדול מאוד של יוטיוביסטים. תוכלו לראות מה הן אמרו שם – בקישור הזה. אחת המטרות של הכנס הזה הוא יצירה של שיתופי פעולה ובעקבותיו זכינו לשני סרטונים מגניבים. את הסרטון הקודם שלהן על התנהלות במטבח תוכלו לבדוק – בקישור הזה והפעם הן בודקות פיג’יטים.

קצת רכילות

בתחילת הסרטון ג’סיקה אומרת שהפיג’יט האהוב ביותר שלה לא איתה, כי היא נתנה אותו להאנק גרין. היא גם מתארת את האופן המשעשע שבו זה קרה.

למי שלא מכיר – האנק הוא האח של ג’ון גרין שהוא המחבר של הספר אשמת הכוכבים. שניהם ביחד הקימו את וידקון שבו האנה וג’סיקה נפגשו. הם גם עושים הרבה סרטונים מגניבים ומככבים באתר שלנו. תוכלו לראות את הסרטונים של האנק – בקישור הזה ואת הסרטונים של ג’ון – בקישור הזה.

לפני הכנס יוטיוביסטים האחרון, האנק העלה סרטון שבו הוא חושד שאולי יש לו הפרעת קשב. תוכלו לראות אותו – בקישור הזה. עכשיו תנסו לנחש איך הוא הגיע למסכנה הזו? אה? איך? הוא ראה את הסרטון של ג’סיקה שמסביר איך לדעת אם יש לך הפרעת קשב – בקישור הזה. מתחילים לראות איך העסק מתחבר?

אחרי האנקדוטה הזו, הן נותנות סריקה מאוד שימושית של מגוון פיג’טים.
כל אחת מספרת על החוויה שלה והן מתארות את כל הדברים הקטנים שכדאי לקחת בחשבון בבחירת פיג’יט.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון I Tested Out 9 Fidget Toys For ADHD, וספרו לנו בתגובות על הצעצוע החביב עליכם 🙂

 

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק את הסרטון שמסביר מה ההבדל בין פיג’יט לצעצוע – בקישור הזה

ואת הסרטון המשעשע והשימושי של האנה על איך להיות פרודוקטיביים – בקישור הזה

איך זה מרגיש לחיות עם OCD? ו… כמה קווים משותפים להפרעת קשב / סרטונים של ג’ון גרין + מחשבות של חן ספקטור

אם לא שמתם לב הפרעת קשב היא הפרעה מאוד ידידותית. כתוצאה מכך היא בדרך כלל לא באה להתארח בין הנירונים שלנו לבדה, אלא נוטה להזמין כל מיני “חברים” על דעת עצמה.

חלק מהשונות בין אנשים עם הפרעת קשב נובעות בין היתר גם מסוג וכמות ה”חברים” שהיא מביאה איתה בכל מקרה. למצב כזה שבו לאדם מסוים יש יותר ממקור אחד לקשיים קוראים “תחלואה נלוות” או “קומורבידיות”. כדי לסבך את העניינים קצת יותר, חלק מהמצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב יכולים להופיע גם בלעדיה ולהראות דומה מאוד. מכאן החשיבות הרבה של האבחנה המבדלת. כלומר, איתור המקור או המקורות המדויקים של הקשיים עבור כל מקרה לגופו. אם אתם רוצים ללמוד איך מבדילים בין הפרעת קשב למצבים אחרים שנראים כמוה, קראו את ההסבר של אביטל – בקישור הזה.

אחד המצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ו/או להידמות לה הוא OCD, המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית.

אז בואו נכיר אותה!

קודם כל חשוב להבדיל בין הפרעה טורדנית-כפייתית שהיא OCD, לבין ODD שהיא הפרעת התנגדות. אמנם יש רק הבדל של אות אחת בשם, אבל מדובר על שני מצבים שונים לגמרי. הפוסט הזה עוסק כאמור ב- OCD ואם מעניין אתכם ללמוד על ODD אתם מוזמנים לשמוע את ההסבר על הפרעת התנגדות – בקישור הזה.

דבר נוסף שכדאי לשים לב אליו הוא שלפעמים אנשים עם הפרעת קשב יכולים לפתח התנהגות דומות ל- OCD כמנגנון פיצוי. עם זאת, למרות הדמיון החיצוני מדובר במנגנון שונה לגמרי. הטקסים של הפרעה טורדנית-כפייתית נועדו להרגיע מחשבות טורדניות שהאדם לא מצליח להשתחרר מהן. אותן מחשבות לא בהכרח מעוגנות במציאות והן יכולות להמשיך להטריד את האדם גם כשהוא מודע לכך לגמרי וחרף רצונו או מאמציו לחדול מכך. להבדיל, הצורך של אנשים עם הפרעת קשב לחזור ולבדוק נובע ממודעות לקשיים בתפקודים ניהוליים. במילים אחרות, אדם עם הפרעת קשב שנוטה לפשל, יכול לנסות לפצות על קשיי הארגון הממשיים שלו עם בקרה מוגברת (בהצלחה כזו או אחרת).

עבור אנשים עם הפרעת קשב הבקרה יכולה גם להתבצע על ידי אדם אחר שיש להם אמון בו. למעשה, במקרים רבים הם יעדיפו זאת. זאת משום שסביר שאנשים עם הפרעת קשב יסמכו יותר על אדם שאין לו את אותם התסמינים שיש להם, כמו למשל חוסר תשומת לב לפרטים, אשר מובילים לצורך בבקרה מלכתחילה. להבדיל, את הטקסים של OCD האדם חייב לבצע בעצמו. זאת משום שהמטרה שלהם אינה בדיקה של המציאות החיצונית או פיצוי על קשיי התארגנות, אלא הרגעה של המחשבות הפנימיות. כאמור, שני המצבים הללו יכולים לבוא בנפרד או בצוותא. לכן לפני שמתחילים טיפול, חשוב מאוד לעשות אבחנה מבדלת אצל המומחים המתאימים.

הבהרה – אני לא רופאה ולא פסיכיאטרית. כמו כן איני מתמחה ב- OCD או ODD.
אז תתייחסו לדברים בהתאם ואם אתם מוצאים אי דיוקים בתיאורים, אשמח שתתקנו אותי ואעדכן את הפוסט 🙂

סלבים עם קשיים בלתי נראים

כמו בהפרעת קשב וריכוז, גם הפרעה טורדנית-כפייתית יכולה להופיע אצל אנשים מצליחים מאוד. אחד מהם הוא ג’ון גרין, הסופר של “אשמת הכוכבים“. בסרטון הזה הוא מספר על החוויה האישית שלו.

ג’ון מעלה את הקושי לדבר על כאב נפשי. לטענתו זה נובע בין היתר מכך שהדברים שקורים בתוכינו לא נגישים לחושים – לא ניתן לראות אותם, לגעת בהם או לשמוע אותם. הוא מדבר על כך שהמאפיינים המוכרים בציבור של OCD הם בעיקר אלו שניתן לראות כלפי חוץ. זאת למרות שהם לא בהכרח המאפיינים הדומיננטיים או המשמעותיים יותר של הפרעה טורדנית כפייתית. כשחושבים על זה, התופעה הזו משותפת גם להרבה עמדות בנוגע להפרעת קשב בציבור. בהקשר זה, אתם יכולים לצפות בהסבר נרחב יותר אודות מיתוסים של הפרעת קשב  – בקישור הזה.

כדי לנסות להבהיר את הדברים, ג’ון גרין מתאר איך הוא מרגיש את ההשפעות של OCD על החיים שלו. הוא מסביר איך המחשבות האובססיביות פוגעות בתפקוד שלו, אבל הוא לא עוצר שם. החוויות האלו מעלות אצלו גם כמה שאלות פילוסופיות קיומיות יותר. הוא מדבר גם על הסטיגמה של בעיות רגשיות לצד הרומנטיזציה שלהן. גם כאן יש דמיון להפרעת קשב, כמו שתוכלו לראות בהסבר של ברקלי על כך שהפרעת קשב אינה מתנה – בקישור הזה.

ג’ון מדגיש שהוא לא חווה את כל אותם יתרונות שפעמים רבות מיוחסים ל- OCD בסדרות וסרטים של התרבות הפופולרית. במקום זאת הוא מספר מה הוא כן חווה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What OCD Is Like (for Me) של ג’ון גרין, תתרשמו מהחוויה שלו ותרשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אבל לא רואים עליו?

נו, אז במיוחד בשבילכם הוא הכין גם את הסרטון Framing, אחרי שנפגש עם יוטיוביסט אחר, שגם לו יש OCD. למעשה כרונולוגית זה היה לפני הסרטון הראשון, אבל לא נהיה קטנוניים 😉
אותו יוטיוביסט שאל את ג’ון את השאלה שג’ון רצה גם לשאול אותו – “איך אתה מצליח להראות כל כך מאופס בסרטונים שלך?” התשובה גם היא הייתה זהה לשניהם – “עריכה”.

מכיוון שג’ון גרין הוא כזה מלך, הוא אפשר לנו הצצה לחלק של הסרטון הגולמי לפני העריכה. מדובר בכמה שניות שבהן הוא חוזר על הקטע של הפתיחה שוב ושוב ושוב, כשבעיניו רואים את התסכול ההולך וגובר. לי אישית כאב להסתכל על זה, התחלתי לחשוב על כמה נורא זה לחיות ככה ואז הוא אומר שזה רק חלק מקטע של כמה דקות…. זה גרם לי להעריך את הסרטונים שלו עוד יותר, למרות שלא חשבתי שדבר כזה אפשרי כי הוא כבר אחד האנשים המופלאים בעיני.

גם כאן הוא מעלה שאלות גדולות יותר בנוגע לאותנטיות ולאמת האישית של כל אחד כפי שהוא בוחר להציג אותה כלפי חוץ. זאת משום שהעריכה שמה מסגרת סביב ההיבטים שהעורך רוצה להציג ומשאירה בחוץ את כל השאר. הוא מדבר גם על ההבדל בין התמונה או הייצוג של משהו לבין הדבר עצמו. הוא מנסה להזכיר לעצמו שה- OCD הוא אמנם חלק מהחיים שלו, אבל זה לא כל החיים שלו. אני חושבת שגם זה מאוד דומה לשאלות הזהות העצמית שעולות לנו בקשר להפרעת קשב – איפה היא נגמרת ואנחנו מתחילים?

אתם כבר מספיק סקרנים?

