קצת סדר על אבחון / חן ספקטור

על קצה המזלג – מתי צריך אבחון ולמה זה טוב?

באופן כללי, כשיש קושי או בעיה משמעותיים צריך לבדוק מאיפה זה בא כדי לטפל (לא על כל פיפס כמובן). זאת משום שאנחנו לא רוצים להזניח משהו שיכול להחמיר, או לבזבז משאבים על טיפול לא מתאים שאף עלול לעשות נזק.

בהקשר זה, האבחון נועד לאמת או לשלול חשדות בנוגע למקור הקשיים כדי שנהיה בטוחים שאנחנו מטפלים בדבר הנכון בדרך הנכונה. חשוב להדגיש לא צריך לדעת מראש אם יש או אין מקור כלשהו לפני שהולכים לאבחון – ההפך, האבחון נועד בדיוק למצבי חוסר הוודאות האלו והולכים אליו כשלא יודעים וצריך לברר.

בתקופת הילדות הקושי בדרך כלל מזוהה לראשונה על ידי “גורמים לא מקצועיים” כמו הורים, גננות ומורים. הם הכי קרובים לילד ומכירים אותו הכי טוב ולכן התפקיד שלהם באיתור ודיווח הוא קריטי. הם אומרים – הלו, יש פה משהו.
ואז צריך לדעת מה.

איך מגלים מהו מקור הקושי?

באופן עקרוני יש לבדוק כל חשד לקושי אצל המומחים המתאימים, אבל…. אי אפשר לבדוק הכל בפעם אחת וגם לא צריך. מה עושים?
מתחילים בסבירות הכי גבוהה וממשיכים ממנה. בהתחשב בשיקולי מציאות, אפשר לתת קדימות גם לבדיקות שנגישות יותר מבחינת עלות וזמן ההמתנה. לא לשכוח לבקש, לקבל ולגבות דוחות כתובים מכל בדיקה ולהביא אותם לאיש המקצוע הבא!

בכל מקרה, מאבחן טוב (מכל מקצוע) אמור לאשר או לשלול מקור לקושי בתחום ההתמחות שלו ולתת המלצות.

ההמלצות צריכות לכלול הפנייה לטיפול במידת הצורך, הנחיות להורים ובית הספר (אם מדובר בילדים) ו….. הפניות לבדיקות המשך אצל אנשי מקצוע אחרים במידה והמאבחן חושד שיש קושי שלא נמצא בתחום ההתמחות שלו.

זה החלק שהרבה פעמים נוטים להתעלם ממנו, אבל הוא מאוד מאוד חשוב. הוא אומר, חבר’ה – נראה לי שיש פה עוד משהו וכדאי שתבדקו וגם אומר אצל מי כדאי לבדוק מה ולמה. אז תקפידו להשלים את הכל ולהיות שקטים שיש לכם את התמונה המלאה.

הערה קטנה לסיום:

סיבה נוספת לפנייה לאבחון היא צורך ביורוקרטי להכרה ממסדית עבור קבלת זכאות לתמיכה, להתאמות ולמשאבים נוספים. במקרים האלו יש לברר לפני האבחון מהם הדרישות של הגופים הרלוונטיים בהקשר הזה.

שאלות, טענות, מענות, טרוניות, נצנצים וציפורים בתגובות בבקשה

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי ללקויות למידה – בקישור הזה

ואת ההנחיות של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה