איחורים, הפרעת קשב והתייחסות חברתית / כאן + הסברים של חן ספקטור

הזה שמאחר

בסרטון הזה יצחק מנדל מציג בצורה משעשעת אך כואבת את הקושי שלו להגיע בזמן לפגישות.

נטייה לאיחורים מרובים היא ביטוי נפוץ מאוד לקשיי ההתארגנות וניהול הזמנים של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. הקושי הזה נגרם מפגיעה בתפקודים הניהוליים, שעליהם תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה. ברמת המנגנונים הנוירולוגים, הפגיעה הזו מתרחשת בעקבות ההנמכה של הפעילות הדופמינרגית במוח, שעליה תוכלו לקרוא – בקישור הזה.

יצחק מציג את התגובות השליליות שהוא מקבל מהסביבה בעקבות האיחורים שלו ובמיוחד מהאנשים שכל הזמן מחכים שכבר יגיע…. מן הסתם זה לא נעים לכל הצדדים.

האלו שמחכים

האינטראקציה עם הסביבה היא נקודה כואבת במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, לאור האופי המורכב והשקוף של רוב התסמינים. בהיעדר הבנה על מהות ההפרעה והאופן שבו היא משפיעה על התפקוד, אנשים רבים נוטים לייחס באופן שגוי את חוסר היכולת לעמוד בציפיות החברתיות ובמחויבויות היום יום לפגם כלשהו במהות, באופי או בערכים של האדם. זו הסיבה שבמקרים רבים, ההתמודדות של אנשים עם הפרעת קשב מול הסביבה החברתית שלהם יכולה להיות הרבה יותר קשה ופוגענית מאשר ההתמודדות עם התסמינים עצמם ו…. לא בגלל שהתסמינים קלים להתמודדות….

מה הבעיה?

ייחוס שגוי של קשיי התפקוד למאפיינים אישיים של האדם בעייתי מאוד משתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה היא שהבנת הבעיה היא חצי מהפתרון. או יותר נכון, אי אפשר לפתור בעיה שלא מבינים או לא מודעים לקיומה.

לכן, ייחוס שגוי של הקשיים לדברים שלא באמת קשורים אליהם, מונע את האיתור של המקורות האמתיים. זאת משום שכשאנחנו תחת האשליה הכוזבת שאנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו לא מרגישים צורך להמשיך לחפש ממה היא נובעת.

חוסר מודעות למקור הקשיים גורם להזנחה. ברגע שלא נותנים מענה למקור האמתי לקשיים, במקרה הטוב לא צפוי שיפור משמעותי בתפקוד. במקרה הפחות טוב, הקשיים צפויים להחמיר, לגרום לצבירת פערים ולפתח מגוון מרשים של בעיות משניות.

במקביל, אם מנסים לפתור בעיה שלא קיימת – במקרה הטוב סתם נבזבז משאבים שיכולים לבוא על חשבון דברים חשובים אחרים. במקרה הרע, אנחנו עלולים לעשות נזק.

משום שכל כך חשוב לאתר את המקור המדויק לקשיים, האבחנה המבדלת, שהיא הבדיקה של גורמים אפשריים נוספים, היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחנה של הפרעת קשב. את ההנחיות של משרד הבריאות בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה. והסבר כללי על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו למצוא – בקישור הזה.

השלכות חברתיות ורגשיות

הסיבה השנייה לבעייתיות של ייחוס שגוי של מקור הקשיים למאפיינים אישיים של האדם היא הפן הרגשי-חברתי.

קודם כל, באופן כללי שמירה על קשרים חברתיים יכולה להיות אתגר לאנשים עם הפרעת קשב. תוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.