אז בואו תראו גם את הסרטון השני שלו. אחר כך תכתבו לנו בתגובות מה אתם לוקחים מכל העסק הזה 😉

עוד לא סיימנו

למעשה, כדי לתאר יותר טוב את החוויה של OCD, הוא בחר לכתוב את הספר החדש שלו “צבים כל הדרך למטה” עם דמות ראשית שיש לה הפרעה טורדנית-כפייתית. את הפרק הראשון של הספר אפשר לשמוע מפיו של ג’ון גרין בכבודו ובעצמו – בקישור הזה. מומלץ בחום.

אהבתם?

צפו גם בעדות האישית של ריק גרין על הפרעת הקשב שלו – בקישור הזה

ובפאנל מרתק של יוטיוביסטים (כוכבי יו-טיוב) בנושא בריאות הנפש – בקישור הזה


תמונה: By Pink Sherbet Photography CC BY 2.0

מאיפה אתה יודע מה שאתה יודע על ריטלין? / אבי גרייניק

אבי גרייניק הגיב לטור שכתב ליאור דיין בגנות השימוש בריטלין. אבי מספר שכשסיים לקרוא את הטור של ליאור החל בתוכו מאבק, שהוביל החלטה לצאת נגד הדברים שנכתבו באותו הטור. הוא טוען שהוא מאלה שחושבים, מאמינים ויודעים שהתרופה ריטלין היא חסד שהעניק לנו המדע – כמובן, רק לאלה שבאמת זקוקים לחסד הזה ובליווי של רופא טוב.

נשמע מעניין?

לכתבה המלאה של אבי גרייניק – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר של חלי על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע על ריטלין והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הסכנות בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה


תמונה: By Nadav Haxelman CC BY-SA 3.0

הופתעתי לגלות / גלי שני

אני חוזרת מפגישה עסקית עם מטפלת באמנות ומאמנת- שתיהן עוסקות מן הסתם בהפרעת קשב.
תוך כדי השיחה אנחנו מקשקשות, ומתברר לי שאחת מהן נוטלת טיפול תורפתי והיא מפחדת שהלקוחות שלה ידעו שהיא לוקחת כדור ובעקבות זה לא יגיעו אליה לטיפול.
מה?
אני חושבת שלא שמעתי טוב. מבקשת שתחזור שוב.
את מה? מתייבשת ?? וביקשתי שתחזור פעם שלישית!.

“כן בחריצות היא עונה “לקוחות לא יגיעו”.
חוץ מזה עסקית זה לא משתלם וזה פוגע עם הלקוחות, הם לא יודעים גם לא את דעתי, זה משאיר ופותח לי את הקהל שמתנגד לטיפול תרופתי.

אני לא מבינה. רק מרגישה התנגדות וכעס גדול שמתפשט לי בכל הגוף. אני משתפת אותה בתחושותי…

אם את מתביישת בזה?
מה זה אומר עלייך מה זה אומר עלי? ועל מטפלים אחרים?? מה זה אומר עלינו כחברה כתפיסה חברתית????

איך את מטפלת לקבלה אמיתית של הלקוח שלך שכן נוטל, מה הוא צריך לחשוב על עצמו אם את בעצמך מתביישת בזה….

היא שתקה.

אני ממש לא.

שלא מספיק התביישנו וסבלנו, לפחות אני- הרגשתי דפוקה כל הילדות, היום שיש סוף כל סוף מודעות וקבלה אני צריכה להתבייש בזה? ולהסתיר?
אנשים צריכים לדעת שטיפול תרופתי לא הופך אותך למקולקל או לא טוב. איףףףףף

גילוי נאות.
אני גלי שני מאמנת מבוגרים וילדים בעלי הפרעת קשב.
אני מאמנת מעולה! אני מעבירה תהלכים משמעותיים, יש לי קבלות ממתאמנים מדהימים שעברו תהליך אצלי. מתאמנים שלוקחים כדור, ומתאמנים שלא לוקחים כדור.
זה בכלל לא האישו!

וכן אני עצמי ואנכי נוטלת כדור כשאני צריכה.
זה הופך אותי למאמנת לא טובה? לא מקצועית או לא קשובה?
חד משמעית
לא.

אדם כל אדם שנוטל טיפול תרופתי אינו צריך להתייבש בזה.
זה יכול להיות איש לגמריי זה לגמריי מובן
אבל זו בטח לא בושה והסתרה
ומי שחושב אחרת
אז חבל.
חבל מאוד.

נ.ב.
קולגה יקרה ביקשתי ממך אישור לעלות פוסט כנה בעיקבות המפגש הראשוני בנינו בכדיי שתוכלי ונוכל ביחד לראות את התגובות.
שום כוונה לא לפגוע! רק לשקף מציאות.
שלך

 

אהבתם?

תוכלו למצוא פוסטים נוספים של גלי שני – בקישור הזה

ולשמוע הסברים בנוגע למיתוסים על הפרעת קשב – בקישור הזה

הסיפור שלי – התבגרות עם הפרעת קשב / יעל

זהו סיפור של ילדת קש״ר (=>קשב וריכוז), שמאובחנת עם לקויות למידה מגיל 5.

אמא שלי עבדה בחינוך מיוחד ובחרה שלא יאבחנו אם יש לי קש״ר או לא, למרות שזיהתה, כי פחדה שהמורים ״ידחפו״ לי את הכדור כל הזמן.

הייתי ילדה שמחה רוב הזמן. רק שלא זכרתי מה עשיתי לפני שעה.
כל דבר הוציא אותי מריכוז.
כל הזמן היה צורך להקפיץ את הרגל או להקיש באצבעות על השולחן.
אמא חשבה שההקלות יעזרו.

בכיתה ה׳ הייתי מתוסכלת. אמא היתה מדברת איתי והייתי מסתכלת עליה ומשתפת איתה פעולה. היינו מנהלות שיחה שלמה. ואחרי שעה הייתי חוזרת ושואלת אם בכלל דיברנו קודם ועל מה היתה השיחה.

אני מבולגנת. תמיד ההורים אמרו לי לסדר את החדר והייתי עונה שאז אני לא אמצא כלום.

עליתי לחטיבה והפסקתי להכין שיעורי בית.
הציונים נשארו אותו דבר ואני ניסיתי לקחת את עצמי בידיים.
בתקופה זו אמא שלי שלחה אותי לקורסים שאמורים היו לעזור, בינהם היה קורס מיומנויות למידה של ניצן, וכמובן טיפול פסיכולוגי בכדי להתמודד עם הקשיים. בשלב מאוחר יותר ניסיתי לעשות סדנה לניהול זמן, לצרכי לימודים כמובן – זה לא עבד. היו עוד קורסים אבל אני לא זוכרת את כולם. היחיד שעזר היה של ניצן, וממנו לקחתי את הרעיון לסדר את כל החומר בטבלאות ולא כטקסט. זה הדבר היחיד, פשוט כי לא עבדו על הדבר הנכון. לא על הפרעת הקשב, אלא על לקויות הלמידה.

בתיכון ביקשתי מההורים לאבחן אותי אבחון קש״ר. אמא אמרה שהיא לא רוצה. שלא אתמכר לכדור.

הייתי מתוסכלת. בכיתי כמעט כל יום. המורים הוציאו אותי מהשיעור אם קישקשתי במחברת כי זה הפריע להם, ואם לא הצלחתי להתרכז גם. אבל על רוב המקרים לא סיפרתי להורים.
נכשלתי בהמון מבחנים בתיכון, כולל אחד עם מפה של ישראל שהייתי צריכה לכתוב את שמות המושבות הראשונות ולמקם אותן.
התקשרו להורים שלי כל שבוע.

סיימתי בגרות מלאה, כשאני יודעת שיכולתי להגיע לציונים יותר גבוהים.
התגייסתי והייתי מכונאית. סוף סוף יכולתי לספור את הברגים. סוף סוף היה לי רעש שניטרל את ההסחות.
אז לא פלא שחיכיתי 4 שנים לפני שהתחלתי תואר ראשון.
הלכתי לקופ״ח וביקשתי תור לנוירולוג.
התאבחנתי, אבל התוצאה לא הפתיעה אף אחד.
קיבלתי את הכדור.

בשום שלב לא לקחתי אותו כל יום. רק כשהיה לי משהו חשוב או כשלמדתי.
היום – 4 שנים אחרי, חצי שנה אחרי סיום תואר ראשון, אני יכולה להגיד, זה היה שווה את זה. חבל שלא קודם.

אני יודעת היום שיכולתי להגיע ליותר. בלי הכדור למדתי לשרוד את החיים, איתו למדתי לנהל אותם.

אמנם אני שמחה שהייתה לי הזמנות לנסות להתמודד בכוחות עצמי ולהכיר את עצמי גם בלי הכדור, אבל אני גם מצטערת שלא קיבלתי אותו קודם, כי חיי היו שונים.
היום אני יודעת להצביע באיזה שלב היו צריכים לתת לי אותו. במקרה שלי לפני התיכון.

היום אני יודעת שאם הילד שלי יהיה עם קש”ר בהחלט ארצה לתת לו גם את ההזדמנות להתנסות, אבל הייתי מקפידה לאבחן אותו לפני שהחיים נותנים לו מכה בפרצוף, ולפני שהוא מבין שהוא לא באמת כמו כולם, והמוח שלו עובד אחרת.

אהבתם?

קראו גם את ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

וצפו בסרטון על איך לזהות בנות עם הפרעת קרב – בקישור הזה


תמונה: By Окс1ана CC BY-SA 3.0

אל תפחדו מהפרעת קשב, תכירו אותה / בשורה

בתור ילדה הייתי מקרה קלאסי של ילדת קש”ר (=> קשב וריכוז). לא הקשבתי בכיתה, בקושי עשיתי שיעורי בית, שכחתי כריכים בתיק, הייתי שקטה וחולמנית והמחברות שלי היוו אילוסטרציה של המחשבות שלי: מבולגנות, מלוכלכות ומלאות ציורים, שירים וסיפורים.

הבעיה?

קיבלתי מאיות.

איך זו בעיה, אתם שואלים?

