מה ההבדל בין אוטיזם להפרעת קשב? / Paul Micallef עם הערות של חן ספקטור

בסרטון שלפניכם פול (Paul Micallef) מהערוץ Autism From The Inside, מציג את הדומה והשונה בין אוטיזם ASD (Autism Spectrum Disorder) להפרעת קשב וריכוז ADHD.

• אמ;לק – לאוטיזם יש דמיון רב להפרעת קשב ואף תחומי חפיפה מסויימים. עם זאת, מדובר בשני מצבים שונים, שיכולים להופיע במקביל או בנפרד וכל אחד מהם מצריך מענה ייעודי. לכן חשוב להיות מודעים להבדלים ולהגיע לאבחנה מדוייקת.

אנשים נוטים להתעסק עם מה שמציק להם

הפרעת קשב ואוטיזם הם שני מצבים נפרדים, כך שכל אחד מהם יכול להופיע גם בלי האחר. למשל:

• פול מעיד על עצמו במהלך הסרטון, שיש לו אוטיזם אבל אין לו הפרעת קשב.
• מצד שני, אני יכולה להעיד על עצמי, שיש לי הפרעת קשב ואין לי אוטיזם.

שימו לב: כפי שפול הזכיר בסרטון, מטבע הדברים, כל אחד מאיתנו מתמחה יותר באבחנה של עצמו – אנא התייחסו להסברים בהתאם.

איך זה מרגיש?

הפרעת קשב ואוטיזם מאופיינים בשונות בין אישית רבה, כך שהן יכולות לבוא לידי ביטוי בדרכים מגוונות. כלומר, שני אנשים עם אותה אבחנה יכולים להתמודד עם תסמינים שונים בעוצמות שונות שבאים לידי ביטוי (חיצוני או פנימי) בצורה אחרת. למשל, יש אנשים עם הפרעת קשב שקולטים יותר מידי טוב את כל מה שמסביבם ומתקשים לסנן את מה שלא רלוונטי כדי להתמקד במה שחשוב. להבדיל, אנשים אחרים עם הפרעת קשב (במיוחד החבר’ה של הסוג הבלתי קשוב), עלולים להתקשות באופן כללי בלקלוט דברים וזה כולל גם את מה שחשוב. זה נראה אחרת, ההתמודדות שונה, אבל התוצאה זהה – קושי לשים לב למה שחשוב. לכן שניהם נחשבים להפרעת קשב למרות ההבדל המשמעותי בביטוי של התסמינים.

בעקבות זאת, פול ממליץ למי שרוצה ללמוד את הנושא, לשמוע על החוויה האישית של מספר אנשים עבור כל מצב, ולא להסתפק בסיפור אישי אחד (לא משנה של מי). כך תוכלו לקבל תמונה מלאה יותר של המאפיינים המשותפים לכל אבחנה, לצד מגוון הביטויים האפשריים של התסמינים. לצורך העניין, הוא סידר לנו סִיפְתָח יפה של שתי המלצות משובחות:

1. הסיפור האישי שלו על האבחנה של אוטיזם – בקישור הזה
2. גשר המוטיבציה של ג’סיקה בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה

אם זה עשה לכם טעם של עוד, תוכלו למצוא מגוון תיאורים של חוויות ממקור ראשון באתר המשובח שלנו!

• הם מרוכזים תחת התגית “סיפורים אישיים” – בקישור הזה

דומים אבל שונים – איך לא להתבלבל?

הדמיון הרב בין הפרעת קשב לאוטיזם מוביל למקרים רבים של אבחנה שגויה, שבה אדם עם הפרעת קשב מקבל בטעות אבחנה של אוטיזם או להיפך. לכן, כשמנסים לשלול או לאמת חשד לקיומו של גורם כלשהו לקשיים, חשוב מאוד לחפש ולבדוק גורמים אחרים שיכולים ליצור תמונה דומה. תהליך זה מכונה “אבחנה מבדלת”.