אם בנוסף על כך אנשים מקבלים את הרושם השגוי שאותו אדם מזלזל בזמן שלהם, או שלא אכפת לו מהם וכו, מן הסתם יהיה קשה עוד יותר לבנות, לשמר ולפתח את הקשרים החברתיים. על הקושי של אנשים עם בעיות שקופות להתמודד מול הסביבה החברתית תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

כשזה קורה מול דמויות סמכות, יכולה להיות לזה גם השלכה קשה מאוד על שוויון ההזדמנויות של האדם. בתחום ההשכלה זה יכול לפגוע בציונים באופן ישיר, שכן הרבה פעמים הנוכחות היא חלק מהציון. באופן עקיף יותר זה יכול לפגוע בנכונות של המרצים והמורים לסייע ולהתגמש, דווקא עבור אותם תלמידים וסטודנטים שזקוקים יותר להתאמות וליחס אישי בתהליכי הלמידה וההיבחנות.

• מידע נוסף על התמודדות של תלמידים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
• ועל סטודנטים באקדמיה – בקישור הזה

בעולם העבודה זה יכול למנוע קבלה או קידום לתפקידים מסוימים. כמו כן, זה עלול לפגוע ברמת השירות שאותו אדם יקבל מפקידים ואנשי מקצוע בכל היבט שמערב פגישות של פנים מול פנים במועד מסוים.

קיצר, זה עושה טונה בעיות בהמון מישורים.

אבל… ההיבט הבעייתי ביותר והקשה ביותר, הוא ההתייחסות של האדם לעצמו, מהרגע שבו מתחילה ההפנמה של ההאשמות הכוזבות מהסביבה. על כך תוכלו לקרוא את הדברים המרשימים של אחד העם – בקישור הזה.

אז מה עושים?

הסרטון מראה יפה מאוד מדוע חשוב להסביר לכלל האוכלוסייה את המשמעות, הביטויים וההשלכות של הפרעת קשב. הוא גם בהחלט תורם היטב את חלקו לנושא וכל המרבה הרי זה משובח. לצורך העניין, הסברים נוספים תוכלו למצוא במאגר המידע שלנו – בקישור הזה.

עם זאת, הקריאה להבנה וקבלה חד צדדיים מצטיירת בעיני כפתרון חלקי וחסר. אומנם אף אחד לא אשם בזה שיש לו הפרעת קשב, זה הרי דבר מולד שלא בוחרים בו ושאי אפשר לשנות, אבל… גם שאר האנשים בעולם לא אשמים בזה.

איך ועל מה לקחת אחריות

כאמור, אנשים עם הפרעת קשב לא אשמים בכך שיש להם הפרעת קשב. כמו כן, אי אפשר לצפות מאנשים לשלוט בדברים שלא נמצאים בשליטתם.

האם זה פותר אנשים עם הפרעת קשב לאחריות על ההשפעות של ההתנהלות שלהם על אנשים אחרים?

כמובן שלא.

האחריות נמצאת במה שכן אפשר לעשות.

למשל –

• ללכת לאבחון ברגע שעולה החשד הראשוני, כדי לברר את המקור האמתי לקשיים ולקבל הנחיות לבנייה של מערך טיפולי.
• לטפל. כאשר, חלק מהטיפול צריך לכלול גם קבלת מידע על ההפרעה וכלים לסנגור עצמי.
• להשקיע מאמץ סביר בצמצום ההשפעה של התסמינים על התפקוד ועל הסביבה החברתית.

בהקשר הזה חשוב לי מאוד להדגיש את ההשקעה של מאמץ *סביר*. הכוונה היא לא לזלזל ולא להרגיש פטורים מהתחשבות בזולת מצד אחד, אבל מצד שני, לא לבזבז את כל המשאבים ולא להגיע לשחיקה. בהתחשב בשונות הבין אישית הרבה שמאפיינת אנשים עם הפרעת קשב, האיזון הזה יהיה במקום אחר עבור כל אחת ואחד מהם. ככה שלמעשה, כל אדם עם הפרעת קשב יצטרך למצוא את הדרך שלו להגיע לשם וללמוד מה האיזון שעובד הכי טוב עבורו.