ובכן, מסיבה מאוד לא ברורה, בישראל מתייחסים להפרעות קשב וריכוז כאל לקות למידה במקום כאל הפרעה נוירולוגית. התוצאה היא שילדים מחוננים עם הפרעות קש”ר היו צריכים להיות מופרעים ממש כדי בכלל להישלח לאבחון.
כשהייתי בת 12 אבי אובחן עם הפרעות קש”ר ומיד אמר “גם לבתי יש”. בכל כוחו ניסה לקחת אותי לאבחון, אך ללא הועיל. בשביל לאבחן יש צורך במילוי שאלון ע”י המחנכת, ועד סוף כיתה ח’ המחנכות שלי סרבו באופן נחרץ למלא את השאלון.
זאת למרות שלא הייתי משתתפת בכיתה אלא אם המורה היתה עושה “שגיאה” לשונית או מתמטית (כי רק אני שמתי לב לזה), למרות שהוציאו אותי מהכיתה כשלא הייתי מוכנה “להקשיב” בלי לקשקש במחברת, ולמרות שישבתי וקראתי בכיתה ספרי פנטזיה במקום תנ”ך והסטוריה.

למה?

כי עדיין קיבלתי מאיות.

כמה זה יכול להימשך?

בסופו של דבר, בעקבות המעבר שלי לפנימיה בכיתה ט’, שכנענו את המחנכת בסוף כיתה ח’ למלא את השאלון. אמרתי לה “מקסימום יגידו שאת צודקת ואין לי כלום, מה אכפת לך? גם ככה אני כבר לא אהיה פה”.
הלכנו עם השאלון המלא למרפאת התפתחות הילד הקרובה לבית ולאחר ראיון של חצי שעה אובחנתי עם הפרעות קש”ר.
סיימתי תיכון בהצטיינות בזכות הקונסרטה. אפילו עזרתי לחברה לגשת לאבחון אחרי שהיא התקשתה ב5 יח”ל מתמטיקה “כי המזגן והפלורוסנט מפריעים לי לחשוב”.
במהלך התיכון גם נתקלתי בנערות עם לקויות למידה שקיבלו ריטלין בלי סיבה מלבד הלקויות שלהן. הן אובחנו באופן שגוי עם הפרעות קש”ר והתלוננו בלי סוף על כאבי הראש והעייפות שהריטלין עושה להןם “סתם”. הן קראו לזה סם, ואני קראתי לזה תרופה.

הסיפור שלי לא נגמר כאן.

5 שנים לאחר סיום התיכון, אחרי שעבדתי ללא קונסרטה, התחלתי ללמוד.
ניסיתי להתחיל בלי קונסרטה, אבל כשהגיעה תקופת המבחנים הראשונה ואיתה הנכשל הראשון, הבנתי שאני צריכה את זה כדי ללמוד. אז ניסיתי לחדש את המרשם.
הבעיה? האבחון “פג תוקף”. אני צריכה לשלם אלפי שקלים למכון, או למצוא רופא משפחה עם התמחות בהפרעת קש”ר (שהם קשים להשגה). נוירולוגים לא רצו לחדש לי את האבחון ללא אישור פסיכיאטר בגלל הפרעת חרדה שהופיעה בשנים האחרונות, והתור הקרוב לפסיכיאטר הוא בעוד חצי שנה.
לא וויתרתי. קיבלתי 20 כדורים של ריטלין לתקופת המבחנים ההיא (שבזכותם עברתי עם ממוצע מעולה), והתחלתי לנסות להשיג תור לאחת מ3 רופאות המשפחה שעוסקות בהפרעות קש”ר בסביבה שלי.
הראשונה שמה אותי ברשימת המתנה (ולא חזרה אלי עד היום), השניה מעולם לא ענתה, ולשלישית הצלחנו להשיג תור רחוק. בסופו של דבר, ממש בנס, השגנו תור ממש שלושה שבועות לפני סוף הסמסטר והנה סוף סוף הקונסרטה בידינו.

הפרעת קשב עלתה לכותרות

התקשרות היום מלאה בסיפורי זוועות על שימוש לרעה בתרופה, אבל הבעיה שלנו בארץ היא לא הריטלין עצמו. אין שום בעיה עם הטיפול התרופתי של הפרעת קשב ברגע שהוא ניתן לאחר אבחון מקצועי מלא ובפיקוח רפואי על פי חוק.
הבעיה שלנו היא חוסר הבנה של ההפרעה, ותפיסה שלה כ”לקות למידה” במקום ההפרעה הנוירולוגית שהיא הפרעת קשב וריכוז.

בקשה אישית!

אנא מכם, אל תשלחו רק ילדים שקשה להם ללמוד לאבחון. שימו לב האם הבעיה כאן היא באמת בקשב והריכוז, או שמא הבעיה בחוסר מוטיבציה או באמת בקשיי הבנה. בדקו האם יש בעיות בתחומים אחרים? היעזרו באנשי מקצוע ואספו מידע אמין.
הריטלין הוא לא הבעיה. הריטלין הוא גם לא הפתרון.
הבעיה היא אבחון יתר ומידע שגוי, והפתרון הוא תשומת לב ומחקר נכון.

זכרו:

הפרעת קשב היא לא לקות למידה וייתכן שכלל לא תפגע בציונים. לא צריך לדעת אם יש או אין הפרעת קשב כדי להפנות לאבחון, מפנים לאבחון כשיש חשד כדי לאמת או לשלול אותו.
ילד מחונן שלא מוכנים לאבחן אותו נופל בין הכיסאות.
אל תהיו אלה שמונעים תרופה ממי שצריך אותה.

 

 

אהבתם?

קראו את המאמר על מחוננות והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

קח את ידי ולך איתי, אני רוצה להראות לך את הפרעת הקשב שלי / My Little Villagers

אם רציתם פעם להיכנס לרגע לתוך נעליה של ילדה עם הפרעת קשב, יש לכם הזדמנות יקרה מפז.

קחו את ידה, לכו איתה. היא תוציא אתכם למסע קצר לאורך ההיבטים השונים של החיים שמושפעים מהפרעת הקשב. מההתארגנות בבוקר, התמודדות עם בית הספר, חברים למשחק ושעות הפנאי, הקשיים ו…. לא פחות חשוב מכך – האדם שמאחוריהם.

נשמע מעניין?

אז צפו בסרטון “Take My Hand” – A Child’s Perspective of ADHD ותראו את הילדה שמאחורי ההפרעה

אהבתם?

צפו גם בסרטון שמציג את ההבדל בין ילדה עם הפרעת קשב לילד בלי הפרעת קשב – בקישור הזה

ובשיר שיזכיר לכם לתת לאור הקטן שלכם לזהור – בקישור הזה

איך זה מרגיש להיות עם הפרעת קשב? / Jerry Arbs

ג’רי Jerry Arbs מנסה להסביר לנו איך זה מרגיש לחיות עם הפרעת קשב, ממש מנסה. לא ממש יוצא לו הסבר מסודר, אבל הרבה מחשבות על פופקורן ואסוציאציות שנלוות אליהו ו…בעצם – זה כל הקטע לא?

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Jerry Arbs – How A.D.H.D. Feels
ותרשמו לנו בתגובות עם מה אתם מזדהים

אהבתם?

כדאי לכם לשמוע גם את הסיפור של גלי שני – בקישור הזה

ואת הסיפור של חלי גולדנברג – בקישור הזה


תמונה: By Clever Cupcakes CC BY 2.0

בפעם השלישית שלקחתי קונצרטה / אפי זקן

בפעם השלישית שלקחתי קונצרטה הרגשתי סופרמן

לא רעב לא צמא מפוקס רגוע שקט

העמסתי :
יום עבודה, באמצע איסוף מסמכים מבנק יהב ברגל מי יכול למצוא חניה בגבעת שאול בירושלים חזרה למשרד, אירגון המסמכים וכו… מסירת המסמכים גם ברגל למקום אחר בגבעת שאול חזרה למשרד כדי לגלות שאני צריך להחליף גלגל באוטו
שמש חום איימים מזיע כמו סוס עובד כמו חמור החלפת גלגל לקחה לי המון זמן הברגים לא נפתחו ושחקתי את הראש של הצלב והמפתח של האוטו.
בגלגל ספייר היה חסר אויר ניסיתי לנפח אותו במדחס של העבודה שלא שמתי לב שנותק נשאר רק הצינור ומד הלחץ מנסה מנסה ולא מבין למה האויר בגלגל רק הולך ויורד.
עד שבא מישהו ששאל מה אני עושה והראה לי שאין מדחס חחחחח .
למזלי הוא היה טכנאי מזגנים שניפח לי את הגלגל עם גז מזגנים.
משם לתחנת דלק לרוקן את הגז מזגנים ולנפח את הגלגל בחזרה.
משם לעשות טסט לאוטו

סופרמן כבר אמרתי כל היום מתרוצץ בשמש בלי לאכול בלי לשתות

הטסט עבר בהצלחה השעה כבר 17:30 מתחיל כאב ראש.
אני בדרך הביתה גר בורד יריחו פקקים בירושלים.

בדרך הביתה עוצר בסופר לקנות כמה דברים הכאב ראש מתגבר ומתגבר מתחילה סחרחורת כמעט שנפלתי, התישבתי על ארגז באמצע הסופר וחיכיתי שהעולם יפסיק להסתובב מסביבי.
כבר לא סופרמן

אחרי כמה דקות קמתי רוקנתי בקבוק מים קניתי כמה עוגיות שמרים שוקולד.
סיימתי את הקניות הגעתי הביתה חצי כח.

בבית סיפרתי לגדול מה קרה חיים שלי הוא אמר “אבא בוא אני אתן לך כמה טיפים איך להיות עם הרטלין. זה שאתה לא מרגיש רעב או צמא זה לא אומר שהגוף שלך לא צריך את זה. אתה חייב להסתובב עם בקבוק מים ולשתות כל כמה דקות שלוק קטן. אתה חייב לאכול לפחות ארוחת בוקר לפני הכדור”

מפי עוללים

 


אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את סיפורו של קפה  – בקישור הזה

ואם כל זה גורם לכם לתהות איך אפשר לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות? כנסו לסרטון – בקישור הזה


תמונה: By Helgi Halldórsson CC BY-SA 2.0

שיחה כנה על הפרעת קשב בגילאי הבגרות / Mark Suster & Kati Morton

קתי Kati Morton ומרק Mark Suster מדברים על החיים עם הפרעת קשב בגילאי הבגרות. מרק הוא יזם, שעבד בתחום התוכנה ועכשיו הוא משקיע בטכנולוגיה חדשה.

מרק גילה שיש לו הפרעת קשב בגיל 40. כשקתי מציגה אותו כאדם עם הפרעת קשב של גילאי הבגרות הוא אומר לה – הייתה לי גם הפרעת קשב של גילאי הילדות. אני חושבת שהמשפט הזה מסכם יפה מאוד את האופי הכרוני של הפרעת קשב, אשר מלווה את האדם לאורך החיים.