• על החשיבות של האבחנה המבדלת בהקשר של הפרעת קשב, תוכלו למצוא מידע – בקישור הזה
• ודוגמאות נבחרות של מצבים שדומים להפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

למעשה, האבחנה המבדלת היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחון של הפרעת קשב.

• תוכלו להתרשם מכך באמות המידה של משרד הבריאות עבור אבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
• ולמען הסדר הטוב, ההנחיות לגבי אבחון אוטיזם נמצאות  – בקישור הזה

מי אמר אני ולא קיבל?

בנוסף לדמיון בין שני המצבים, קיימת גם אפשרות לשילוב בינהם. הרי הפרעת קשב לא מחסנת מפני צרות אחרות ואף נוטה להזמין אותן. לכן תמיד יכולה להיות אפשרות של “גם וגם”. כתוצאה מכך אבחון מדוייק ומהימן של מצב אחד, לא שולל את קיומו של המצב השני. כלומר, כל חשד למקור אפשרי לקשיים יש לאמת או לשלול מול המומחים הרלוונטיים.

באופן כללי למצב שבו יש יותר ממקור אחד לקשיים קוראים “תחלואה נלוות” או “קומורבידיות”. השילוב הקומורבידי בין הפרעת קשב לאוטיזם אצל אותו אדם, מיוצג באופן בלתי רשמי על ידי צירוף האותיות AuDHD. צירוף זה נוצר מהשילוב בין האותיות הראשונות במילה Autism (אוטיזם) לראשי התיבות של הפרעת קשב ADHD.

נקודות דמיון

לפי פול הפרעת קשב ואוטיזם הן:

• הפרעות נוירו-התפתחותיות – כלומר, שתיהן נוצרות בעקבות לקוי כלשהו במערכת העצבים המרכזית (שכוללת את המוח ועמוד השדרה), אשר בא לידי ביטוי מהילדות המוקדמת ומתמשך לאורך חיי האדם.
• קשיים בוויסות ההתנהגותי והרגשי, שעלולים לפגוע בתפקוד החברתית ולהוביל לריבוי אינטראקציות שליליות עם הסביבה. זאת משום שחוסר מודעות לגורמים האמיתיים לקשיים, עלול לגרום לכך שהם ישוייכו בטעות למאפיינים האישיים של האדם, כמו היכולת הכללית או תכונות אופי.
  • על הנזק בהאשמת האדם בדברים שאין בו, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
  • ועל ההתייחסות החברתית לאיחורים בהקשר של הפרעת קשב, תוכלו ללמוד – בקישור הזה
• הבדלי מגדר שמובילים לתת אבחון של בנות, נערות ונשים
  • תוכלו ללמוד על הבדלי מגדר בקשת האוטיסטית – בקישור הזה
  • ועל הבדלי מגדר של הפרעת קשב – בקישור הזה
• להיות/להתנהג “נורמאלי” זה דבר מאתגר
  • בהקשר זה אני ממליצה בחום על הרצאת ה- TED של ג’סיקה “להיכשל בנורמליות” – בקישור הזה
• הקצנה של חוויות אנושיות רגילות 
  • יש מצבים עם תסמינים שלרוב נתפסים כזרים מאוד לחוויה האנושית הרגילה. למשל:
    • הזיות הן לא משהו שמצופה מאדם בריא לחוות בחיי היום יום (להבדיל מאשליות חזותיות שמצריכות תנאים מיוחדים).
    • סִינֶסְתֶּזְיָה (Synesthesia) היא מצב שבו גירוי של חוש אחד, גורם להפעלה לא רצונית של חוש אחר. כלומר – האדם “רואה” קולות, “טועם” מילים, “שומע” צבעים וכו’.
  • לעומת זאת, התסמינים של אוטיזם והפרעת קשב יכולים להיות מוכרים מאוד לאדם הממוצע בגרסתם התקינה והמעודנת. הבעיה החברתית שנוצרת בעקבות זאת, היא שאנשים שלא מכירים את הנושא, מניחים באופן שגוי שמשום שאופי התסמינים מוכר להם, מדובר גם בסדר גודל והשלכות דומות – טעות זו יוצרת אי הבנות רבות.
    • הרי כולם מידי פעם מאבדים או שוכחים דברים.
    • אבל…
    • כשמדברים על הפרעת קשב, זה קורה בתדירות ועוצמה שפוגעות באופן משמעותי בשני תחומי חיים לפחות – זו כבר רמה אחת.
  • תוכלו למצוא את ההסבר של ברקלי בנוגע לסוגיה של “מתי קושי הופך להפרעה?” – בקישור הזה

