רעש, אלקטרודות והפרעת קשב: tDCS ו-tRNS / חן ספקטור

האם אפשר לאבחן או לרפא הפרעת קשב ADHD עם… אלקטרודות?

אמ;לק – לא

אבל… זו הזדמנות טובה לדבר על רעשי רקע והפרעת קשב!

לחובבי הנוירולוגיה: גם אפנון עצבי, תהודה אקראית ודופמין.

קצת יותר בהרחבה

פוסט זה נכתב בעקבות פרסומים על טכנולוגיות tDCS או tRNS, שמוצגות באופן מטעה וכוזב כטיפולים להפרעת קשב. מדובר בגירוי חשמלי של המוח דרך אלקטרודות (לא לנסות לבד!) – זה אולי נשמע מגניב, אבל בתכלס טרם הוכח מבחינת יעילות ובטיחות בפועל.

תזכורת: עצם העובדה שמשהו לא נשלל לא אומרת שהוא עובד.

• לכן אין לצפות לתועלת כלשהיא מעבר לכל דבר אחר שטרם הוכח.
  • למשל: להדביק פסים זוהרים על סוליות הנעליים או לאכול קורנפלקס עם מיץ תפוזים מוגז (אשמח לשמוע אם תנסו).
  • אם לא מתחשק לכם לנסות, יש לכך סיבה טובה – רק זיכרו שהיא תקפה גם לגבי דברים לא מוכחים עם פרסום מאוד מרשים או מפחיד.
• יותר מכך, יש דברים שעלולים לעשות נזק (גם אם נראה תמים) ולכן כדאי להיזהר.

סגירת פינות – למסתייגים בלבד

לפני שאתם קופצים – הכנתי מראש מענה לשאלות וטענות שנהוג להעלות בשלב זה. אם אתם ממהרים לתכלס, תעברו לפרק הבא.

• בקשר לאבחון:
  • אכן נמצאו שלל הבדלים פיזיולוגיים ברמת האוכלוסיה – זה מאוד שימושי למחקר, אבל לא רלוונטי לאבחון (שונות בין אישית גבוהה מדי).
  • יש תהליך אבחוני קיים ואמין על פי אמות המידה של משרד הבריאות, שאותו ניתן למצוא – בקישור הזה
• בקשר לטיפול:
  • המענה המלא הוא רב-תחומי ומותאם אישית. מידע נוסף – בקישור הזה 
  • הסבר על הבעייתיות בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון (למי שצריך) – בקישור הזה
  • המחיר הלא (רק) כספי של טיפול סרק – בקישור הזה
  • תיזהרו מפרסומים פסדו-מדעיים. ניתוח מקרה לדוגמה עם הסברים וטיפים לזיהוי דגלים אדומים – בקישור הזה

הכנתי גם הסברים על טיפולים קיימים, שלרוב מפורסמים בהקשר של “מוח” והפרעת קשב.

• אימון מוחי: בלי אלקטרודות.
  • יכול להיות יעיל לפיתוח קוגניטיבי, אבל רק למה שמתורגל ורק ככלי מקצועי (לא לשימוש ביתי). מידע נוסף – בקישור הזה
• נוירופידבק: עם אלקטרודות, שמוצמדות לראש.
  • מבוסס על טכנולוגיה של אא”ג או EEG (אלקטרואנצפלוגרם) – כלומר, האלקטרודות מודדות ולא מחשמלות.
  • נמצא יעיל למספר מצבים, אך לא להפרעת קשב.
  • מידע נוסף על נוירופידבק וההבדל בינו לבין ביופידבק, נמצא – בקישור הזה
• אומגה 3: כמו יתר תוספי התזונה, לא נמצא יעיל כטיפול להפרעת קשב, כפי שמוסבר – בקישור הזה

למתעניינים בנוירולוגיה וחישמול: מה נסגר עם המוח שלנו?

קודם כל כדאי לדעת שהוא מורכב מתאי עצב ושהם מתקשרים ביניהם באמצעות שלל חומרים כימיים ופעילות חשמלית.

• תוכלו ללמוד עוד על מערכת העצבים – בקישור הזה
• על מבנה תאי עצב – בקישור הזה
• ועל התקשורת בין תאי עצב – בקישור הזה

מה הקטע של יחס-אות-רעש?

אם כבר מדברים על התקשורת במערכת העצבים, חשוב להכיר את המושג יחס-אות-רעש (SNR), שהוא די פשוטו כמשמעו. כלומר, כמה בלאגן יש סביב המסר שאתם מנסים להעביר או לקלוט.