הם מדברים על הצלחה והפרעת קשב עם כל ההיבטים של השילוב הזה. כבר בהתחלה מרק מתאר איך ההצלחה בעצם מנעה את האבחון שלו בגיל צעיר יותר. זאת משום שהוא סבר בטעות שלא יכול להיות שיש לו הפרעת קשב אם הוא היה תלמיד טוב ואם הוא הצליח בעולם העבודה. זו נקודה חשובה מאוד משום שזוהי אחת הטעויות הנפוצות בציבור, אשר מובילה להעצמה של הסטיגמה ולמניעה של אבחון וטיפול בגיל מוקדם. חשוב לזכור שהפרעת קשב היא לא לקות למידה, היא עלולה לבוא עם לקות למידה והיא עלולה לפגוע בתפקוד האקדמי, אבל זה לא מחייב. הפגיעה של הפרעת קשב יכולה להיות גם בתחומים אחרים בחיים ולא חייבת לבוא לידי ביטוי במסגרת מערכת החינוך או ההשכלה הגבוהה. בנוסף, כמו שמרק מדגים, אפשר בהחלט לנהל קריירה מרשימה עם הפרעת קשב.
כך שבעוד שהפרעת קשב בהחלט עלולה לפגוע בתפקוד האקדמי והתעסוקתי, הצלחה בתחומים אלו אינה סותרת את האפשרות לקיומה. הדרך היחידה לדעת אם יש לאדם מסוים הפרעת קשב או לא היא דרך אבחון מקצועי מלא על פי הקריטריונים של משרד הבריאות, כפי שניתן לקרוא – בקישור הזה.

כשקתי מתחילה לדבר על היתרונות של הפרעת קשב ועל ההיבטים שאפשר אולי לראות כ”מתנה” הוא עוצר אותה. הוא אומר שכשיש לך הפרעת קשב אתה מודע להיבטים שאתה לא מרגיש טוב איתם. הוא מדבר על הקושי הידוע להשלים משימות, אבל מעלה את התסכול במצבים שבהם כבר הושלמה 80% מהעבודה אבל פשוט אי אפשר לגמור אותה. הוא מדבר על זה שיש לו 15 כרטיסיות פתוחות שכל הזמן עוברים ביניהן בלי לזכור על מה צריך לעבוד בכלל. הוא מבהיר שלמרות שהיה תלמיד טוב הוא כן תוייג כילד בעייתי. הוא היה הסיוט הכי גרוע של כל מורה משום שהציונים שלו היו טובים, אבל ברגע שהוא הבין לא הייתה לו סבלנות לחכות לשאר הכיתה והוא התחיל להפריע לשיעור ולחבריו ללימודים. הוא מדבר על ביקורים תכופים במשרד המנהל בעקבות הדברים האלו.

לצד כל אלו הוא הסביר איך מצא דרכים להסתדר. איך עזר לכל הצוות המנהלתי עם המחשבים, מה שעזר לו להתחבב עליהם למרות כל הצרות שעשה. אבל זה עדיין לא גרם לו להרגיש טוב עם עצמו. לכן הוא הרגיש הקלה כל כך גדולה כשקיבל את האבחנה שסיפקה לו הסבר למקור הקשיים שחווה. לסרטון של ריק גרין שממחיש את החוויה של קבלת אבחנה בגיל מאוחר כנסו – לקישור הזה.

קתי מתארת מהצד המקצועי את הפער בין התיאור היבש של הפרעת קשב ב- DSM, לבין המציאות היום יומית של האנשים שחיים איתה. בתגובה הוא מספר לה מה ההשלכות של האפשרות להתרכז רק בדברים שמעוררים עניין ומעורבות אישית, איך זה משפיע על התנהלות במסגרות, בישיבות וביחסים אישיים.

הוא מדבר על הטיפול התרופתי ועל החשיבות של התאמה אישית. מעבר לכך שלאנשים שונים מתאימים דברים אחרים, לאותו אדם יכולים להיות צרכים שונים בנסיבות שונות. לכן הוא מוסיף גם את הצורך בהתאמה עבור סוג הפעילות וההקשר שלה, זאת בהתחשב בהשלכות של הפרעת הקשב של אותו אדם במצבים שונים.

חלק ראשון

צפו בחלק הראשון של הסרטון  Adult ADD an honest discussion w/ Mark Suster & Kati Morton ואל תשכחו להמשיך גם לחלק השני 😉

 

חלק שני

והם ממשיכים לדבר – האזינו גם להמשך השיחה 🙂

אהבתם?

צפו בהסבר של ברקלי על מדוע הפרעת קשב אינה מתנה – בקישור הזה

ובפאנל שקתי הנחתה בווידקון בנושא בריאות הנפש – בקישור הזה


תמונה: By allen watkin CC BY-SA 2.0

אני צריך צבע / ג’ים קארי

בסרטון הזה ג’ים קארי Jim Carrey מספר על החוויה האמנותית שלו ועל ההתפתחות שלה לאורך החיים. אמנם אנחנו מכירים אותו בעיקר כשחקן, אבל מסתבר שהאדם המוכשר הזה גם כותב, מצייר ומפסל!

הוא מספר איך הציור והפיסול עוזרים לו להביע את עצמו ומסייעים לו בהתמודדות מול אתגרי החיים. הוא מתאר בשמחה גדולה גם את תחושת החופש שהוא מקבל מתהליך היצירה. לדעתו השורה התחתונה של כל צורות האומנות היא אהבה. אנחנו רוצים להראות את עצמנו ולהרגיש שמקבלים אותנו כפי שאנחנו. הוא אוהב לחיות האמנות שלו היא ראייה לכך.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Jim Carrey: I Needed Color וספרו לנו בתגובות מה דעתכם

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את הקליפ “זה האור הקטן שלי, אתן לו לזרוח” – בקישור הזה

ואת הסרטון על תהליך היצירה – בקישור הזה


תמונה: By Roypack CC BY-SA 3.0

פאנל בריאות הנפש VidCon 2017 / How to ADHD

ג’סיקה המלכה שלנו הייתה ב- VidCon, שהוא כנס שנתי גדול מאוד של יוטיוביסטים (אנשים שמעלים סרטונים ליוטיוב). היא השתתפה במספר פאנלים של בריאות הנפש, כדי להסביר על הפרעת קשב ולספר את הסיפור האישי שלה. למרות שאובחנה בגיל צעיר יחסית, היא מצאה שגם בגיל 30 היא עדיין נאבקת עם הפרעת קשב. היא החליטה ללמוד כמה אסטרטגיות, לשים אותם במקום שבו הן לא ילכו לאיבוד ועל הדרך למה לא לפרסם אותם ברשות הציבור למקרה שהם יהיו שימושיים גם לאנשים אחרים. וכן, הם שימושיים מאוד! כדי להתרשם מהסרטונים שהיא מעלה – לחצו כאן. וכדי לשמוע את סיפור החיים שלה – לחצו כאן.

הכירו את כל המי ומי

היו שם עוד כמה אנשים מעניינים מאוד והשיח ביניהם מרתק. במיוחד אהבתי את הזוויות השונות של כל אחת ואחד מהם ואת הדרך שבה הם מתייחסים לנושא במסגרת הפעילות שלהם. אז הנה קצת יותר מידע כדי שיהיה לכם רקע:

האנה הארט Hannah Hart היא יוטיוביסטית נפלאה בפני עצמה, שהתפרסמה בזכות סדרת הסרטונים  My Drunk Kitchen. בסרטונים שלה היא חולקת חוויות אישיות מהחיים שלה ובאיזשהו שלב היא שמה לב שחלק גדול מהם עוסק בנושאים של בריאות הנפש. היא עוסקת מעט גם בהפרעת קשב לאחר שקיבלה אבחנה בגיל 26, אך זה אינו הנושא המרכזי שלה. עם זאת, היא וג’סיקה חופשי מריצות שם דחקות על התגובות של רופאים ובתי מרקחת בכל פעם שבאים לחדש ולממש מרשם לתרופות של הפרעת קשב 🙂

היוטיוביסטית הקומיקאית Hartbeat בחרה לשתף בסכיזופרניה שלה רק אחרי שהתבססה מבחינה מקצועית.

קונר Connor Manning התחיל לעשות סרטונים מצחיקים ובהדרגה החל לדבר גם על הרגשות וההתמודדות האישית שלו. הוא עוסק בנושאים כמו להט”ב, בריאות הנפש ועוד.

קתי Kati Morton היא המנחה של הפאנל ואשת המקצוע היחידה על הבמה 😉

תומסקה TomSka המלך שהוא קומיקאי ויוצר משובח במיוחד כבר וותיק גם ביוטיוב וגם בפאנלים מסוג זה. הוא מדבר על התהליך החברתי של נורמליזציה של השיח אודות בריאות הנפש, מתוך התבוננות בתהליכים דומים שעברו נושאים אחרים שבעבר לא היה נהוג לדבר עליהם באופן גלוי. הוא מעלה את הדילמה בין הרצון לשתף ולעורר מודעות לבין הסכנה ברומנטיזציה של בעיות רגשיות.

שימו לב:

יושבי הפאנל מדגישים שהם אנשים פרטיים שחולקים את החוויות האישיות שלהם. לכן מה שנכון עבורם לא בהכרח נכון לאנשים אחרים וכל אחד צריך למצוא מה עובד עבורו. הם מדברים על החשיבות של פנייה לאנשי מקצוע וקבלת טיפול.

נשמע מעניין?

אז… צפו בסרטון How to ADHD Talks Mental Health VidCon 2017 FULL VIDEO ושתפו אותנו בתגובות מה דעתכם על הפאנל הזה 🙂

אהבתם?

צפו בסרטון של האנה על איך להיות פרודוקטיביים – בקישור הזה.