נקודות השוני

במהלך הסרטון פול מציין גם את ההבדלים בין הפרעת קשב לאוטיזם.

• שימו לב: אם לא כתבתי אחרת, אתם יכולים להסיק שהמידע בנוגע להפרעת קשב נכון, או לפחות מדוייק דיו כהסבר כללי.

לפי פול:

• הפגיעה של ADHD בתפקוד היא בעיקר כהפרעה בקשב ובוויסות. לעומת זאת, באוטיזם – אומנם יכולה להיות גם פגיעה בקשב, אבל כתחום פגוע אחד מיני רבים.
• להבדיל מאוטיזם, המנגנון העצבי של הפרעת קשב ידוע (פגיעה בפעילות של המוליך העצבי דופמין) ויש לה טיפול תרופתי.
• ברמת החוויה האישית:
  • הדיאלוג הפנימי של אנשים עם הפרעת קשב לרוב מתמקד במחשבה שאני יודע/ת מה לעשות, אבל לא מצליח/ה להביא את עצמי לעשות את זה. כלומר, הבעיה היא פחות בהבנה של סיטואציות (עם כי גם זה יכול להתחרבש קצת לפעמים) ויותר בהכוונת ההתנהגות בהתאם להבנה הזו.
    • אוסיף פה על התיאור של פול את העובדה שבהפרעת קשב הקושי אינו תלוי בתוכן. כלומר אני יכולה להתקשות להביא את עצמי לעשות דברים בכל הקשר שהוא.
    • זה קצת מבלבל כי יש השפעה של רמת העניין, המוטיבציה וההקשר על התפקוד – אבל השפעות אלו ישתנו על פי המאפיינים האישיים של האדם, כמו: תחומי עניין, היכולות האישיות, פרופיל התסמינים הייחודי וכו. כך שבפועל אין תחום מסויים שבאופן עקבי יהיה מאתגר עבור כל האנשים עם הפרעת קשב, גם אם כל אחד כשלעצמו נוטה להתקשות יותר בחומים או בתנאים מסויימים בהשוואה לאחרים.
  • לעומת זאת אוטיזם מאופיין בבלבול רב וקושי להבין את טיבה של הסיטואציה (כדי לדעת מה צריך לעשות איתה). כמו כן, זה קורה במיוחד בהקשר של אינטראקציות חברתיות. כתוצאה מכך אוטיזם מאופיין בחרדה (שלמיטב הבנתי היא לא תסמין ישיר של אוטיזם, אלא השלכה משנית נפוצה של הקשיים), לכן חלק ניכר ממאמצי ההתמודדות מרוכזים בנסיון להוריד את רמות החרדה הגבוהות, תוך כדי התגוננות מפני עולם שנתפס כעוין.
• מיסוך הוא הנסיון להסתיר את הקשיים מפני הזולת (מלשון מסכה). פול מתאר את המיסוך כמשהו שייחודי לאוטיזם בהשווה לקשב וזה לא מדוייק לדעתי.
  • אומנם אוטיזם הופך את הנסיון “לעבור” כ”נורמאלי” להרבה יותר מאתגר ומעייף ביחס להפרעת קשב. אבל, כמו שצויין קודם, גם בהפרעת קשב זה הרבה יותר קשה בהשוואה לאוכלוסיה הרגילה (שלא צריכה לעסוק בכך כלל). במילים אחרות, ההבדל הוא לא בעצם המיסוך אלא כנראה ברמת הצורך והקושי של השימוש בו.
    • אני מניחה שבהקשר של הסעיף הקודם, הקושי של אוטיסטים לדעת מה ההתנהגות המצופה הופך את כל החוויה למערערת יותר גם ברמה הרגשית.
    • כמו כן, למיטב ידיעתי בשני המקרים הנושא מושפע מאוד מהבדלי מגדר, כך שלרוב הבנות הרבה יותר קל להשתלב חברתית בהשוואה לבנים עם אותה האבחנה.
  • באופן דומה הנטייה להחזיק את המאמץ ל”התנהגות נאותה” במהלך היום, שמלווה בהתפרקות עד קריסה של יכולת הויסות והניהול העצמי בבית, גם היא אופיינית לשני המצבים, אך אכן יכולה להיות קיצונית יותר באוטיזים בהשוואה להפרעת קשב.
    • אגב, הדפוס הזה הוא בדרך כלל סוג של מחמאה להורים, אשר מצליחים ליצור עבור הילד סביבה מספיק בטוחה כדי שירגיש נוח להרפות מההגנות וההצגות שסיגל לעצמו במהלך היום. אבל… זה לא בהכרח מרגיש ככה באותו הרגע, והורים רבים היו מעדיפים מחמאה אחרת (רק שתדעו שזה לגיטימי ואתם לא לבד).