עם זאת, זה ממש ממש ממש לא דבר פשוט לעשות. הרי איזון הוא בהחלט אחד הדברים שהפרעת קשב מקשה להגיע אליו, במיוחד לאור קשיי הניהול העצמי והוויסות שהיא גורמת להם. למעשה, אנחנו יותר אנשים של “הכל או כלום”, כי זה דפוס פעולה שאותו יותר קל לתחזק קוגניטיבית בהינתן משאבים קוגניטיביים לא אמינים. כלומר, קשה לנו עם “דרך הביניים” או ה”בדיוק”, שמצריכים שימוש הרבה יותר אינטנסיבי בזיכרון העבודה שנפגע בהפרעת קשב. על החשיבות של זיכרון העבודה להתנהלות בעולם תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

אם אתם רוצים קצת יותר להמחיש את זה, תחשבו על מצב שבו צריך לקחת בחשבון בזמן אמת את כל השיקולים הרלוונטיים כדי להחליט האם כדאי או לא לוותר על ארוחת הצהריים בשביל לא לאחר למישהו, או כדי למצוא וליישם פתרונות חלופיים. אם נוותר על הצהריים יכול להיות שנגיע רעבים, עצבניים ולא מרוכזים ולא סביר שהצד השני יעריך את זה. אבל… גם האיחור לא יתקבל בברכה – מה עדיף? לחלופין אפשר למשל לנסוע בתחבורה ציבורית ולאכול בדרך, אבל איפה אפשר לקנות אוכל שאפשר לקחת לדרך וכמה זמן ייקח לעמוד בתור, כמה זמן ייקח לאוטובוס להגיע והאם בסופו של דבר זה באמת יחסוך או יבזבז זמן….. עומס הפרטים והאפשרויות הזה מכביד מאוד על זיכרון העבודה, שלא בהכרח שיתף פעולה עם הקטע של להחזיק את כולם במודעות מספיק זמן כדי לאפשר לנו להשוות בין האפשרויות ולנסות לחפש את הפתרון המיטבי למצב. כתוצאה מכך באמצע התהליך תוכלו פתאום לתהות על מה חשבתם בכלל ומה התכוונתם לעשות, או להיזכר ששכחתם להאכיל את החתול ולהתחיל לחשוב על זה וכן או לא להיזכר באיזשהו שלב בכך שבעצם ניסיתם להחליט אם ואיך לסגור את הקטע של ארוחת צהריים.

לכן, גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא שאם אתם עם הפרעת קשב, עצם הניסיון לקבל החלטה מורכבת כזו עלול בסופו של דבר, לקחת יותר זמן מהיישום של כל אחת מהאפשרויות גם יחד. לכן, לפעמים הרבה יותר ישתלם לבחור רנדומאלית ולקוות לטוב.

למען הסר ספק זה רק תיאור חלקי של רמת הבלאגן שהפרעת קשב יכולה ליצור באירוע אחד ותחשבו שיכולים להיות לכם הרבה כאלו במהלך היום ו…. לא סתם אחת התלונות הנפוצות של אנשים עם הפרעת קשב זה על עייפות….
ועכשיו תנסו להתמודד עם כל הבלאגן הזה כשהמוח שלכם עוד יותר איטי ומפוזר כי אתם עייפים. להמשיך?

כאמור, טיפול יכול לעזור מאוד להעלות את רמת התפקוד ואיכות החיים, אבל… אם כבר פותחים את הנושא – הגישה לאבחון וטיפול גם היא נפגעת מעצם התסמינים עצמם. זאת משום שהיא כרוחה בהמון בירוקרטיה שלא יושבת טוב עם קשיי ההתארגנות, ההתמדה ותשומת הלב בפרטים שהפרעת קשב יוצרת. שלא לדבר על העלויות הגבוהות לצד הקושי להשיג מימון…

כשעל כל זה נוספת הסטיגמה, אז מעבר לקשיים הטכניים והקוגניטיביים נוסף גם קושי חברתי-רגשי של בושה, אשמה וחוסר לגיטימציה.