ובסרטון המשותף של קתי ותומסקה על דיכאון – בקישור הזה


תמונה: By Gage Skidmore CC BY-SA 2.0

סיפורו של קפה / ורד בן גיאת

קמה בבוקר.
צריכה (!!!) קפה.
מגיעה למטבח. מבולגן.
פותחת את המקרר – אין חלב.
טוב, נשתה בלי.
פותחת את הקופסא של האספרסו – נגמר.
טוב, אין ברירה. צריך ללכת למכולת.
מוצאת מכנסיים וחולצה נקיים בערימת הבגדים שצריך לקפל ולהכניס לארון.
יוצאת מהבית.
שוכחת את הארנק.
חוזרת הביתה לקחת את הארנק.
מגיעה למכולת.
4 מעברים בסך הכל במכולת.עברתי 3 פעמים ליד הקפה ולא ראיתי אותו.
נמצאה האבדה. עכשיו חלב.
מזל, אחת העובדות שם. יש חלב!!!!
חוזרת הביתה.
מניחה את הדברים המטבח. מניחה את התיק במקומו (ישששש!!!!).
מתיישבת ללמוד.
נזכרת שרציתי קפה.
הולכת למטבח להכין קפה.
שוטפת את המוקה של האספרסו.
המממ. הכיור קצת סתום.
ממלאת את המוקה בקפה (הצלחתי לפתוח את הקופסא בלי שחצי מהקפה יתעופף לו במטבח!!!).
הממממ. הכיור סתום.
מניחה את הקפה.
לוקחת כפפות חד פעמיות (שונאת תחושה של מים בידים).
מנקה את הכיור.
ממלאת את המדיח.
הולכת ללמוד.
העיניים נעצמות.
נזכרת שרציתי קפה.
חוזרת למטבח.
שמה את הקפה על הכיריים.
מחכה ליד הקפה, שלא אשכח אותו על הכיריים (אין מגעיל יותר מאספרסו שרוף!).
מפעילה מדיח.
מתחילה לצאת מהמטבח ונזכרת בקפה (מתחיל להריח).
מחפשת את הכוס האהובה עלי.
במדיח.
לוקחת כוס אחרת.
הקפה מוכן.
מוזגת את הקפה ומוסיפה קצת חלב.
אופס, קצת יותר מדי.
מנסה ללכת בלי לשפוך את הקפה.
כמה טיפות בכל זאת צנחו.
מניחה את הקפה באמצע המסדרון והולכת לנקות את הרצפה.
חוזרת לחדר ומתיישבת ללמוד.
איפה הקפה?
חוזרת למסדרון ולוקחת את הקפה.
מניחה על השולחן, בלי לשים לב שמתחת יש עט.
רבע מהקפה נשפך על השולחן ועל הרצפה.
מוצאת מגבת (בערמת הכביסה שמחכה לקיפול), מנקה את השולחן (לפני שגם כל הסיכומים יהיו בטעם ובצבע קפה), הרצפה ואותי.
מניחה את הכוס.
מתיישבת.
לוגמת.
אההה.
סוף סוף.
השעה רק 10 בבוקר?!?!?!

 

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את הסיפור של אפי זקן – בקישור הזה

ואת הסיפור של הדר אברמוביץ – בקישור הזה


תמונה: By Takeaway CC BY-SA 3.0

לגלות בגיל 29 שסבלת כל החיים מהפרעת קשב / גלי שני

גלי שני היא מאמנת להפרעת קשב, מורה לתיאטרון , בימאת ו.. כותבת תור שבועי, מנגישה את שפת הפרעת הקשב ויוצרת המופע “נזרקת לצדדים”.
בתוכנית רק בריאות עם ד”ר אסנת ולפיש גלי מספרת את הסיפור האישי שלה על ההתמודדות עם הפרעת קשב.

שימו לב שבאמצע הכתבה מופיע קטע מהמופע של גלי מתוך המפגש של הקהילה שלנו “ערב שכולו קשב” שהתקיים במדיטק שבחולון בשנת 2016.

אז יאללה, צפו בכתבה ותפרגנו בתגובות:

אהבתם?

לקטעים נוספים מתוך ההצגה של גלי שני – לחצו כאן

לסרטון הסבר על הפרעת קשב בגילאי הבגרות – לחצו כאן

הפרעת קשב – איך אפשר לחיות עם זה? / How to ADHD + Dr. Ned Hallowell

ג’סיקה המהוללת מראיינת את נד הלוול Dr. Ned Hallowell ונותנת לכם הזדמנות להיות זבוב על הקיר בשיחה של שני אנשים עם הפרעת קשב, על הפרעת קשב.

נשמע מגניב?

הם מדברים על חוסר הביטחון והפחדים שמאפיינים אנשים עם הפרעת קשב, על הצורך למצוא את דרך הזהב שבין פזיזות לפחד משתק ועל תסמונת המתחזה. נד ממליץ לנו לא לפחד לבד, לעשות “בדיקת מציאות” ולשים לב גם לדברים הטובים שאנחנו מצליחים לעשות.

ג’סיקה העלתה את הרגישות של אנשים עם הפרעת קשב ואת שני הצדדים של המטבע הזה. נד אומר שצריך להכיר בתכונה הזו על מורכבותה. הוא ממליץ ליהנות מהיתרונות שלה ובמקביל למצוא דרכים לרפא את עצמינו מהפצעים שאנחנו אוספים לאורך הדרך, בעקביות הצדדים הפחות נעימים של אותה הרגישות. לטענתו הדרך הכי טובה להתמודד עם זה היא באמצעות קשרים חיוביים, חמים ותומכים מכל סוג – זה יכול להיות משפחה, בני זוג, חברים, חיות מחמד, טבע, חוויה רוחנית, אידאולוגיה ואם אפשר כולם ביחד. עם זאת הוא מבחין בין הכמויות הגדולות של קשרים שטחיים שמאפיינות את עידן המידע והרשתות החברתיות, לבין הכמות המצומצמת יותר של קשרים חזקים ועמוקים יותר.

נד אומר שהעצמאות (Independence) היא לא מטרה שכדאי לשאוף אליה משום שהיא בלתי אפשרית. במקום זאת הוא ממליץ על פיתוח יחסים חיוביים, שוויוניים ובונים של תלות הדדית (Interdependence) שבהם כל צד גם תורם וגם נתרם. זאת להבדיל ממערכת יחסים מסוג Codependency שבה אחד הצדדים מאפשר או תומך בהתנהגות לא בריאה של הצד השני. הוא מציין גם שלאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה לסוג הפחות בריא של יחסים, אז תזהרו מזה…

כמובן שאי אפשר בלי לדבר על יצירתיות, יזמות וכל מיני דברים טובים כאלו.

נד מדמה הפרעת קשב למכונית פרארי עם בלמים של אופניים. אני מוסיפה לדימוי הזה גם אי סדירות של אספקת הדלק – עכשיו נסו לנסוע עם זה!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון How to ADHD with Special Guest Dr. Hallowell!!!! ותכתבו לנו בתגובות למה אתם התחברתם.

אהבתם?

צפו בסרטון של ItsRadishTime “זה האור הקטן שלי, אתן לו לזרוח” אם אתם צריכים בוסט קטן לתעוזה שלכם – בקישור הזה

ובסרטון של אותו הצמד על עולם העבודה – בקישור הזה

בכח הרצון – יחיאל ספקטור / shlomi biton + חן ספקטור

אני מאוד מתרגשת להציג לכם את הדוד היקר והמשובח שלי – יחיאל ספקטור, שכמוני וכמו רבים וטובים מהמשפחה שלי הגיע לעולם עם השילוב של לקות למידה והפרעת קשב. הוא איש צנוע בצורה שנדיר לראות בימינו ולכן הייתה חייבת להיות סיבה מאוד מאוד טובה כדי שהוא יסכים להתראיין ככה.

המסר שלו לדור הבא הוא פשוט וברור:

“המקומות שאתם חזקים – לתפוס בשתי ידיים”

אני הייתי מעורבת בשלבים הראשונים של הקמת מרכז הלמידה בשדרות, שהוא מטפח כמו שרק הוא יודע. לכן הייתי עדה ממקור ראשון לנחישות שלו מול כל אנשי החינוך שלא להסתפק רק בהוראה מתקנת, אלא לחשוף את הילדים לריבוי נושאים לא לימודיים, כדי “לתת להם אפשרות להגיע למשהו שהם כן אוהבים, שיצא להם טוב ושמרגישים בו בנוח”.

אחרי שתראו את הסרטון תבינו למה אין שום אפשרות לסרב לאדם הנפלא הזה, גם כשהוא מבקש ממני להגיע לשדרות מחיפה כדי לתת יעוץ.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו גם כדי לשבח כאן את יהודית דהן – המנהלת של המרכז, שלקחה על עצמה את הפרויקט הזה עם כל הקשיים והמורכבות שלו והרימה אותו מתוך שיתוף פעולה נהדר עם בתי הספר ואנשי החינוך בעיר, ברוח קהילתית ואידאולוגית עם אהבה עצומה לילדים.

אם מגיל קטן נקפיד ללמד את כל הילדים לחפש ללא הפסק את הדברים שהם טובים בהם ואת הדרכים שלהם “לעשות מעצמם משהו”, במיוחד מהמקום שבו קשה ולא מצליח נוכל לתת להם את הכוח, הרצון והחדווה לגלות ולהפתיע את העולם 🙂

שיהיה לנו בהצלחה!

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז של חלי גולדנברג – בקישור הזה

ואת הסיפור האישי של ראש העיר של חולון מוטי ששון – בקישור הזה

 

ילדה קטנה / Faith Marie

פיית’ מתארת בשיר החד והכואב שלה שלה Little Girl את החוויה האישית שלה לנוכח הדרישות המסורתיות מילדות קטנות בחברה שלנו. השיר הזה לא בהכרח נכתב על הפרעת קשב, אבל בהחלט יכול לשקף את הקושי לעמוד בציפיות של הסביבה.

מתוך השיר:

“החברים שלי אומרים שלי שאני נסחפת יותר מידי
לפעמים אני יורקת כשאני מדברת כי יש לי כל כל הרבה מה להגיד
לא נראה שהם שומעים אותי, אבל זה בסדר
זאת לא אשמתם הראש שלי עובד שעות נוספות ללא שכר”

נשמע מעניין?

צפו בשיר ובקליפ המדהימים, אם הזדהיתם תעבירו הלאה והפיצו ברבים

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את השיר “אני לא ילדה של כיסא” – בקישור הזה.

ואת סרטון ההסבר על דברים שלא צריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה.

 

על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע למידע אודות הפרעת קשב / חלי גולדנברג

חלי מביעה את כעסה על שדרן ‘103FM’ שי גולדשטיין שהשווה בין ריטלין לסמים – “התועלת של התרופה והשקט שהיא מביאה שווה הכל”

מתוך השידור

“אם יש משהו שאני שמחה שקרה בחיים שלי זה שאובחנתי בגיל 45. אני מצרה על הילדות שלי צער גדול, איך אף אחד לא הבין איך הילדה המבריקה הזאת לא מצליחה לסתום את הפה, לא מצליחה להבין דף בהיסטוריה, איך היא מבריקה במקומות מסוימים, איך היא לא מבריקה במקומות אחרים.”