  • בהמשך פול משווה את המיסוך של אוטיזם לחוסר היכולת של אנשים עם הפרעת קשב לבצע את מה שהם שצריך לעשות, כדי למנוע תחרויות סטטוס בין האבחנות.
    • זה נסיון חמוד ואני מעריכה את זה, אבל…
      • כאמור גם אנשים עם הפרעת קשב משתמשים במיסוך, כי הסביבה לא אוהבת שלא עושים את מה שצריך (או שעושים את מה שלא צריך) וזו אסטרגיה טובה להימנע מהשלכות חברתיות שליליות בעקבות השפעות התסמינים על התפקוד.
      • כמו כן, בין אם הדברים הנחוצים לא נעשים כי לא מצליחים להוציא לפועל את מה שיודעים שצריך לעשות, או שהם לא נעשים כי לא יודעים מה צריך לעשות – התוצאה בשניהם היא שמה שצריך היה לקרות לא קורה. אז מהבחינה הזו יש דמין.
      • עם זאת, סביר מאוד להניח שהחוויה שונה מאוד ברמת תפיסת העולם, שאומנם יכולה להיות נדיפה וכאוטית עבור אנשים עם הפרעת קשב, אבל לא עויינת ובלתי מובנת מעצם מהותה כמו באוטיזם. יש לי הרגשה שהוא התכוון למשהו באיזור הזה.
• קשיי ויסות קוגניטיביים (עם אפשרות אקראית למיקוד יתר) מול קושי קיצוני בהסתגלות לשינויים (עם נטייה מרשימה להתמדה)
  • פול מתאר את היכולת של אוטיסטים רבים להתמיד במשימה או קו מחשבה לאורך זמן. שימו לב שכשהוא אומר לאורך זמן הכוונה היא לא 5 דקות ואפילו לא 5 שעות, אלא למשך ימים על גבי ימים עם יכולת לעשות הפסקות ארוכות (כמו לשנת לילה) ולהמשיך לעבוד מאותה הנקודה. נשמע בדיוני נכון?
    • מה שעוד יותר מרשים הוא שהדבר נעשה באופן מודע, לפחות ברמת הבחירה הראשונית של מוקד הקשב. למשל, פול אמר שהוא החליט לעבוד על הסרטון הנוכחי באופן הזה כי הנושא מעניין אותו.
    • לא יודעת מה איתכם, אבל אני כן או לא מוצאת את עצמי עובדת על משהו הרבה זמן (שבהפרעת קשב נחשב לכל דבר שארוך משעתיים, או שעה, או חצי…), בלי שום קשר למה שרציתי או תכננתי לעשות בזמן הזה. אני יכולה רק לנסות להשתדל להתחיל במשהו ספציפי, אבל זה לא אומר שאצליח להגיע אליו או להתמיד בו. המקרים שבהם אני עובדת על אותו דבר מספר ימים באופן טבעי הם נדירים וחריגים ביותר (וגם אז זה לא בהכרח הדבר שהייתי אמורה לעשות בימים האלו).
    • פול מייחס את יכולת ההתמדה המרשימה של האוטיסטים לאינרציה ממש גבוהה, שמאפשרת להתמיד ככל הנדרש בכל פעילות מרגע שהחלה. עם זאת, לטענתו הקושי הגדול הוא בהתחלה של פעילות חדשה – למעשה, פול מדמה את החוויה של ההתחלה כטיפוס לפסגה של הר ואת ההמשך כירידה במדרון.
    • גם בהפרעת קשב יכולה להיות בעיה בהסתגלות למצבים חדשים או למעבר בין פעילויות, אבל לא באותה הרמה וזה רק קושי אחד מבין מגוון רחב של קשיים הקשורים לניהול וויסות עצמי של ההתנהגות.
    • פול מתייחס ליכולת ההתמדה של אוטיסטים כוויסות יתר (להבדיל מקשיי הוויסות או תת-הוויסות של הפרעת קשב). אני לא בטוחה שזה מינוח נכון, כי ויסות תקין כולל גם את היכולת לבחור במה להתמקד מתי, וגם את היכולת להפסיק את המיקוד כשצריך או רצוי, כדי לעבור לדבר הבא (ואז לעבור אליו).
      • בהפרעת קשב יש קשיים בכל שלב אפשרי בתהליך הזה. באוטיזם לפי ההסבר של פול יש קושי אדיר בהתחלה ואז יכולת יוצאת דופן בכל השאר.