• מידע נוסף על יחס-אות-רעש תוכלו למצוא  – בקישור הזה

בדרך כלל קשה יותר לקלוט את המסר ככל שיש יותר רעש. למעשה, רעש תמיד יצור בעיה למערכות ליניאריות, שעבורן יש קשר פשוט בין הקלט לפלט – כמו רמקול או מד טמפרטורה.

אבל… במערכות לא ליניאריות – זה עובד קצת אחרת. מערכת לא-ליניארית היא מערכת שאין לה יחס ישיר וקבוע בין גודל הקלט לגודל הפלט, כך שהיא יכולה להגיב בצורה שונה לאותו קלט. המוח האנושי הוא דוגמה למערכת מורכבת כזו – הוא מצוייד בתאי עצב שיורים (כלומר, שולחים אות חשמלי) רק מעל סף גירוי מסוים. תגובות מגוונות לאותו גירוי יכולות להיווצר במוח גם בעקבות ידע קודם, שמשנה את חוזק החיבורים הסינפטיים בין תאי העצב.

בעוד שרעש עדיין יכול להוות מטרד עבור מערכות לא ליניאריות כמו המוח האנושי, מידה מסויימת מאוד של רעש, דווקא יכולה לסייע להן לקלוט ולעבד מידע. בהקשר זה, תהודה אקראית (Stochastic Resonance – SR) היא תופעה פרדוקסלית שבה הוספת רעש במינון אופטימלי משפרת את יכולת הזיהוי של אותות חלשים במערכות לא-ליניאריות. כלומר, למרות שיחס האות-רעש יורד, יכולת הזיהוי עולה. מקרה מעניין במיוחד הוא תהודת סף אקראית או (threshold Stochastic Resonance – tSR), שבה הרעש עוזר לאותות תת-סיפיים לחצות את סף הזיהוי ולהתגלות על ידי המערכת.

שימו לב לצורך במינון אופטימלי – כמו בכל דבר טוב, גם כאן כמות גדולה מידי עלולה לעשות יותר נזק מתועלת. אם המערכת המדוברת היא המוח שלכם – המשמעות היא שכשיחס האות-רעש אצלכם לא מיטבי, קשה יותר לחשוב. זה נכון גם אם יש יותר מדי רעש וגם אם יש פחות מדי רעש.

עכשיו רק צריך איזה מנגנון שיווסת את כל העניין הזה ואם אפשר, עדיף כמובן שיעשה את זה באופן אוטומטי!

למרבה השמחה, דבר כזה אכן קיים ועובד היטב אצל רוב האנושות – קוראים לו אפנון עצבי או נוירומודולציה. תהליך זה מאפשר למערכת העצבים להגיב בצורה מתואמת לאותות חיצוניים ופנימיים, על ידי ויסות יחס האות-רעש במוח.

מנגנון זה קיים גם אצל אנשים עם הפרעת קשב. הבעיה היא שבמקרה שלנו היעילות שלו היא לא כזו “גרוייסע מציאה”….

מה צריך כדי לווסת את יחס האות רעש במוח?

נוירומודולטורים (=חומרים שעושים נוירו מודולציה או אפנון עצבי) כמו… דופמין!

מוכר?

הדופמין הוא מוליך עצבי שהפגיעה בו היא אחד המנגנונים הנוירולוגיים המרכזיים המעורבים בפרעת קשב ADHD. הוא משמש לתקשורת בין תאי עצב – כמו מוליכים עצביים רבים וטובים אחרים שמסתובבים לנו במוח, אבל הפעילות שלו קצת יותר מורכבת. תוכלו ללמוד על כך – בקישור הזה

אחד התפקידים המשמעותיים של דופמין הוא אפנון עצבי או נוירומודולציה. בהקשר זה, הוא מווסת את רמת הרעש הבסיסית בקורטקס הפרה-פרונטלי (או האונה הקדם מצחית) – זהו האיזור שבו מתרחשת החשיבה הגבוהה ויכולת הניהול העצמית (דהיינו – התארגנות, שליטה מודעת במשאבי הקשב וכו). האפנון העצבי של הדופמין מאפשר למוח להגביר אותות חשובים ולהחליש רעש, ובכך הוא משפר את היכולת להתמקד ולתפקד.

כל זה טוב ויפה, אבל…

מה עושים כשזה לא עובד?

מנסים בדרך אחרת – למשל, אם יש בעיה במנגנון הוויסות הפנימי של המוח, אפשר לנסות להשפיע על יחס האות-רעש גם מבחוץ.