“אני כועסת על אנשי תקשורת שלא זוכרים שיש להם כוח והם לא זוכרים שמה שהם אומרים בכל רגע יכול להשפיע על הרבה מאוד אנשים.”

“הקלות הבלתי נסבלת של לדקלם ‘ריטלין זה סם, אתם מסממים את הילדים שלכם’ הורים לא נותנים לילדים שלהם ריטלין לפני שהבטן שלהם מתהפכת… כשאתה עושה את החשבון של המחיר שאתה משלם ושל התועלת שאתה מפיק – לגדל ילד שמצליח להשתמש ביכולות שלו ולהראות את הדברים הטובים שלו, להצליח באיפה שהוא יכול ולא ילד שמרגיש מטומטם לפעמים ואוויל לפעמים ומוזר…. שאומרים לו ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ וכל היום דופקים לו את הראש ‘די’ ‘די’ ‘די’ והוא עומד מול ספר ולא מצליח להבין לא כי הוא לא נורא חכם, אלא כי הוא חי עם הסמיכות פוך האלו שהפרעת קשב מציפה אותו בהן. העובדה שאנשים לא מבינים את זה ואנשים עם השפעה… זו בושה וחרפה.”

לשמיעת ההסבר המלא בתכנית הרדיו – לחצו כאן.

מקורות מידע נוספים

על החוויה האישית של חלי גולדנברג תוכלו לקרוא בבלוג שלה “הפרעת קשב, עדות אישית” – בקישור הזה
או לשמוע את ההרצאה שלה “שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז” – בקישור הזה

לקריאת הצהרת הקונצנזוס הבין לאומית בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר של ריק גרין אודות האבחנה של הפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר על מיתוסים אודות הפרעת קשב – לחצו כאן

 


תמונה: By Shunichi kouroki CC BY 2.0

אֲנִי לֹא יַלְדָּה שֶׁל כִּסֵּא / שׁוּלַמִּית הַרְאֶבֶן

מה נעשה?
שואלת הילדה את אביה כשהיא מכריזה שהיא לא ילדה של כיסא.

משם היא ממשיכה להסביר למה כיסא לא מתאים לה
ולמה מגוון של מקומות ישיבה אחרים דווקא כן.

היא מגיעה בעצמה למסקנה שכיסא לא נחוץ לה
ובכל זאת חותמת את השיר השאלה – “אז מה נעשה?”…

למילות השיר – לחצו כאן

 

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את השיר של ציפיטפוט – בקישור הזה

ולזכור שאתם מושלמים איך שאתם – בקישור הזה


תמונה: By Marjolein CC BY 2.0

איך זה מרגיש לקבל אבחנה של הפרעת קשב בגילאי הבגרות? / How to ADHD

המודעות להפרעת קשב הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות. משום שבעבר לא הייתה מספיק מודעות הרבה מבוגרים עם הפרעת קשב לא אובחנו בילדותם. לעתים קרובות מבוגרים עם הפרעת קשב מפנים את עצמם לאבחון, לאחר שנתקלו בתיאור של הפרעת קשב וחשו הזדהות רבה. סיבה נפוצה נוספת לאבחון מבוגרים טמונה באופי הגנטי של הפרעת קשב. כלומר, מבוגרים רבים ניגשים לאבחון בעקבות אבחון של ילדיהם.

אחת התופעות השכיחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שקיבלו אבחנה בגיל מאוחר היא אבל על החיים שהיו יכולים להיות. לא כולם חווים את זה ומי שלא, הרוויח. למי שכן, זה יכול להיראות מוזר מאוד, משום שקשה להבין מדוע כשסוף סוף דברים מתחילים להשתפר העצב בא ומציף את ההוויה בצורה כל כך חזקה וכוללת. לכן חשוב מאוד לדעת שזהו תהליך טבעי, שיש לעבור אותו ולעבד אותו לפני שיהיה אפשר להמשיך הלאה ולבנות את החיים החדשים. אמנם חייבים לעבור את זה אבל מומלץ לא לבד. דברו עם אנשים שקרובים אליכם כמו חברים ומשפחה, הצטרפו לקהילת הפרעת קשב שלנו ובמקרה הצורך לא לחשוש לפנות לאנשי מקצוע כדי לקבל את התמיכה הרגשית ואת הכלים הנחוצים להתמודדות בריאה, חיובית ומקדמת. לפעמים צריך לבכות קצת על החלב שנשפך, להקל על המועקה שבפנים, לאזור כוחות, לקום, להביא את הסמרטוט או להיזכר במשהו אחר בדרך 😉

ג’סיקה אובחנה בגיל 12, לכן לצורך הכנת הסרטון הזה היא פנתה לעזרתו של Brett Thornhil שאובחן בגיל 43 כדי לשמוע על החוויה שלו. הוא מספר על התהליך במבט של 7 שנים לאחור ממרום גיל היובל שלו 🙂

הוא מדבר על חוויות רגשיות שליוו אותו לאורך השנים כמו תסמונת המתחזה והמאמצים העצומים הכרוכים בתפקוד היום יומי, על הבדידות של אנשים עם דפוסי חשיבה ייחודיים, על שלבי האבל האישיים שלו, על ההתמודדות עם התגובות של הסביבה ועל המסע שהוא עבר כדי ליצור לעצמו חיים חדשים לאור האבחנה והמודעות החדשה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What it’s Like to be Diagnosed with ADHD as an Adult ותגידו לנו מה דעתכם בתגובות

אהבתם?

אם כן, כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ריק גרין על הנושא – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש להיות סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Noemi Nuñez CC BY-SA 2.0

קוף-הסיפוק המיידי / Tim Urban + Humble The Poet

הפוסט הזה עוסק בנושא הדחיינות והוא מחולק לשני חלקים שמשלימים אחד את השני.

  1. בסרטון הראשון, טים אורבן לוקח אתכם למסע בתוך ראשו של הדחיין. במסגרת הרצאת TED מדהימה הוא מציג לנו את הקונספט של קוף-הסיפוק המיידי (The Instant Gratification Monkey) ו…. את הצרות שנלוות עליו 😉
  2. בסרטון השני המבל המשורר מציג את הנושא בדרכו המשעשעת ומסביר איך אפשר להתמודד עם אותו קוף חסר הסבלנות 🙂

רוצים לדעת מיהו אותו קוף מסתורי?

צפו בסרטון The Instant Gratification Monkey ותקשיבו להסבר המלא

רוצים לדעת מה לעשות עם הקוף הזה?

צפו בסרטון How To Beat Procrastination ft. LazyRonStudios & Kyle Hatch והשכילו קצת בדברי חוכמה ורוח שטות 😉

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את המחזמר על דחיינות – בקישור הזה

ו…. את ההסבר על מעגל הקסמים של דחיינות וחרדה – בקישור הזה


תמונה: By John Snape CC BY-SA 3.0

ערב שכולו קשב – פתיח עם ראש העיר מוטי ששון

קבלו את ראש העיר של חולון מוטי ששון, בנאום הפתיחה המרגש שלו במפגש הרביעי של קהילת הפרעת קשב בחולון – ערב שכולו קשב.

מוטי התרגש מאוד מהאווירה במפגש ושיתף את הקהל בחוויה האישית שלו. הוא הציג את האידאולוגיה שלו בנושא, שיתף בסיפורים מהחיים ודיבר על הפעילות שלו למען הורים וילדים עם לקות למידה והפרעת קשב.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון והקשיבו לסיפור המלא 🙂

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההרצאה של שלומית מאותו הערב על האבחון בשירות ההורה – בקישור הזה

ואת ההצגה של גלי שני “נזרקת לצדדים” מהמפגש הראשון שלו – בקישור הזה

מונולוגים של ניירת / חן ספקטור

אוקי, אז הגעתי למסכנה כבר לפני כמה חודשים שכדאי שאעשה סדר בניירת ואקפיץ לרואת החשבון שלי את כל המסמכים.
הסכמתי עם עצמי רבות על נחיצות וחשיבות הנושא, אבל משום מה הפעילות עצמה סרבה להשתלב בלו”ז יומי כלשהו ותמיד נתנה לי תחושה כוזבת שאוטוטו זה יסתדר.
במשך שבועות על שבועות העברתי בהקפדה את התזכורת שלה ביומן למרחק של 2-4 ימים קדימה. לא יותר. הרי אם זה היה בשבוע ומעלה זה באמת נקרא לדחות, ככה רק “ארגנתי את הלוז של הימים הקרובים בצורה יותר נוחה” והחיים הסכימו.
עד ש… לפתא פתעום (או הפוך עם ה-ע-א למרות שבארמית או משהו זה אותו שורש, נשבעת! אפילו בדקתי)
בכל מקרה,
באופן חד משמעי ונחרץ הגעתי למסכנה שאכן היום זה היום, כי בינתיים הצטברו כמה דברים שתלויים אחד בשני וזה מתחיל להיות בעייתי.
היה לי דין ודברים ארוך עם עצמי בנושא ואפילו סידרתי את כל המסביב כדי להוכיח לעצמי את הרצינות שלי!!!!
ו…
באמת שהתאמצתי המון, אבל הרבה המונים, במיוחד בלשכנע את עצמי לעשות דבר כזה – אתם יודעים כמה זה קשה????
אז החלטתי שההכנה הרגשית והסביבתית גזלה ממני יותר מידי אנרגיה לשעת ערב מאוחרת זו ושמחר יש יום חדש, שבו המטלה הזאת מבטיחה לי בלהט שהיא כל כך תשתלב והכל יזרום כמו מעצמו – אמן, כה יהי רצון.

 

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה

ואת הסיפור על שעה טיפוסית בלי כדור – בקישור הזה

תודה שטיפלת בי – סרטון חובה להורים בתחילת הדרך / How to ADHD

בסרטון מרגש עד דמעות, ג’סיקה פונה אל אמא שלה ומודה לה על שהשכילה לשים לב שמשהו אצלה לא בסדר, לקחת אותה לאבחון ולהתאים לה טיפול. היא מודה לה שלא פחדה מכל המיתוסים סביב הפרעת קשב, לא הושפעה מהסטיגמה בציבור או מהמידע המטעה בתקשורת והתעלמה מכל המבטים השופטים. ג’סיקה מודה לאמא שלה על שהקשיבה לה כשהיא סיפרה שהיא מתקשה, על כך שהיא שמה לב שהיא שונה מילדים אחרים, על שאפשרה לה להבין את המקור לשונות זו ובכך להסיר מכתפייה את תחושת האשמה. היא מודה לה שלא התייחסה לטיפול התרופתי כמוצא אחרון וחזרה שוב ושוב לרופא עד שמצאו עבורה את המענה המתאים ביותר.

ג’סיקה מעידה על עצמה שבזכות הטיפול היא הצליחה יותר בלימודים בנתה את הביטחון העצמי שלה ונמנעה מבעיות רגשיות קשות ,שלעתים קרובות מפתחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שלא זכו לטיפול ולתמיכה הורית. בעיקר היא מודה לה שבכך שהאמינה לה ועזרה לה להבין את עצמה היא יכלה להיפרד סוף סוף מתחושת הבושה הנוראה.

נשמע מעניין?

תחזיקו חזק את הממחטות, צפו בסרטון What I Want to Say to My Mom, Who “Drugged” Me והפיצו לכל עבר!

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ג’סיקה על מה שקורה כשמפסיקים לקחת תרופות – בקישור הזה

ואת ההסבר על החשיבות של פיתוח חוסן עבור אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

מסיבת קשב טכנולוגית – פתיחה בהנחית חן ספקטור

קהילת הפרעת קשב וריכוז חגגה 3,000 חברים במסיבת קשב טכנולוגית בגוגל קמפוס.

אתם מוזמנים לצפות בסרטון כדי להתרשם מהאווירה במפגש ומהדינמיקה המשובחת של הקהילה שלנו. לאחר סקירה קצרה של סדר היום חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב, מציגה את עצמה ומסבירה על הרקע להקמת הקבוצה ועל העקרונות האידאולוגיים העומדים מאחוריה.

סקרנים?

אז אם בא לכם להבין קצת יותר טוב על מה ולמה כל הבלגן, אם תהיתם איך בכלל נוצר הרעיון של מסיבת קשב טכנולוגית? או אם סתם בא לכם להיכנס לעניינים בכיף – זה הסרטון בשבילכם!

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על איך לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות – בקישור הזה

ואת הקטעים מתוך ההצגה “נזרקת לצדדים” של גלי שני – בקישור הזה

נזרקת לצדדים / גלי שני

גלי שני היא שחקנית ויוצרת המופע -“נזקרת לצדדים”. מאמנת להפרעת קשב, מורה לתאטרון, בימאית ו… כותבת תור שבועי ומנגישה את שפת הפרעת הקשב.
לפני כשש שנים גלי ניסתה להסביר לחבריה לכיתת המשחק שלה מהי הפרעת קשב. תוך כדיי ניסיון וכמעט באופן ספונטני נולד המופע בו היא מציגה את הפרעת הקשב, את הלקויות השונות ואת התמודדות חייה. המופע רץ כבר שש שנים מפה לאוזן בחדרי מורים, כנסים רופאים, הורים ואנשי מקצוע שונים.

בנוסף לכל אלו היא הופיע גם במפגש קהילת הפרעת קשב הראשון שלנו, אז – קבלו אותה!

אהבתם?

תראו גם את התכנית שעשו עליה בטלוויזיה – בקישור הזה

ובשיחה כנה על הפרעת קשב בגילאי הבגרות – בקישור הזה 

מדוע לא לכולם יש רק יעוד אחד בחיים / Emilie Wapnick

אמילי מדברת ב- TED על אנשים מולטי-פוטנציאלים multipotentialites.
היא מסבירה שמולטי-פוטנציאלי הוא אדם שיש לו תחומי עניין רבים ושאיפות יצירתיות מגוונות.
למעשה, זהו מושג מקביל לאיש האשכולות של הרנסנס.

איך זה קשור אלינו?

אמנם היא לא מדברת ישירות על הפרעת קשב, אבל אנשים שכמותנו נוטים להתעניין במגוון דברים ולהשתעמם מעיסוק מרובה בדבר אחד לאורך זמן. לכן זה לא מפתיע שנרגיש אי נוחות מסוימת, בכל פעם שישאלו אותנו מהו הדבר האחד הבודד והנצחי שבו נרצה לעסוק מעתה ועד שארית חיינו… ובעצם, למה בכלל צריך לבחור?

בהרצאה תראו שיש לא מעט יתרונות למולטי-פוטנציאליים, כמו למשל: מיזוג רעיונות, למידה מהירה וסתגלנות. אלו הם כישורים שימושיים ביותר בעולם העבודה הדינמי של המאה ה- 21. אז אם אף פעם לא הצלחתם להחליט מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים – זאת ההרצאה בשבילכם 🙂

נשמע מעניין?

להסבר המלא צפו בסרטון Why Some of us Don’t Have One True Calling וכתבו לנו בתגובות מה דעתכם

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר על הפרעת קשב בעולם העבודה  – בקישור הזה

ואת הסיפור האישי של יחיאל ספקטור “בכוח הרצון” – בקישור הזה

 

ריק גרין מספר על החוויה האישית שלו עם הפרעת קשב

ריק גרין אובחן בגיל מאוחר,
בסרטון הזה הוא מספר איך הפרעת קשב השפיעה על חייו לפני ואחרי האבחון.

אחרי האבחנה, הוא הצליח להבין פתאום כל מיני דברים מוזרים שלא היו ברורים קודם בחיים שלו.
למשל, איך זה שהוא יכול ליצור תכנית טלוויזיה שלמה בשעה אחת, בעוד שנדרשים לו 4 ימים תמימים לפחות, רק כדי להתחיל לעבוד על המסים והניירת?

הוא מסביר מה דחף אותו לעסוק בהסברה ומדוע כל כך חשוב להנגיש לציבור מידע אמין וברור אודות הפרעת קשב, למשל:
“כשהילדה שלך שופכת את ליבה ואתה מוסח מהטלוויזיה בפינה של המסעדה ולא יכול להקשיב והיא עולה על זה מאוד מהר, האם אתה הולך לחשוב – מעניין אם יש לי הפרעה נירולוגית שמובילה לכך שיש לי כמויות נמוכות יחסית של מוליך עצבי מסוים? או…. האם אני אבא רע?”

ריק גרין טוען שהרבה מהסבל שחווים אנשים עם הפרעת קשב אינו הכרחי. לדעתו אפשר ורצוי להימנע ממנו על ידי מודעות לנושא, אבחון וטיפול מותאם.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Comedian Rick Green shares his personal experience with ADHD והפיצו את הבשורה!

אהבתם? נשמע מוכר?

כדאי לכם לבדוק גם את המבדק הבלתי פורמלי של ריק גרין להפרעת קשב

ואת ההסבר על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By TotallyADD CC BY-SA 4.0

סופרים קוראים – על חווית הכתיבה / חלי גולדנברג

את חלי גולדנברג קשה לתאר במילה אחת, בדיוק כמו רבים מאנשי הפרעת הקשב, היא שחקנית קולנוע, דוגמנית, כותבת ומפרסמת ספרי ילדים ופרוזה, מצלמת, מחזיקה בבלוג מוכר ובתוכנית רדיו שבועית ומשוכנעת שהיא בטלנית.

בסרטון זה חלי מספרת על תחילת דרכה ככותבת וסופרת, על החשיבות של תחושת הלגיטימציה של האדם להביע את עצמו בדרכו ועל השילוב של טקסט ותמונה.

נשמע מעניין?

לסיפור המלא צפו בסרטון “סופרים קוראים” – חלי גולדנברג:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על תהליך היצירה – בקישור הזה

ואת הסרטון על התמודדות עם ביקורת – בקישור הזה


תמונה: By Allahyarova Jaferova Vafa` s artworks CC BY-SA 4.0

איך לשרוד מבחנים / Daniel Howell – danisnotonfire

דןלאעולהבאש danisnotonfire מסביר איך הוא מתמודד עם מבחנים,
ספויילר – לא משהו…

הוא גם מסביר מה צריך לעשות וגם מראה באופן מקסים למדי למה לו (כמו לרבים וטובים אחרים) זה לא עובד 😉
אז אם אתם רוצים להרגיש שאתם לא לבד ולהעלות קצת חיוך על הפנים, זה הסרטון בשבילכם!

אהבתם?

צפו גם במדריך הכנה ללמידה למבחנים – בקישור הזה

ובשיר “עושה מבחן ועוד מבחן” – בקישור הזה


תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0

תהליך היצירה / Tiffany Shlain

הסרטון הזה מדבר על האומץ שדרוש כדי לעשות דברים חדשים ולנסות שוב ושוב לאחר שכבר נכשלת ובגדול ומול כולם… איך לא להרים ידיים בשלב המפחיד של הדבר המגניב הבא שבא לכם להציג לעולם, כי זה חלק בלתי נפרד מהדרך.

טיפני סורקת פה באופן מדויק וברור את כל שלבי היצירה
וכן, השלב המפחיד הוא אחד מהם, אבל יש עוד אחרים – מתחושת הבטן הראשונית ועד לשלב שבו צריך להחליט שסיימתם גם אם זה לא מושלם ולתת לעצמכם להנות מהפירות 😉

מומלץ בחום ומכל הלב – תהנו!

אהבתם?

צפו גם בסרטון על התמודדות עם ביקורת – בקישור הזה

ובהרצאה על אנשים מולטי-פוטנציאליים שקשה להם לבחור מה הם רוצים להיות גם כשהם כבר גדולים – בקישור הזה

מה קורה כשמפסיקים לקחת תרופות להפרעת קשב / How to ADHD

ג’סיקה מצאה את עצמה בלי תרופות להפרעת קשב וניסתה להתמודד. היא השתמשה בכל האסטרטגיות שעליהן היא דיברה בערוץ שלה How to ADHD ו….. במילים עדינות זה לא היה נעים וזה לא היה פרודוקטיבי בכלל.
היא מדברת על התפקיד החיוני של התרופות כחלק ממענה טיפולי רב תחומי ומותאם אישית לצד הסטיגמה הפוגענית סביב הנושא.

היא קוראת לנו לא נשפוט את עצמינו או אנשים אחרים על ההחלטה להשתמש או לא להשתמש בטיפול התרופתי. לכל אחד מתאים משהו אחר ואין שום דבר רע בלקבל את הטיפול האפקטיבי ביותר עבורכם או עבור ילידכם.