      • לפי מה שפול מתאר בהמשך, אני לא בטוחה שהקושי של אוטיסטים להתחיל נובע מקשיי ויסות קוגניטיביים, כמו מצורך בכמות לא הגיונית של משאבים, כדי להסתגל למצבים חדשים בעקבות התסמינים של אוטיזים.
        • כלומר, זה לא בהכרח שקשה להם יותר להסתגל לדברים חדשים כמו שיש להם הרבה יותר דברים להסתגל אליהם. זאת משום שהרבה דברים שאנשים בלי אוטיזם קולטים ומגיבים אליהם בלי להרגיש, אנשים עם אוטיזם צריכים לעשות באופן מודע ומכוון. זה קשה ומעייף.
        • מידי פעם זה לא נורא, לכולנו יש מצבים שקשה להסתגל אליהם מידי פעם, אבל אם זה קורה הרבה פעמים ביום  – זו בעיה ברמה אחרת.
        • לצורך המחשה זה כמו שאנשים בלי הפרעת קשב לא מבינים מה הבעיה להכין רשימה או לעשות תזכורת – זה בגלל שעבורם זו לא בעיה. הרי רוב הסיכויים שהם לא ישכחו את הרשימה, סביר להניח שהיא לא תהיה באורך הגלות, והם כנראה ידעו למה מצפצת עכשיו התזכורת שהם יזכרו ויצליחו לכוון כראוי בטרם עת (ואנחנו לא). אז באוטיזם יש הרבה דברים מקבילים, שהשאר מצליחים לעשות בלי להבין מה הבעיה והם לא (כולל אותנו מחוץ לתחומי החפיפה וגם בהם לא בהכרח באותה עוצמה – יש סיבה שמדובר באבחנות נפרדות).
        • בהקשר הזה גם ייתכן שהיכולת החריגה של אוטיסטים להתמיד בפעילות לא בהכרח משקפת כוח-על כלשהו, או לפחות לא רק, כמו הימנעות משינוי. כלומר, יש כאן מרכיב מסויים של אסטרטגיית התמודדות, שכן או לא בא עם דברים נוספים שיוצרים את הנטייה והרצון להתמיד בפעילות הנוכחית. ייתכן גם שבחוויה הסובייקטיבית, בהשוואה לקושי העצום להתחיל משהו חדש, גם אם קיים קושי בהתמדה, הוא מרגיש זניח באופן יחסי (גם אם הוא לא זניח אובייקטיבית). אשמח לשמוע מיודעי דבר על הנושא ^_^
  • פול הזכיר גם את הנטייה של אנשים עם הפרעת קשב להיפר-פוקוס, שבעברית מכונה “מיקוד-יתר”, אבל זה פחות פיצ’ר ויותר באג בסגנון רולטה רוסית. כלומר, יש לנו יכולת לשקוע במשהו, לדפוק הספק מטורף באיכות פסיכית, אבל – לא לבחירתינו. לא מבחינת הנושא/פעילות שבמרכז מיקוד היתר, לא בקשר לזמן ההתחלה או לסיום.
    • כלומר, מיקוד-היתר הוא בעצם הצד השני של מטבע קשיי הוויסות, שהצד המוכר יותר שלו הוא הקושי להתמקד בדבר אחד לאורך זמן. זאת משום שבמיקוד-היתר הקושי הוא להפסיק את המיקוד ולהתנתק ממשהו באופן יזום כשצריך לעבור לדבר הבא (אשכרה אותו דבר אבל הפוך).
    • הרולטה הרוסית מתייחסת לכך שחוסר השליטה במיקוד-היתר, יוצרת השלכות רנדומליות. למשל, יכול להיות שאתמקד פתאום בפרוייקט הדחוף והחשוב ואתקתק לו את הנשמה, אבל… באותה המידה גם יכול להיות שאפספס את הדד-ליין שלו, כי המוח שלי החליט שעכשיו זה הזמן הכי טוב לעשות סדר בתיקיית ה- MP3 שכבר שנים לא נמצאת בשימוש….
      • בהקשר זה חשוב לציין שאומנם יש דברים שנוטים להכניס אותנו למצב של מיקוד יתר יותר מאחרים, אבל אנחנו לא יכולים לבחור מהם וגם הם פועלים ברמה הסטטיסטית בלבד (קלף חזק, אבל לא ג’וקר). המודעות אליהם חשובה, כדי לדעת שצריך להיזהר יותר במקרים האלו ולהשתדל להכין מנגנוני “שליפה” חיצוניים כמו תזכורות או שלל מנגנוני כיבוי אוטומטיים של מכשירים אלקטרוניים.

