אני חוזרת מפגישה עסקית עם מטפלת באמנות ומאמנת- שתיהן עוסקות מן הסתם בהפרעת קשב.
תוך כדי השיחה אנחנו מקשקשות, ומתברר לי שאחת מהן נוטלת טיפול תורפתי והיא מפחדת שהלקוחות שלה ידעו שהיא לוקחת כדור ובעקבות זה לא יגיעו אליה לטיפול.
מה?
אני חושבת שלא שמעתי טוב. מבקשת שתחזור שוב.
את מה? מתייבשת ?? וביקשתי שתחזור פעם שלישית!.

“כן בחריצות היא עונה “לקוחות לא יגיעו”.
חוץ מזה עסקית זה לא משתלם וזה פוגע עם הלקוחות, הם לא יודעים גם לא את דעתי, זה משאיר ופותח לי את הקהל שמתנגד לטיפול תרופתי.

אני לא מבינה. רק מרגישה התנגדות וכעס גדול שמתפשט לי בכל הגוף. אני משתפת אותה בתחושותי…

אם את מתביישת בזה?
מה זה אומר עלייך מה זה אומר עלי? ועל מטפלים אחרים?? מה זה אומר עלינו כחברה כתפיסה חברתית????

איך את מטפלת לקבלה אמיתית של הלקוח שלך שכן נוטל, מה הוא צריך לחשוב על עצמו אם את בעצמך מתביישת בזה….

היא שתקה.

אני ממש לא.

שלא מספיק התביישנו וסבלנו, לפחות אני- הרגשתי דפוקה כל הילדות, היום שיש סוף כל סוף מודעות וקבלה אני צריכה להתבייש בזה? ולהסתיר?
אנשים צריכים לדעת שטיפול תרופתי לא הופך אותך למקולקל או לא טוב. איףףףףף

גילוי נאות.
אני גלי שני מאמנת מבוגרים וילדים בעלי הפרעת קשב.
אני מאמנת מעולה! אני מעבירה תהלכים משמעותיים, יש לי קבלות ממתאמנים מדהימים שעברו תהליך אצלי. מתאמנים שלוקחים כדור, ומתאמנים שלא לוקחים כדור.
זה בכלל לא האישו!

וכן אני עצמי ואנכי נוטלת כדור כשאני צריכה.
זה הופך אותי למאמנת לא טובה? לא מקצועית או לא קשובה?
חד משמעית
לא.

אדם כל אדם שנוטל טיפול תרופתי אינו צריך להתייבש בזה.
זה יכול להיות איש לגמריי זה לגמריי מובן
אבל זו בטח לא בושה והסתרה
ומי שחושב אחרת
אז חבל.
חבל מאוד.

נ.ב.
קולגה יקרה ביקשתי ממך אישור לעלות פוסט כנה בעיקבות המפגש הראשוני בנינו בכדיי שתוכלי ונוכל ביחד לראות את התגובות.
שום כוונה לא לפגוע! רק לשקף מציאות.
שלך

אהבתם?

תוכלו למצוא פוסטים נוספים של גלי שני – בקישור הזה

ולשמוע הסברים בנוגע למיתוסים על הפרעת קשב – בקישור הזה