להסבר המלא צפו בסרטון What Happened When I Stopped Taking My Medication:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שלה “תודה שטיפלת בי” – בקישור זה

ובהצגה של גלי שני “נזרקת לצדדים” על החוויה האישית שלה עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Mosborne01 CC BY-SA 3.0

ילדות עם הפרעת קשב מול ילדות בלי הפרעת קשב / My Little Villagers

הפרעת קשב משפיעה באופן ישיר (ראשוני) בכך שהיא יוצרת סימפטומים כמו – קשיי קשב, מוסכות, היפראקטיביות ועוד. כמובן שלכל אחד יש את אוסף התסמינים שלו, שיכולים להשתנות באופי ובעצמה שלהם. הקשיים הופכים להפרעה כאשר הם פוגעים באופן משמעותית ומתמשך בתפקוד ואיכות החיים של האדם. להסבר נוסף על קביעת האבחנה של הפרעת קשב, ניתן לראות את ההרצאה של ברקלי – בקישור הזה.

אבל זה לא נגמר כאן…

למרבה הצער, ההשפעה של הפרעת קשב לא מסתכמת רק בסימפטומים והשפעתם הישירה. בדרך כלל, הסיבה היא שלסביבה יש מה להגיד על זה. יש להדגיש שהסביבה לא יכולה ליצור או לרפא הפרעת קשב, משום שזהו מצב כרוני מולד. עם זאת, תגובת הסביבה יכולה להשפיע רבות על מהלך ההתפתחות של ההפרעה לחיוב או לשלילה. למשל, הקושי בעיכוב תגובה יכול לגרום לכך שילדים עם הפרעת קשב יתפרצו בשיעור או יתקשו לחכות לתורם בשעת משחק. כשזה קורה מידי פעם לא סביר שמישהו יתרגש מזה. אבל… כשזה קורה הרבה מאוד פעמים, הסביבה עלולה לאבד סבלנות. באופן זה אנשי חינוך עלולים להשקיע פחות מאמצים באותם ילדים וחבריהם ללימודים עלולים להתרחק מהם בזמן ההפסקות.

מעבר לכך, משם שהפרעת קשב היא בלתי ניראת ורוב הציבור אינו בקיא בנושא, פעמים רבות האדם יואשם באופן אישי על דברים שלא נמצאים בשליטתו. האשמת האדם בדברים שאינו אשם בהם מזיקה מאוד, כפי שמסביר אחד העם – בקישור הזה. המענה לכך הוא הסברה שתספק לציבור מידע אמין אודות הפרעת קשב, כפי שנעשה באתר שלנו – בקישור הזה. עם זאת, למרבה הצער עדיין קיימים גורמים רבים שנותנים במה ציבורית להפצה של מידע מטעה וסטיגמטי. למידע על חלקה של התקשורת בהטעיה וההקצנה של השיח הציבורי בנושא – לחצו כאן.

ההשלכות של חוויות הכישלון והתגובות השליליות המצטברות בחיי היום יום של ילדים עם הפרעת קשב, עלולות לפגוע קשה בהיבטים החברתיים והרגשיים שלו. אלו הן השלכות משניות של הפרעת קשב והן לא נובעות באופן ישיר מהסימפטומים. איתור וטיפול בשלב מוקדם, בשילוב עם הנגשת מידע אמין אודות הפרעת קשב, יכולים למנוע או לצמצם אותן במידה משמעותית.

כל זה טוב ויפה, אבל – איך זה נראה בשטח?

בסרטון הזה ניתן לראות ילדה עם הפרעת קשב וילד בלי הפרעת קשב שעונים על אותן השאלות. אפשר להתרשם גם מהיכולת לשמור על רמת קשב תוך כדי הראיון עצמו. שימו לב להבדלים בתוכן התשובות והתמונה הכללית שמצטיירת לגביי הביטוי של הפרעת קשב בחיי היום יום יחד עם ההשלכות שלה על הדימוי העצמי.

לראיון המלא צפו בסרטון ADHD Child vs. Non-ADHD Child Interview

אהבתם?

צפו בסרטון נוסף של אותה ילדה, שבו היא מזמינה אתכם לתת לה יד ולחלוק איתה את החוויה האישית שלה – בקישור הזה

ובשיר המקסים וקורע הלב “ילדה קטנה” – בקישור הזה

על אומללת בחטיבת הביניים / ג’ון גרין

סרטון מדהים של ג’ון גרין – מומלץ לשעות משבר.

ג’ון מתאר את השנים האומללות שהוא חווה בחטיבת הביניים,
תוך כדי שהוא עובר שעות אומללות בנסיעות ארוכות (שהוא מאוד מאוד שונא)
ואז הוא מקדיש לנו ולעצמו את המשפט הבא:

The only way out is through
בסוף יוצאים מזה – אתם תתגברו, אנחנו נתגבר
לקחת אוויר ולהמשיך….
נתראה בצד השני

צפו בסרטון On Middle School Misery ואל תשכחו להיות מדהימים!

אהבתם?

כדאי לכם לצפות גם בסרטון שלו על איימת הפדיחה ו… החיים שאחרי – בקישור הזה

ועל החוויה האישית שלו עם OCD – בקישור הזה

הפרעת קשב בגילאי הבגרות / ריק גרין

ריק גרין מסביר על הפרעת קשב בגילאי הבגרות באופן כללי ומנקודת המבט האישית שלו. בחלק השני מצטרף אליו Dr. Ahmed שאמנם המבטא שלו מאתגר קצת, אבל שווה הקשבה 😉

להסברים המלאים צפו בסרטון ADHD in Adults. Yes, it’s real. Yes, you can do something about it.

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שלו על קבלת אבחנה בגילאי הבגרות – בקישור הזה

ואת השיחה הכנה על החיים הבוגרים עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Jimiunderscorejimi CC BY-SA 3.0

איימת הפדיחה ו… החיים שאחרי / ג’ון גרין

טוב, כולנו אנשים ואנשים טועים.
אבל… אנשים עם הפרעת קשב נוטים לפעמים לעשות קצת יותר פדיחות עצמיות מאחרים, כי קשב.
והחיים – הם עדיין ממשיכים, העולם – משום מה הוא עדיין מסתובב.

קבלו את גו’ן גרין המלך שמספר בגלוי לב ראוי להערכה על הפדיחה הגלובאלית שלו ועל עוד כמה פדיחות לא פחות מרשימות שהוא נזכר בהן על הדרך. הוא מדבר גם על האופן שבוא אפשר ללמוד על עצמכם ממצבים כאלו, על החשיבות של מקום שבו תוכלו להרגיש בנוח להיות עצמכם (כהפסקה מהצורך המתמיד לתחזק תדמית חברתית/ציבורית חיצונית) ועל האפשרות לעשות עם זה משהו טוב – כמו למשל סרטון יוטיוב להנאת הצופים.

אז כל מי שמזדהה שיגיד אני!
ואל תשכחו להיות מדהימים 🙂

רוצים לשמוע עוד?

צפו בסרטון MORTIFICATION וספרו לנו מה דעתכם בתגובות

אהבתם?

אם אתם רוצים לראות סרטון שמסביר למה חשוב להיכשל מהר יותר – לחצו כאן

ולסרטון על התמודדות עם כישלון – לחצו כאן

איך תדעו אם יש לכם הפרעת קשב? / nigahiga

הסרטון הזה ממחיש בדרך הומוריסטית מאפיינים נפוצים אצל אנשים עם הפרעת קשב (ADHD).
אתם מוזמנים לצפות ולראות עם כמה מהם אתם מזדהים 😉

שימו לב – בכל מקרה כדי לשלול או לאמת את החשד להפרעת קשב, יש לפנות לאבחון מקצועי מלא. להסבר על אבחון הפרעת קשב – לחצו כאן.
ובינתיים, אם אתם סקרנים צפו בסרטון How To Know If You Have ADHD

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את ההסבר על האבחנה של הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על אין זה מרגיש להיות עם הפרעת קשב – בקישור הזה

הפרעת קשב, עדות אישית / חלי גולדנברג

את חלי גולדנברג קשה לתאר במילה אחת, בדיוק כמו רבים מאנשי הפרעת הקשב, היא שחקנית קולנוע, דוגמנית, כותבת ומפרסמת ספרי ילדים ופרוזה, מצלמת, מחזיקה בבלוג מוכר ובתוכנית רדיו שבועית ומשוכנעת שהיא בטלנית.

בבלוג שלה היא פרסמה עדות אישית על החוויה שלה עם הפרעת קשב, אשר כתובה בצורה מרגשת ומדויקת עד כאב.

ציטוט נבחר:

“זה לא קשור לאהבה ולא לחיזוקים ולא להשקעה ולא לסבלנות ואפילו לא לָתוצאות – ולא להוריךָ ולא למוריךָ – אוהבים ומשקיעים ומנסים בכל כוחם….
רק אתה יודע. ילד. נער. ילדה. נערה.
יודע את האמת. את הבהלה הפנימית. השיתוק.
המשהו שעוצר אותך.
המשהו שחזק ממך.
שאי אפשר עליו.
שגם אם תנסה בכל הכוח שלך זה לא יעזור.”

 

לטקסט המלא – לחצו כאן

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון של חלי על הפרעת קשב  – בקישור הזה

ואת הסרטון על 10 דברים שרק אנשים עם הפרעת קשב יבינו – בקישור הזה

 


הערה:
על פי רוב, בפוסטים המציגים סיפורים אישיים לא מדובר באנשי מקצוע מתחום הפרעת קשב.
לכן מומלץ לקחת בעירבון מוגבל את המונחים או ההמלצות הטיפוליות ו…
פשוט ליהנות מהסיפור כשלעצמו ^_^
תמונה: By Villiamcurtis CC BY-SA 3.0

שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז / חלי גולדנברג

את חלי גולדנברג קשה לתאר במילה אחת, בדיוק כמו רבים מאנשי הפרעת הקשב, היא שחקנית קולנוע, דוגמנית, כותבת ומפרסמת ספרי ילדים ופרוזה, מצלמת, מחזיקה בבלוג מוכר ובתוכנית רדיו שבועית ומשוכנעת שהיא בטלנית.

בסרטון הזה היא מספרת על החוויה האישית שלה עם הפרעת קשב.

צפו בהרצאה המלאה:

אהבתם?

קראו גם את הפוסט המיתולוגי של חלי גולדנברג אודות הפרעת קשב – בקישור הזה

והאזינו להסבר שלה אודות האחריות של אנשי תקשורת בנוגע לשידורים ופרסומים בנושא הפרעת קשב – בקישור הזה


הערה:
על פי רוב, בפוסטים המציגים סיפורים אישיים לא מדובר באנשי מקצוע מתחום הפרעת קשב.
לכן מומלץ לקחת בעירבון מוגבל את המונחים או ההמלצות הטיפוליות ו…
פשוט ליהנות מהסיפור כשלעצמו ^_^
תמונה: By James Petts CC BY-SA 2.0

תפריט נגישות