פול מציין גם שאוטיזם יכול להיות מאופיין בדפוס דומה יותר לזה של הפרעת קשב בנוגע לסוגיית ההתמדה, כשהעיקרון המשותף הוא ההקצנה של יותר/פחות מידי ויסות – מה שעקרונית יכול להישמע מקביל ל”הכל או לא כלום” של קשב. אבל… הוא דיבר על אנשים שקשה להם להתמיד באופן כללי, כשבהפרעת קשב הדפוס הקבוע הוא הקיצוני כשאותו אדם יכול להיות בכל צד של הקיצון עבור תחומים, הקשרים או זמנים שונים. כלומר, בהפרעת קשב יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא מקרים שבהם תמיד קשה לאדם מסויים להתמיד בהכל כל הזמן. מה שכן, הוא הזכיר את האופציה של קומורבידיות בהקשר הזה, אז אני לא בטוחה אם זה באמת מאפיין של אוטיזם, או תסמינים של הפרעת קשב אצל אדם עם שתי האבחנות, או משהו אחר ונראה שגם הוא לא. בכל מקרה, משום שהנושא אוזכר בדרך אגב – הייתי מתייחסת לזה כנסיון נוסף ליצור השוואה ידידותית בין האבחנות, בלי להבין עד הסוף את ההקבלה בהקשר של הפרעת קשב. לכן אני בעיקר מעריכה את הנסיון ועל כך יפה לו.