• בנושא הזה כדאי לקרוא את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה
• ואת ההסבר על הסכנה בהתייחסות לטיפול תרופתי כמוצא אחרון – בקישור זה

לכן המאמץ צריך להיות הדדי

מבחינת הסביבה החברתית וההתנהלות הממסדית – צרכים להקפיד על הסברה איכותית ואמינה בנוגע להפרעת קשב, יחד עם נקיטת פעולות חריפות נגד גורמים שמפיצים מידע מטעה. בהקשר הזה יש שני דברים שכדאי לכם לבדוק:

• תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר לקיומה של הפרעת קשב – בקישור הזה
• ולהכיר את הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה

מבחינה ממסדית יש לתת מענה משמעותי ברמת הבירוקרטיה ולהנגיש את תהליך הפניה לאבחון וקבלת הטיפול לאנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים. כמו כן, יש לסבסד את העלויות של אבחון וטיפול כדי למנוע פערים סוציו אקונומיים באוכלוסייה. בהקשר זה חשוב לציין שבסופו של דבר החברה רק תרוויח מעידוד אבחון וטיפול עבור אנשים עם הפרעת קשב, משום שמעבר למחיר הגבוה של הפרעת קשב ברמה האישית, גם המחיר הכלכלי והחברתי של ההזנחה גבוהה מאוד. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה

ולסיום – מילה טובה

הפרעת קשב היא כרונית ואין אפשרות לרפא אותה באופן מלא. לכן, גם אם היה איתור מוקדם ונבנה מערך טיפולי אידיאלי, ברוב הפעמים לא ניתן לצמצם את הפער מול הנורמה באופן מוחלט ו… פשלות זה דבר צפוי.

כשהפשלות שלנו גורמות לנו לפגוע באנשים אחרים, התנצלות היא הפעולה המתבקשת.
עם זאת, בהקשר של הפרעת קשב – זה דבר בעייתי שלאורך זמן עלול ליצור יותר נזק מתועלת.

בדרך כלל הצפי מאדם שמתנצל הוא לתקן את דרכיו אחרי שהבין שהוא היה לא בסדר. אבל, כאמור – כאשר מדובר בהפרעת קשב, הדבר לא בהכרח נתון לשליטתו של האדם גם בהינתן רצון רב, תמיכה מלאה והשקעה של מאמץ אישי. בסרטון אפשר לראות את הדינאמיקה שנוצרת בעקבות אירועים חוזרים כאלו ואיך משלב מסוים, לא רק שההתנצלות לא מצליחה להרגיע את הרוחות ולהסדיר את היחסים, אלא שזה נהיה מקור למצוקה לשני הצדדים.

מצד אחד – האדם עם הפרעת קשב, שכל הזמן מוצא את עצמו מתנצל על דברים שלא בשליטתו. מצד שני – האנשים בסביבתו שנפגעים שוב ושוב מאותם הדברים וכבר לא מוצאים שום טעם או ערך בהתנצלות שלו.

לסוגייה הזו, ג’סיקה כבר נתנה מענה שתוכלו לראות – בקישור הזה.
היא מסבירה שם מה כדאי להגיד במקום סליחה ולמה זה עדיף.

ברגע שמכירים גם בקושי של אנשים עם הפרעת קשב בניהול עצמי, גם במכשולים המערכתיים-הסברתיים-בירוקרטיים וגם בהשלכות של קשיי התפקוד על הסביבה החברתית, אפשר לצמצם בצורה משמעותית את המקרים האלו וגם להתמודד טוב יותר עם מה שלא ניתן לשנות.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “למה יצחק מאחר כל הזמן? | מה לא בסדר איתי – סדרה חדשה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך להפסיק לאחר – בקישור הזה

ולראות את ההדגמה המשעשעת של ציפיטפוט על הפגיעה ביכולת ההתארגנות והניהול העצמי – בקישור הזה