בהקשר הזה, הרעש הוא קצת כמו מלח. אומנם כשיש יותר מדי זו בעיה, אבל… כשיש פחות מדי – אפשר להוסיף. עכשיו השאלה, איפה אתם נמצאים באופן כללי ביחס לנקודה האופטימאלית שלכם וכמה המרחק הזה יציב. למשל, בהקשר של הפרעת קשב נכון יותר לדבר על המרחק מהיחס המיטבי ברגע מסויים, משום שאחד המאפיינים המרכזיים הוא תנודתיות בתפקוד.

זו גם הסיבה שרעשי רקע משפיעים על התפקוד של אנשים בדרכים שונות – לטובה או לרעה. כך שבממוצע אנשים עם הפרעת קשב לרוב יתרמו מרעשי רקע, בזמן שהתפקוד של אנשים בלי הפרעת קשב לא ישתפר או אף יוחמר. כמו כן, הדבר מסביר גם את ההבדלים הבין אישיים בין אנשים עם הפרעת קשב – שלא יציגו דפוס אחיד בהקשר זה, וגם את ההבדלים התוך אישיים. כלומר, אפילו אצל אותו אדם עם הפרעת קשב יכולה להיות השפעה שונה לרעש רקע בהתאם לסוג, להקשר, לפעילות או סתם באופן אקראי.

שימו לב – יש הבדל בין רעש רקע לגירוי מסיח

גירוי מסיח הוא אות בעל משמעות שמתחרה על תשומת הלב. כלומר, הוא מסיח את הדעת ומכאן שמו. לרוב הוא נתפס כשינוי בסביבה ולא כמאפיין קבוע או מתמשך שלה. למשל – צלצול טלפון, מישהו שקורא בשמכם, או אור מהבהב. אם מצליחים להתעלם בקלות מגירויים כאלו, זה לא ממש משנה אם הם שם או לא. אבל בהקשר של הפרעת קשב, אחד התסמינים הוא קושי לסנן גירויים מסיחים, כך שהם צפויים להפריע לתפקוד הרבה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. במקביל, בהפרעת קשב יש גם קושי לשים לב לגירויים רלוונטיים – מה שנקרא הסחת דעת או חוסר תשומת לב לפרטים. מדובר בשני תסמינים שונים, אך שניהם משפיעים אחד על השני וקשורים בין היתר לפגיעה במנגנוני הויסות של הדופמין שהזכרנו קודם.

רעש רקע הוא פעילות מתמשכת בעלת אופי אקראי שנתפס כעקבי או מתמשך, כלומר ללא שינויים חדים באופי הגירוי. למשל: המולת בית קפה, זמזום מזגן או רעש לבן. על פי רוב המוח (התקין) יכול להסתגל לרעש כזה. כפי שראינו – בניגוד לגירויים מסיחים, רעשי רקע במינון האופטימלי דווקא יכולים לשפר את יכולת הזיהוי של מערכת העצבים דרך תהודה אקראית. בכך הם יכולים לפצות במידת מה על ליקויים בוויסות יחס האות-רעש ברמה הנוירולוגית.

ישנם גירויים שהתגובה אליהם נוטה להיות סובייקטיבית, משום שהם יכולים להיתפס כרעשי רקע או מסיחים אצל אנשים שונים, או עבור אותו אדם בהקשרים שונים. לרוב מדובר בגירויים שאינם אקראיים לגמרי, אך לא מכילים מספיק משמעות או שינוי כדי להוות הסחת דעת, כמו מוסיקה או תוכניות רדיו. במקרים אלו נדרשת התאמה אישית.

הוספה של רעש דרך אלקטרודות

אומנם נהוג לחשוב על רעש כעל צליל שניתן לשמוע באוזניים וזה אכן סוג אחד של רעש, אבל יש רעשים אחרים. למשל ה”שלג” שהיו רואים בטלביזיות של פעם (עם אנטנה), כשלא הייתה קליטה הוא רעש חזותי. באופן דומה, אפשר גם להכניס למוח רעש חשמלי עם אלקטרודות  – מה שמאוד לא מומלץ לעשות לבד כמובן, אבל בהשגחה רפואית ובמתחים מאוד מאוד מאוד קטנים זה כבר נחקר ונבדק לצרכים שונים.