לסיום פול מתאר מגוון מצבים שבהם אדם עם הפרעת קשב יכול להתנהג כמו אדם עם אוטיזם, אבל מסיבות שונות לגמרי. למשל:

• אדם עם הפרעת קשב עשוי להתקשות לקחת חלק בשיחה על דא ועל הא, משום ששיחת חולין מסוג זה חסרת תוכן משמעותי מעצם טבעה ועל כן קשה למצוא בה עניין כלשהו לשימור הקשב. לעומת זאת, אדם עם אוטיזם לא יבין מה פשרה של שיחה זו, או איך אמורים להתנהג במהלכה ולכן יעדיף לדבר על נושא אחר שבו הכללים יותר ברורים לו.
• מצב נוסף שיכול להראות דומה, אך לטענת פול נגרם בעקבות מנגנונים שונים הוא קשיי זיכרון.
  • על הקשר בין זיכרון להפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה
    • בגדול הקשב נחוץ כדי להחזיק מידע במודעות, להשתמש בו ולאכסן אותו בצורה יעילה בזיכרון לטווח הארוך. המידע יכול להגיע למודעות ממערכת החושים כמידע חדש מהסביבה או כשליפה של זיכרונות ישנים שאוכסנו בעבר בזיכרון לטווח הארוך. כשהמידע נמצא בתודעה (לא משנה מאיפה הוא הגיע), אפשר להפיק ממנו מידע חדש על ידי עיבוד קוגניטיבי (חשיבה) כמו יצירה של מסקנות ותובנות. משום שכל צעד כזה דורש משאבי קשב, כשיש הפרעת קשב – כל אחד מהתהליכים האלו יכול להיפגע.
  • לעומת זאת, לפי פול הבעיה באוטיזם היא ברמת הקלט בלבד, כשהתפקוד פחות תלוי ברמת הקשב ויותר בפורמט שבו מוצג המידע – למשל פורמט דבור לעומת מודפס או להיפך.
• פול מתייחס מאוד בקצרה לנושא המוטיבציה, אבל לא מחדש הרבה מעבר למה שכבר ציינו עד כה.

רגע לפני סיום

השנקל האחרון שלי לפוסט הזה, הוא משהו שפול לא התייחס אליו בכלל, אבל הטריד אותי מתחילת הסרטון:

• הבחור עומד שם, מחזיק טוש עם פקק וכדור
  • עד כאן סבבה וגם זה שהוא משחק איתם זה סבבה.
    • למעשה ל”משחק” הזה קוראים פיג’יטינג, והוא אחד ממנגנוני ההתמודדות שמשותף לקשב ואוטיזם. פרטים נוספים – בקישור הזה
  • אבל!!!!
    • אישהו הפקק נשאר על הטוש והטוש לא מלכלך לו את כל היד (או הבגדים או כל דבר אחר בסביבה)!
    • כמו כן, הוא זורק כל אחד מהם לסרוגין ותופס במדוייק, בלי לפספס ובלי ששום דבר ישבר!!!!
  • מה????

אני לא יודעת עד כמה ההיבטים האחרונים קשורים לאוטיזם, או שהם משקפים ספציפית את הכישורים המוטוריים המרשימים של פול, אבל בהקשר של הפרעת קשב – לא הייתי מצפה שסרטון כל כך ארוך יעבור בשלום במצב כזה, ואני עדיין לא מבינה איך זה אפשרי. אשמח להסבר מיודעי דבר!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Autism vs ADHD (The Difference between ADHD and Autism Spectrum Disorder) ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא על ארגון האנשים שמגמגמים בישראל – בקישור הזה

ולשמוע את ההרצאה של איריס מנור על השפעות הדדיות של הפרעת קשב והסביבה החברתית – בקישור הזה