אחת הדרכים לעשות זאת היא גרייה עצבית או Neurostimulation, בטכניקה לא פולשנית כמו Transcranial direct current stimulation (tDCS) המשתמשת בזרם ישר קבוע ונמוך המועבר דרך אלקטרודות על הראש. לטכניקה הזו יש עוד סוג בשם Transcranial random noise stimulation (tRNS) שמאופיינת ברעש אקראי בתדרים שונים – הוא יותר רלוונטי לעניינינו.

יש מחקר ראשוני בנוגע ל-tRNS שמראה שהוא עושה אפקט דומה להשפעה הצפויה של רעש על אנשים עם ובלי הפרעת קשב. למשל, המאמר הבא:

Asad, F., Gladhill, K., Peterson, M., & Wiener, M. (2025). Transcranial random noise stimulation shifts time reproduction in opposite directions for ADHD and TD individuals. Neuropsychologia, 211, 109105.‏

שם בדקו את תפיסת הזמן ומצאו ש־tRNS שיפר את התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב, אבל הוריד את התפקוד של קבוצת הביקורת (שהורכבה מאנשים ללא הפרעת קשב).

• תוכלו לקרוא את המאמר – בקישור הזה

במילים אחרות, המנגנון הנוירולוגי קיים ואנשים עם הפרעת קשב משתמשים בו באופן אינטואיטיבי לא מעט. עם זאת, מכאן עד שיטה או כלי טיפולי מבוססים כלשהם הדרך ארוכה.

אם בהמשך יהיה מוצר שמבוסס על העיקרון הזה, צריך לבדוק:

• האם יש לו ייתרון משמעותי ביחס לקיים – כמו מוסיקה או רעשי רקע אחרים.
• כמו כן, שיתרון זה מצדיק את העלות, כאשר עלויות מתייחסות למשאבים כלליים (לא רק כסף) ותופעות לוואי אפשריות (שלא יחודיות רק לתרופות).
• עבור ציוד אלקטרוני לביש, חשוב לבחון את העמידות למסורבלות מוטורית (עלויות תיקון/החלפה) וידידותיות לרגישות יתר ברמה החושית (מידע נוסף  – בקישור הזה).

למען הסר ספק, אני לא אומרת שאין לזה פוטנציאל – רק שהוא טרם התממש.

• אז אם אין לכם מחסור ב”פוטנציאל בלתי ממומש” לא הייתי רצה להשיג עוד 😉

מצד שני, אם הייתם צריכים הסבר ללמה אתם עובדים/לומדים יותר טוב עם משהו ברקע (מוסיקה, טלביזה, המולה בבית קפה וכו), אז עכשיו אתם יודעים למה!

מסקנות

בקשר למוצרים מבוססי אלקטרודות:

• עד שיוכח אחרת, אין לזה שום משמעות טיפולית להפרעת קשב.
• תיאורתית זה תחום מעניין – כדאי לעקוב אחרי המחקר

באופן כללי:

• טיפול טוב להפרעת קשב מאופיין בתרומה ייחודית ומשמעותית למערך הטיפולי.
  • השיווק שלו לרוב יתמקד בתרומה זו ודי לו בכך.
  • אין לו צורך לדבר או להסביר על שום דבר אחר.
  • אין לו צורך בהבטחות גרנדיאוזיות זהב וזיקוקים.
• טיפולים לא תרופתיים אינם בהכרח טיפולים יעילים, בטוחים או נטולי תופעות לוואי.
  • יש דיווחים על תופעות לוואי גם בעקבות שימוש בשלל מוצרים טכנולוגיים
  • בכל הקשור לתוספי תזונה כדאי לקרוא את ההסבר – בקישור הזה
• לכן כדאי להיזהר משלל מוצרים ושירותים שמתיימרים
  • להיות “פיתרון קסם” כלשהו להפרעת קשב (כי אין כזה דבר).
  • להיות “תחליף” לטיפול התרופתי, או להשתמש באסטרטגיה שיווקית של הפחדה – גם אם מרומזת ומתונה.

נשמע מעניין?

ראסל ברקלי Russell Barkley כבר עשה סרטון על הנושא, לפחות בהקשר של הזרם הישר, שלא ממש הותיר עליו רושם. צפו בסרטון Does Transcranial Direct Current Stimulation (tDCS) of the brain treat ADHD? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

ואם אתם רוצים לבדוק את ההשפעה שלך רעש לבן – יש לכם כאן סרטון של 10 שעות ממנו ברצף:

אהבתם?

כדאי לכם גם ללמוד על השיטה המדעית – בקישור הזה

ועל הקשר בין דופמין, שליטה קוגניטיבית וקליפת המוח הקדם-מצחית – בקישור הזה